פרשנותחזרת הכלכלה של נתניהו תסכן את המשק הישראלי
פרשנות
חזרת הכלכלה של נתניהו תסכן את המשק הישראלי
ממשלה שיודעת רק לפזר כספים לפי אינטרסים פוליטיים צרים, כפי שנתניהו ביסס בעשור של שלטונו, היא הדבר האחרון שהכלכלה הישראלית צריכה כעת. ההאטה בצמיחה והאינפלציה המשתוללת כבר כאן. הממשלה הנוכחית משאירה ירושה כלכלית יציבה. חייבים קברניט שיסתכן לטובת המשק והאזרחים
1. יש לא מעט צדק פואטי בכך שביום שממשלת השינוי הודיעה על בחירות — הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דיווחה על שיא של 30 שנה בהתחלות בנייה. זו אותה ממשלה שההימורים על יכולת תפקודה היו קטסטרופליים והתחזיות ניבאו לה שיתוק בנושאים כלכליים וחברתיים. הצדק הפואטי אינו נובע רק מהעובדה שדווקא "הממשלה הכושלת בתולדות המדינה", כפי שהגדיר אותה ראש הממשלה בעבר בנימין נתניהו, רשמה הישג אדיר והצליחה בסוגיה הכי בעייתית בסדר היום הכלכלי - משבר הדיור. אלא שבפעם האחרונה שנרשמו היקפי התחלות בנייה כאלה זה היה כשנתניהו פרץ לפוליטיקה הישראלית.
זו אותה ממשלה שקמה כדי לעצור את נתניהו ומתפזרת כדי למנוע את חזרתו. אך לא פחות חשוב: במהותה, הקמתה היא הוכחה חיה עד כמה אותו נתניהו - ששוב לא בחל בשום אמצעי כדי לטרפד אותה - בזבז 12 שנים של שלטון, כוח, אמון הציבור והון פוליטי חסר תקדים. בלתי נתפס כי בממשלה בה יושבים אביגדור ליברמן עם ניצן הורוביץ ונפתלי בנט עם תמר זנדברג חתומה על יותר רפורמות מכל ממשלות נתניהו מאז 2009.
זו לא רק הכמות אלא גם האיכות. נתניהו דיבר ודיבר על העלאת גיל פרישה לנשים ועל עודף בירוקרטיה ורגולציה מוגזמת - שתי דוגמאות קטנות אך קריטיות לעתיד המשק. אך שום דבר לא באמת קרה. וזו התמצית: מי שביקש להציג עצמו כרפורמטור הגדול של הפוליטיקה התברר כ"פרפורמר" (שחקן) הכי גדול שלה.
לכן, אין להתרגש יתר על המידה מהעובדה כי ממשלת השינוי של בנט־לפיד־ליברמן היתה הקצרה בתולדות המדינה. גם הפעם, ממד הזמן אינו רלבנטי כלל אלא יש להתרכז במימד ה"הספק". כלומר, מה הספיקה הממשלה לעשות עם הזמן שאזרחי ישראל העניקו לה - עבורם, עבור ילדיהם ועתידם. התשובות ברורות. "ממשלת ההונאה", כפי שקראו לה מימין, השאירה אבק ל־12 שנות שלטון נתניהו.
2. בניגוד לנתניהו, ששרף את כל הרזרבות והותיר את הממשלה עם הגירעון הגדול ביותר - חלקו מיועד לממן הסכמים פוליטיים כדי להנציח את שלטונו - הממשלה הנוכחית משאירה לממשלה הבאה מצב פיננסי שניתן להגדירו כטוב ביותר מאז קום המדינה: איזון תקציבי (0 גירעון) חסר תקדים. דווקא בפתח משבר כלכלי עולמי, זו מתנה שבנט ומחליפו יאיר לפיד משאירים לאזרחי ישראל במקום בור של כ־160 מיליארד שקל שהותירו נתניהו ושר האוצר ישראל כץ. גם עודף בחשבון השוטף, אבטלה בשפל, שיא של משרות פנויות השאירה הממשלה הזו.
בחזרה לגירעון: הטענה לפיה נתניהו הוא גאון כלכלי והגירעון זינק ב־2020 בגלל הקורונה, היא לא רק מנותקת מהמציאות אלא גם סוג של תרמית. כדאי להסתכל על שני גרפים המספרים את הכרוניקה של המדיניות המאקרו־כלכלית של "מר כלכלה". הראשון הוא התפתחות הגירעון מנוכה המחזור - גירעון מבני שמנכה את ההוצאות החד־פעמיות ואת ההכנסות החד־פעמיות - בעידן נתניהו. נוסחת הגירעון מנכה את מחזור העסקים של אותה תקופה ומצליחה להסביר האם הגירעון מוצדק - למשל, היה מיתון באותם ימים ולכן ההכנסות ירדו והוצאות הממשלה עלו. ובכן, כפי שעולה בפירוש, נתניהו הכניס את המשק לשני משברים פיסקאליים גדולים ב־2014-2012, שנים של צמיחה נאה. אז הגירעון מנוכה המחזור זינק בישראל מעל 3% ומעל הממוצע של אירופה וה־OECD. מי שהוציא את ישראל מהצרה הזו היה יאיר לפיד כשר האוצר כשהעלה מסים, ועל כך שילם מחיר פוליטי כבד.
