בעקבות חשיפת כלכליסטהמפרק גרף 4.5 מיליון שקל, שותפו שפוטר יקבל 70 אלף
בעקבות חשיפת כלכליסט
המפרק גרף 4.5 מיליון שקל, שותפו שפוטר יקבל 70 אלף
השופטת עירית וינברג־נוטוביץ מינתה למפרק של אולמי אירועים עו"ד שאותו היא מכירה, הדיחה את שותפו לתיק ופסקה לו שכר טרחה נמוך בהרבה. בערעור שהוגש לעליון כעת נטען למשוא פנים וקיפוח קיצוני מצד השופטת
ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על קביעת שכר טרחה בתיק פירוק של גני אירועים, חושף סיפור מעורר תהיות סביב התנהלותה של שופטת המחוזי מרכז עירית וינברג־נוטוביץ, מהשופטות המרכזיות בתחום חדלות הפירעון. הערעור נסמך בחלקו על תחקיר שפורסם בנובמבר 2016 ב"כלכליסט" בנוגע לקשר חברי לכאורה בין בעלה של השופטת לבין עו"ד יעקב אמסטר, בעת שמינתה אותו בכמה הזדמנויות למפרק של חברות — מינויים ששווים מיליוני שקלים בשכר טרחה.
אחד המקרים שצוין בתחקיר היה תיק הפירוק של גני האירועים "הגבעה בברנר" בקיבוץ גבעת ברנר ו"גני מרוויאס" בנס ציונה. במקרה הזה נוטוביץ החליטה לשחרר במפתיע את הכלכלן אבי אזולאי, מומחה לשיקום והבראת חברות שמונה קודם על ידיה כמפקח ונאמן לגני האירועים, ולהותיר את עו"ד אמסטר לנהל לבדו את תיק הפירוק.
שש שנים לאחר האירוע, ובסיום ההליכים בתיק, כפי שנחשף כעת לראשונה, מתברר כי להחלטת השופטת היתה משמעות כספית אדירה: עו"ד אמסטר זכה לשכר טרחה של כ־4.5 מיליון שקל, בעוד לאזולאי נפסקו 70 אלף שקל בלבד. זאת אף על פי שלטענת אזולאי, הוא היה בזמן כהונתו הגורם הדומיננטי שהצליח להציל את פעילותם העסקית של הגנים שנקלעו לחובות עתק ולהביא להמשך הפעלתם כ"עסקים חיים", מה שאיפשר את מכירתם.
בנוסף, לטענת אזולאי, הוא הצליח להקטין במיליוני שקלים את תביעת החוב של הנושה המרכזי של הגנים, ואף נפגש עם אנשי העולם התחתון והשוק האפור שהשתלטו על ניהול הגנים וקיים עמם מו"מ - ששיאו פגישה בביתו המאבטח של ראש ארגון פשע שלימים הורשע ונשלח לכלא. בסופו הם "שחררו את הגנים". פרטים אלה נטענים בכתב הערעור שהגיש לאחרונה אזולאי לעליון, שבו הוא מבקש לפסוק לו שכר טרחה ראוי על חלקו בתיק.
הערעור של אזולאי מתאר כיצד בנובמבר 2015 מינתה אותו השופטת וינברג־נוטוביץ לנאמן שיפקח על הכנסות והוצאות הגנים. במקביל לאזולאי פעל כנאמן גם עו"ד אמסטר, שמונה בדצמבר 2015 על ידי השופטת, אף על פי שהנושים בתיק ביקשו למנות נאמנים אחרים. לטענת אזולאי, באותה תקופה הוא המשיך לפעול בשטח: פיזית בגני האירועים, בפגישות עם נושים ומזמיני אירועים, במטרה "להחזיק את הגנים בחיים". לדברי אזולאי, ביחד עם אמסטר פרסמו מכרז, קיבלו הצעות ובסופן קיבלו הצעה מחייבת לתשלום 25 מיליון שקל עבור מכירת גני האירועים. במקביל נפגש אזולאי לבדו עם הנושה הגדול ביותר של הגנים והצליח לשכנע אותו להפחית את סכום תביעת החוב שלו מכ־14.5 מיליון שקל ל־4.5 מיליון שקל בלבד, מה שסייע להגיע להסדר נושים.
התפנית בעלילה התרחשה בפברואר 2016, כאשר בעת דיון בביהמ"ש במתווה למכירת גני האירועים ציין לפתע עו"ד של אחד הנושים כי "אנו חושבים שעו"ד אמסטר שהתחיל במלאכה הוא הראוי ביותר להמשיך במלאכה. לא צריך שני בעלי תפקיד. שמעתי שיש חריקות בין הנאמנים". השופטת וינברג־נוטוביץ לא תשאלה אותו והמשיכה בדיון, בסופו ביטלה את צווי הקפאת ההליכים ונתנה צו פירוק זמני לחברות. או אז נתנה השופטת החלטה שהדהימה את אזולאי, שלפיה עו"ד אמסטר לבדו ימונה למפרק של החברות ולכונס הנכסים של משפחת הבעלים. "בנסיבות שנוצרו אין מקום למינוי שני בעלי תפקידים", כתבה בהחלטתה.
