חובות הקיבוץ כגוף דו מהותי
חובות הקיבוץ כגוף דו מהותי
הקיבוץ, מלבד היותו תאגיד במשפט הפרטי, מהווה, בפועל, מעין רשות מקומית המשפיעה באופן רחב ועמוק על חייהם של תושביה
על גופים ציבוריים, כגון רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה מוטלות חובות מיוחדות לפעול בהגינות, בשיוויון ובתום לב מוגבר. הקיבוץ, מחד, הינו תאגיד מתחום המשפט הפרטי ולכן לכאורה פטור מחובות אלו. מאידך, בהיותו גוף המשפיע על חייהם של תושבים רבים החיים בשטחו הכירה בו הפסיקה כגוף "דו מהותי" אשר בפעולות מסויימות מתפקד כמעין גוף ציבורי ומשכך חלות עליו חובות מוגברות. פסק דין שניתן לאחרונה (14.10.21)* בבית משפט ההמחוזי בבאר שבע, מדגיש את החובות החלות על הקיבוץ ולכן בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.
באותו עניין עתרו לבית המשפט זוג תושבים בקיבוץ בבקשה כי יחייב את הקיבוץ להפנות אותם לרשות מקרקעי ישראל עם המלצה לחכירה לדורות של ביתם בקיבוץ. לפי האמור בכתב התביעה, בשנת 2005 ביקש הקיבוץ להרחיב את שורותיו, והזמין את בני הקיבוץ ומשפחותיהם לבנות בקיבוץ את ביתם ולהגיש מועמדות לחברות בו. התובעים אמנם בנו את ביתם בקיבוץ, אולם לא הגיש מועמדות לחברות, אלא המשיכו להתגורר במעמד של תושבים. בשנת 2006 הזמין הקיבוץ משתכנים נוספים, בני קיבוץ ואחרים, להצטרף כתושבים ל"הרחבה" של הקיבוץ.
למעשה, את התביעה כנגד הקיבוץ הגישו התובעים ביחד עם עוד כ-20 תושבים. בפסק דין חלקי שניתן בתיק ביום 12.9.19 קבע בית המשפט כי התושבים זכאים להפניה לרמ"י עם המלצת הקיבוץ לחכירה לדורות של בתיהם ומגרשיהם. אולם אותו פסק דין חלקי החריג את זוג התובעים בשל כך כי נוסח החוזה שלהם עם הקיבוץ שונה מזה שנחתם מול שאר התושבים.
כך, בחוזה שנחתם עם זוג התובעים נקבע כי "הקיבוץ יפעל במטרה לאפשר השתתפות בשיוך הדירות גם לבנים שיתקבלו לחברות כאמור, ו/או אשר יעמדו בתנאים ובסטאטוס אשר יאפשרו רישום הדירה על שמם לפי עמדת מינהל מקרקעי ישראל ולפי החלטות קונקרטיות של הקיבוץ". לעומת זאת, בחוזה שנחתם מול שאר התושבים נקבע כי הקיבוץ "יפנה את המשתכנים למינהל מקרקעי ישראל (להלן: "ממ"י"), כמומלצים על ידו להתקשרות בחוזה חכירה בנוגע למגרש".
בכתב התביעה טענו הזוג כי להבדל בנוסח אין משמעות, משום שגם החוזה שנחתם מולם פותח להם פתח להירשם כבעלי הזכויות על ביתם ומגרשם, אם כבנים חברים, אם כמשתכנים תושבים. הקיבוץ טען מנגד כי השוני בניסוח החוזה מבחין בין זוג התובעים, שיועדו למסלול של בנים חברים, שביתם ישויך להם כמו לגבי שאר חברי הקיבוץ; לבין שאר שאר התובעים, שיועדו למסלול של משתכנים תושבים, שביתם יוחכר להם בחכירה רגילה.
בפסק דינו קובע בית המשפט כי מעבר להעדפת הקיבוץ לקלוט משתכנים כחברים ולא כתושבים – הנימוק המשפטי היחיד בגינו הקיבוץ מסרב להחיל את פסק הדין החלקי גם על זוג התובעים, הוא טענתו כי החוזה הייחודי עימם מאפשר לקיבוץ להימנע מכך. אולם, טענה זו אינה עומדת לשיטת בית המשפט במבחן הביקורת. ראשית, הקיבוץ מתייחס לאמור בחלופת ה"ו/או" הרשומה בסעיף הנ"ל שנחתם מול התובעים כאל "מספר מילים סתומות". בעניין זה מקבל בית המשפט את פרשנות התובעים לפיה ה"ו/או" בחוזה מולם מצביע על חלופה שלפיה בם יירשמו כחוכרים לדורות של ביתם ומגרשם, גם ללא חברות בקיבוץ, וכי זה היה אומד דעת הצדדים עובר לכריתת החוזה. בית המשפט מוסיף כי אפילו היו אלה מילים סתומות, הרי שיש לפרש אותן "מילים סתומות" לפי "כלל הפרשנות נגד המנסח". לפיכך, העמימות הנטענת נזקפת לחובת הקיבוץ, ולא לחובת התובעים. כך גם העובדה כי הקיבוץ נמנע מלהעיד בעניין זה את העורך דין שניסח את החוזה עבורו, ואת שאר בעלי התפקידים מטעמו אשר כיהנו בתקופה הרלבנטית, פועלת לרעת הקיבוץ.
שנית, בית המשפט קובע כי הקיבוץ, מלבד היותו תאגיד במשפט הפרטי, מהווה, בפועל, מעין רשות מקומית המשפיעה באופן רחב ועמוק על חייהם של תושביה. כמו כן, בהמלצתו לרמ"י על מועמדים מטעמו לחכירה לדורות של מגרשים בתוכו – הקיבוץ למעשה מקצה ליחידים מקרקעי ציבור. הקיבוץ הוא, אפוא, "גוף דו מהותי", שחלים עליו חובות מן המשפט הפרטי ומן המשפט הציבורי. בהתאם לכך, הקיבוץ נושא בחובת תום לב מוגברת, המתמזגת בחובה לנהוג בהגינות ובשוויון כלפי חבריו ותושביו.
בנסיבות אלו קובע בית המשפט כי לא ראוי שהקיבוץ יתיימר להיאחז ב"מילים סתומות", שהוא עצמו ניסח בחוזה, כדי להפקיע מזוג התובעים זכויות שהוא מעניק לתושבים האחרים – שבינם לבין התובעים אין כל הבדל מהותי, המצדיק את ההבחנה הנטענת על ידו. בית המשפט מציין כי קשה להלום את התעקשות הקיבוץ על ייחוד מעמדם של התובעים עם חובותיו לקיים חוזים בתום לב, מתוך הגינות ושוויון, כמתחייב מהיות הקיבוץ "גוף דו מהותי" שעליו חלים גם עקרונות המשפט הציבורי.
לאור האמור מחיל בית המשפט את פסק הדין החלקי גם על זוג התובעים ומורה לקיבוץ להפנות אותם לרמ"י, עם המלצה להעניק להם זכות חכירה לדורות במגרש שהוקצה להם ובבית שבנו עליו.
* ת"א (מחוזי ב"ש) 46405-02-19 איל אולרט נ' קיבוץ גת אגודה שיתופית חקלאית (נבו 14.10.2021)
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
* "איילת רייך - משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי דיני עבודה וליטיגציה. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן נכתב אחרת.
* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: https://ayelet-raich.co.il, ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".
