פרשנותבסופו של דבר הג'יהאד וחמאס יפנימו את מה שהבין נסראללה
פרשנות
בסופו של דבר הג'יהאד וחמאס יפנימו את מה שהבין נסראללה
ניהול הסכסוך מול עזה צריך להתבצע במרחב הכלכלי, כולל פתיחת השוק הישראלי לעזתים והשקעה בתשתיות ותעסוקה בעזה, תוך שילוב של הרתעה צבאית משמעותית
כשמבצע "עלות השחר" יסתיים, שוב תונח לפתחה של ישראל השאלה מה עושים מכאן וכיצד מונעים את המשך מעגל סבבי האלימות. פתרון של קסם אין, ובכל מקרה שיפור במצב מצריך תהליך ארוך וסבלני שלא בטוח שלממשלות ישראל העתידיות תהיה היכולת לצעוד בו.
המצב ברצועת עזה מורכב. אזור עם בעיות כלכליות מובנות שרק הולכות ומתעצמות עם השנים. עוני, שיעור גידול האוכלוסייה המהיר בעולם, היעדר מנועים כלכליים, תשתיות רעועות עד לא קיימות והתבססות על סיוע ותרומות מבחוץ. לכל אלה יש להוסיף את המצב משנת 2007, אז השתלט על הרצועה ארגון טרור רצחני שאינו מכיר במדינת ישראל, דבר שגרר הטלת "מצור" עם הטלת מגבלות תנועה במעברים החיוניים למעבר סחורות ונוסעים לישראל ולמצרים.
הקו שנוקטת ממשלת ישראל הנוכחית של הקלות לאוכלוסייה העזתית מהווה שינוי בתפיסה מאז 2007. עם זאת, היסטורית לא ניתן להצביע באופן מובהק כי שגשוג ורווחה כלכלית של האוכלוסייה מונעים עימותים אלימים. במקרה הפלסטיני ההפך הוא הנכון. יו"ר הרשות הפלסטינית בזמנו יאסר ערפאת הורה על פתיחת האינתיפאדה בסוף שנת 1999 משיקולים "לאומיים" דווקא בתום תקופה של כמה שנים שבהן המשק הפלסטיני רשם צמיחה כלכלית מהירה בעקבות הסכמי אוסלו.
החדשות הרעות מבחינת ישראל, אם כך, הן שלא ניתן להצביע על מנגנון יעיל ומוכח כיצד ניתן "להרגיע אוכלוסייה" או ארגון טרור עוין דוגמת חמאס בעזה. ועדיין עם כל ההסתייגויות, כיום הכלכלה מהווה מרכיב מרכזי בשיקולי המנהיגים, והתפיסה כי המלחמה "אינה רווחית" כלכלית חלחלה היטב גם למנהיגי חמאס ברצועה. זו הסיבה העיקרית שיחיא סינוואר ואנשיו נמנעו מלהתערב בלחימה של הימים האחרונים. בחודשים האחרונים חמאס קיבל מישראל חלק מהתמורות הכלכליות שהוא דורש זה שנים כמו פתיחת שוק העבודה הישראלי לכניסת פועלים וסוחרים מעזה המייצרת הכנסה יומית של מיליוני שקלים לרצועה, ואגב כך גם לממשלת חמאס. שלא יהיה ספק - אם בצמרת חמאס היו סבורים שכלכלית ירוויחו מסבב הלחימה הנוכחי, רקטות של חמאס היו מתעופפות לשטח ישראל מיד עם היוודע דבר חיסולו של בכיר הג'יהאד האסלאמי, תיסיר ג'עברי.
למרות משטר הדמים הברוטלי שלו ברצועה, חמאס על מנהיגיו חשוף, קשוב ומושפע מביקורת ציבורית. כדי להבין זאת, לא צריך ללכת רחוק כשהדוגמה הטובה ביותר לכך נמצאת בחזית הצפון. חסן נסראללה, למרות עוצמת ארגונו חיזבאללה, נמנע מלהיכנס לעימות ישיר וכולל עם ישראל מאז 2006 בשל החשש שהנזק העצום לכלכלת לבנון יעורר עליו זעם ציבורי.
במצב הדברים הזה לישראל, עם כל הקשיים, אין הרבה ברירות אלא לנהל את הסכסוך מול רצועת עזה ולהתייחס אליה כאל מדינת אויב לכל דבר, גם אם מדובר ב"מדינה" שתלויה בישראל כמעט בכל תחום. האופציות האחרות האפשריות של השתלטות מחדש על הרצועה או "הסכם שלום" עם חמאס אינן רלוונטיות.
ניהול הסכסוך מול עזה צריך להתבצע במרחבים הכלכליים האזרחיים, כולל פתיחת השוק הישראלי לעזתים, השקעה בתשתיות וביצירת מקומות תעסוקה בעזה ועוד, תוך שילוב של הרתעה צבאית משמעותית. זה אומר שגם ההנהגה בישראל צריכה לשנות חשיבה ולא להתמקד אך ורק בנוסחה של "תמריצים כלכליים כדי לעודד שקט", אלא להבהיר בצורה ברורה את המחיר שחמאס ישלם במקרה שיבחר להיכנס לסבב אלימות נוסף. מרכיב חשוב בניהול הזה יצריך מעקב אחר הנעשה ברצועה כדי למנוע אפשרות להידרדרות לאסון הומניטרי ברצועת עזה, שבסופו של דבר עלול להתגלגל לפתחה של ישראל.
ניהול הסכסוך מול הרצועה בדרך זו אינו מושלם ואינו מבטיח שלא יהיו פרצי אלימות נוספים, אולם בטווח הארוך הוא עשוי להשתלם לישראל. כידוע, ישראל מצאה את עצמה במלחמה מתמדת מול לבנון וארגוני הטרור שבה עד שנת 2000, ואז הגיע העימות של שנת 2006, אז גם בחיזבאללה הבינו כי המלחמה "לא משתלמת". זה ייקח זמן אבל גם ברצועה יצטרכו לעבור תהליך דומה.
הכותב הוא מנהל חברת קונקורד המזה"ת www.concordmena.com