לטענת אזולאי בערעור, הצעד נעשה "ללא כל הסבר, ללא כל בסיס עובדתי, על יסוד אמירה חסרת בסיס על 'חריקות', וללא זכות טיעון", וכל זאת לאחר שחלק הארי והקשה של העבודה כבר נעשה. "כל שנותר", נכתב בערעור, "הוא 'לסגור' את המכירה ולגזור שכר טרחה של מיליוני שקלים".
ואמנם, כעבור כחודש בלבד אושרה מכירת גן האירועים בנס ציונה וכעבור כמה חודשים אושרה מכירת הגן בגבעת ברנר. אזולאי לא ערער על ההחלטה להדיחו, אלא הגיש בקשה לפסוק לו בסוף ההליך שכר טרחה של 35% מהשכר שייפסק לעו"ד אמסטר, והשופטת וינברג־נוטוביץ קבעה כי הבקשה תידון בתום ההליכים.
בשנת 2021 הגיש עו"ד אמסטר בקשה לקביעת שכר טרחתו, שבה פירט את פעולותיו הרבות בתיק, כאשר ביחס לאזולאי כתב כי היה פעיל בגני האירועים זמן קצר "בעיקר בהיבטים הלוגיסטיים והיה בקשר עם הגורמים התפעוליים בגנים", וייחס לעצמו בלבד את עיקר פעולות הפיקוח והפגישות עם הגורמים בתיק. בנוסף, הדגיש כי מימוש הנכסים בפועל נעשה לאחר שחרורו של אזולאי.
בתגובה טען אזולאי כי תיאור זה שונה מהמציאות "כרחוק מזרח ממערב" שהרי הוא היה "הגורם היעיל" שלמעשה הציל את הגנים מקריסה בתקופה הקריטית ביותר והכשיר את הקרקע למכירת נכסי החברות והחייבים.
אמסטר, בתגובה, ביקש מביהמ"ש לקבוע לאזולאי שכר טרחה שעתי בגובה 100 שעות עבודה בלבד. לדברי אמסטר, לאחר שחרור אזולאי החלו הליכים חדשים שבמסגרתם התיק עבר להליכי פירוק וכינוס, ולכן שכר טרחתו של אזולאי לא צריך להיגזר מהיקף מימוש הנכסים וחלוקתם. גם נציגת כונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר) הצטרפה לעמדת אמסטר, וטענה שבקשת שכר הטרחה של אזולאי אינה מידתית. אזולאי מנגד טען כי הנציגה מעולם לא ביקרה בגנים ולא טרחה לשוחח עמו. לדבריו, מדובר באבסורד היות שבמועד שחרורו כבר היה ידוע מה יהיו הסכומים שייכנסו לקופה וכי שכר הטרחה בתיק יהיה בגובה מיליוני שקלים. בדיון שהתנהל הוא סירב להצעת ביהמ"ש לקבל שכר טרחה של 100 אלף שקל וכינה אותה "מעליבה".
במרץ השנה השופטת וינברג־נוטוביץ קיבלה את עמדת עו"ד אמסטר והכנ"ר ודחתה את זו של אזולאי. היא פסקה לאמסטר שכר טרחה של 4.5 מיליון שקל — 2.5 מיליון שקל ועוד 2 מיליון שקל עבור תוספת מאמץ מיוחד בגובה 15% מסכום הנשייה; לאזולאי פסקה שכר טרחה של 35 אלף שקל ותוספת מאמץ מיוחד של 100% — סך הכל כ־70 אלף שקל בלבד.
בהחלטתה כתבה השופטת כי לא ניתן להשוות בין פעילותו בתיק של אמסטר כמנהל מיוחד במשך שש שנים לזו של אזולאי שפעל חודשיים וחצי בלבד, ושבתקופתו "לא מומש ולו נכס אחד של החברות או החייב".
בערעור טוען כעת אזולאי כי הוא זכאי לשכר טרחה שלא ב"מסלול ניהול" אלא ב"מסלול חלוקה" (על פי הכספים שנכנסו לקופת הנאמנים ממכירת הנכסים), גם אם מועד מימוש הנכסים וחלוקת הכספים היה לאחר שחרורו מהתפקיד. זאת משום שלדבריו תרם תרומה קריטית להישגים בתיק. לדבריו, לולא הציל את פעילותם העסקית של גני האירועים, לא ניתן היה למכור אותם במחירים הגבוהים שהתקבלו. עוד טוען כי אף שהציג בפני השופטת ראיות לכך שעו"ד אמסטר ניכס לעצמו פעולות משותפות לשניהם, היא בחרה שלא לברר זאת.
בערעורו מציג אזולאי את ממצאי תחקיר "כלכליסט", שפורסם תחת הכותרת "השופטת ממנה למפרק חבר של בעלה", כסיבה אפשרית להתנהלותה במשוא פנים לכאורה של וינברג־נוטוביץ. בתגובה לטענות שעלו בבית המשפט בתיק אחר על יחסי חברות לכאורה בין עו"ד אמסטר לבעלה של השופטת, עו"ד אשר נוטוביץ, אישרה השופטת שיש היכרות ביניהם אך הכחישה שהם ביחסי חברות, וטענה כי מעולם לא התארחו זה בביתו של זה. היא הצהירה שאמסטר ובעלה שירתו יחד בגדנ"ע, וכי היכרותה היחידה איתו היתה לפני כ־40 שנה כאשר אמסטר היה בן זוג של אחות של חברתה.
עו"ד אמסטר מסר בתגובה: "איני מנהל משפטים דרך העיתונות".