בפעם השנייה זה קרה עם כחלון ב־2020-2018 שהיו אף הן שנים של צמיחה מהירה, כששוב הגירעון המנוכה זינק ועקף את זה של המערב ואירופה. לגבי המשבר האחרון, כדאי להסתכל על גרף הנומרטור - אותו מכשיר תקציבי שביקש להצביע פעמיים בשנה על כמה חורגת הממשלה הן ממגבלת ההוצאה (המקסימום שמותר לה לבזבז) והן מיעד הגירעון (המינוס הלאומי המקסימלי). נתניהו, כחלון וכץ הורידו מסים והאיצו הוצאה ללא גבולות וללא אחריות ולכן צורכי ההתאמה התקציבית - העלאות המסים או קיצוצי ההוצאה הנדרשים כדי לסגור את הפער - הלכו וטיפסו בקצב גבוה. איך נתניהו יצא מזה? פעם הוא העלה את יעד הגירעון, ופעם ניצל הכנסות חד־פעמיות, ולבסוף ערבב את הגירעון העצום שהוא יצר עם הגירעון הטבעי שנוצר בגלל הקורונה.
צריך לציין כי אין שום קשר בין שר האוצר נתניהו של 2003 שניהל מדיניות מאקרו־כלכלית אחראית, מתוכננת ושיטתית לעומת "אבו יאיר" ששלף מהמותן צעדים פופוליסטים. הדבר הברור והבולט שעולה ממדיניותו של נתניהו הוא הרחבה - הן פיסקלית והן מוניטרית. כלומר, להגדיל הוצאה ולהפחית מסים (כך מייצרים גירעונות) וליהנות מריבית נומינלית אפסית שפירושה כסף בחינם. הריבית הנומינלית בתקופת נתניהו עמדה על 0.85% והריאלית על מינוס 0.5%, דבר שהתאפשר על רקע היעלמותה של האינפלציה בעולם מאז המשבר של 2009 ועד שעזב את השלטון.
ומה עם שינוי כללי המשחק וביטול הטבות לקבוצות לחץ שמעכבות את צמיחת המשק? כלום. זו גם הסיבה שמסבירה מדוע קצב הצמיחה של המשק הישראלי הלך וקטן משנה לשנה. לאן כל הכסף הזה הלך? ניתן להצביע בקלות לאן הוא לא הלך. לא הלך לתשתיות: מלאי ההון הציבורי לנפש בישראל ביחס לתמ"ג עומד על כ־50% והוא נמוך במידה ניכרת ממדינות מפותחות הדומות לישראל בהן היחס הוא כ־75% והתוצר לנפש גבוה מישראל בכ־30%.
מי שקצת מתקשה עם מספרים יכול להסתכל על הפקקים בכל בוקר ולהבין שמצב התשתיות הלאומיות בישראל "לא משהו". לאן עוד לא הלך הכסף? לתוכניות לאומיות הקשורות לתעסוקה. בזמן הקורונה בוזבזה שנה בה המדינה לא ידעה לספק שירותי הכשרות מקצועיות ושימור הון אנושי. הכסף גם לא הלך לבריאות: ממשלת ישראל משקיעה כ־12% מהתמ"ג בבריאות — בעשייריה הסוגרת של ה־OECD. והכסף לא הלך להוצאה החברתית - גם בפרמטר הזה ישראל בעשירייה הסוגרת של המדינות המפותחות.
3. "אנו עלולים להיות על סף עידן אינפלציוני חדש", הזהיר "נגיד הנגידים" ד''ר אגוסטין קרסטנס, המכהן כמנכ"ל ה־BIS הנחשב לבנק המרכזי של הבנקים המרכזיים בעולם לפני כשלושה חודשים. קרסטנס הזהיר כי לנוכח השינוי היסודי בנסיבות, יהיה צורך בשינוי הפרדיגמה: "עידוד צמיחה ברת קיימא אינה יכול להישען עוד על תמריצים מאקרו־כלכליים חוזרים ונשנים וניתן להשיגה רק באמצעות שינויים מבניים המחזקים את כושר הייצור של המשק". כלומר, ריסון האינפלציה הוא הערך שחייב להשתלט על פונקציית המטרה של מקבלי ההחלטות, לרבות ממשלות.
הגישה ששררה כאן לפיה ניתן לחולל צמיחה באמצעות כסף חינם, הפחתת מסים והגדלות תקציביות אינסופיות אינה אפשרית עוד. בנק ישראל כבר החל בהעלאות ריבית ולא מתכוון לעצור בקרוב. גם ליברמן החל ב"צמצום" פיסקלי ואיפס את הגירעון יחד עם ביצוע של רפורמות רבות.
לכן המתכונת של נתניהו, שצלחה בעידן של שגשוג עולמי, אינפלציה אפסית וריבית שלילית מהווה סכנה אמיתית לכלכלת ישראל ומאיימת למשוך אותה שנים אחורה.
ממשלת שיתוק מרצון שרק יודעת לפזר כספים לכל עבר לפי סקר מנדטים ואינטרסים פוליטיים ואישיים צרים, כפי שנתניהו הציע לנו בעשור שלטונו, זה הדבר האחרון שהכלכלה הישראלית צריכה. ההאטה בצמיחה, האינפלציה המשתוללת והריבית גבוהה כבר כאן. לכן חייבים קברניט שלא מפחד מעימותים ומוכן להסתכן לטובת המשק והאזרחים
