האם חוות דעת מומחה רפואי לפיה המצווה אינו מבחין בטיבה של צוואה עדיפה על פני עדים שאומרים ההפך?
האם חוות דעת מומחה רפואי לפיה המצווה אינו מבחין בטיבה של צוואה עדיפה על פני עדים שאומרים ההפך?
כמעט באותו יום ניתנו בבית המשפט לענייני משפחה שני פסקי דין הפוכים זה מזה. כב' השופטת מ' דבירי-רוזנבלט, (משפחה י-ם) קבעה בפסק דין שניתן ביום 10.8.22 שעל אף חוות הדעה הנחרצת של המומחה הרפואי לפיה המצווה לא היה בעל כשירות קוגנטיבית לעשות צוואה, קיימות עדויות אמינות שפגשו את המנוח בסמוך ובמועד עשיית הצוואה שהעידו שהמצווה היה צלול וענייני. ביהמ"ש העדיף עדויות של עדים שפגשו את המנוח בזמן אמת על פני ההסתברות הגבוהה העולה מן המסמכים הרפואיים לפיהם המצווה אינו יכול היה להבחין בטיבה של צוואה. יומיים קודם לכן, ביום 8.8.22, קבעה כב' השופטת, סגנית הנשיא, אביבית נחמיאס בבית המשפט לענייני משפחה (צפת) שיש לאמץ את חוו"ד המומחה לפיה המצווה לא היה כשיר לעשות צוואה ודחתה את עדויות העדים, למרות עדותם הנחרצת של העדים שהמצווה היה בעל צלילות מוחלטת וכך גם העיד קבל עם ועדה ,עוה"ד שערך את הצוואה שהמנוח היה במלוא צלילות הדעת.
המומחה הרפואי ממונה ע"י ביהמ"ש. ברוב המקרים מדובר בפסיכיאטר ידוע ומנוסה בתחום הדמנציה או גריאטריה או בנוירולוג קוגניטיבי במקרים אחרים. הדבר תלוי בסוג הדמנציה של המנוח. חוות דעתו הרפואית אינה עניין של מה בכך. חווה"ד מעוגנת בבדיקות רפואיות שנעשו למנוח בימי חייו אשפוזים ותרופות. לעדים עצמם אין הכלים הרפואיים לקבוע את כשירות המצווה מלבד מראה עיניים ושיחות עמו. אין הם יודעים את מצבו הרפואי האמיתי, את התרופות שהוא נוטל ומה מראים ההדמיות כמו למשל MRI מוח או CT מוח. ואכן במרבית המקרים חוות הדעת של המומחה חורצת גורלות לעניין היכולת או אי היכולת לעשות צוואה. פסה"ד של השופטת מ' דבירי רוזנבלט, יוצא דופן במיוחד כיון שמדובר בצוואה של חולה סופני שנעשתה בבית החולים יומיים קודם פטירתו. המנוח סיפר לעוה"ד עושה הצוואה שמצבו סופני ונותרו לו 4 חודשים לחיות כך שהוא לא ראה עצמו מול פני המוות לא נדרשה צוואת שכיב מרע. כך או כך, זהו מקרה נדיר שבו קוימה צוואתו של חולה סופני על סמך עדויות העדים בניגוד גמור לחוות דעת המומחה הרפואי שמונה.
לנוכח החיסרון המובנה, לפיו המומחה שמונה על ידי ביהמ"ש לא ראה ולא הכיר את המנוח, הוא נסמך רק על מסמכים רפואיים, בדיקות והדמיות, נדרש ביהמ"ש להסתייע בחומר ראיות אחר כמו עדויות של מי שהכירו את המצווה בזמן עריכת הצוואה, רופאים שטיפלו בו וכמובן עורך הצוואה ועדי הצוואה. עורך הצוואה והעדים לה הינם מטבעם עדים אינטרסנטים. אין הם מעוניינים להיכשל. כך גם הזוכים על פי הצוואה, וודאי שהם בעלי עניין בירושה ולכן יש לשקול את עדותם בזהירות המשתמעת. עוד יש לומר שכאשר מדובר בהעדר תיעוד רפואי למועד עריכת הצוואה העדויות, יקבלו עדיפות ובפרט כאשר הן נמצאו מהימנות.
ולמה כב' השופטת מ' דבירי רוזבלט העדיפה את העדים על פי המומחה הרפואי? כי עדותם של שלושת העדים שפגשו אותו בזמן אמת היתה קוהרנטית ואמינה, ללא זיקת הנאה מצידם. עורכי דין זהירים נוהגים, וכך מומלץ, לעשות תרשומת על כל מה שנעשה ולהצטייד בתעודה רפואית על כשירותו של המצווה ואפילו להסריט את אירוע עריכת הצוואה וחתימתה. זו גם המלצה של בתי המשפט. כך יוכל השופט לצלול אל הצוואה ולהיווכח. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בצוואה שיש בה נישול או הדרה כך שהתנגדות לצוואה היא בלתי נמנעת, בוא תבוא. אנו נוכחים לדעת שיש משמעות רבה לעדויות העדים וחקירתם, כך שהתוצאה מי עדיף על מי, תלויה בטיבם של העדים ובמהימנותם ולא רק בחווה"ד הרפואית.
מאת עו"ד אורי צפת, בעלים ומנהל אורי צפת משרד עורכי דין
d&b – לדעת להחליט
