דעהגם חשמל הוא מוצר חברתי
דעה
גם חשמל הוא מוצר חברתי
למספר הנפשות במשק הבית יש חשיבות גדולה להיקף צריכת החשמל החודשית של משפחה. אם כן, מדוע לא להחיל את מבנה התעריפים של המים על זה של החשמל? בסופו של דבר ההחלטה על מבנה התעריפים בחשמל היא חברתית ערכית
ההעלאה במחירי החשמל לצרכן, המסתכמת בתוספת שנתית של מאות שקלים למשק בית, מעלה שוב את הצורך לדון מחדש בקביעת תעריפים דיפרנציאליים לחשמל כדי שהצרכנים הגדולים יסבסדו את הצרכנים הקטנים כפי שנהוג במשק המים.
על פי רשות המים, צריכה ביתית כוללת שני תעריפים: תעריף (1) מוזל המתייחס לכמות של 7 מ"ק לחודשיים (תקופה ממוצעת לחשבון) כשהוא מוכפל במספר הנפשות המוכרות ביחידת הדיור; ותעריף (2) גבוה המתייחס ליתרת כמות המים שנצרכה ביחידת הדיור בתקופת החשבון. לדוגמה, משפחה בת חמש נפשות זכאית לצריכה של 35 מ"ק מים בתעריף נמוך. כל מ"ק החורג מ-7 מ"ק בממוצע לנפש יחושב לפי התעריף היקר
בנוסף קבעה הכנסת קבוצות אוכלוסייה הנהנות מהטבה מיוחדת במחיר המים כמו מקבלי הבטחת הכנסה, נפגעי פעולות איבה, נכי רדיפות הנאצים, מקבלי קצבת זקנה עם השלמה לקצבת נכות ועוד. משמעות ההטבה היא הכפלת הכמות המוכרת בתעריף הנמוך לחודש. ובצדק. חשבון המים הפך למשמעותי יותר בסך ההוצאה המשפחתית הממוצעת בעקבות העלייה הגבוהה במחירי המים בשנים שחלפו.
כמו הדלק, גם החשמל מהווה מרכיב נכבד בהוצאות משק הבית, אלא שהביקוש לחשמל קשיח יותר. מחיר החשמל הוא מרכיב מרכזי בסל הצריכה של משק בית, והמשקל שלו במדד המחירים לצרכן הוא 2.2%. המשמעות היא שהעלאה במחיר החשמל בשיעור של 10% משפיעה באופן ישיר ומידי על עליית מדד של 0.22%. על פי סקר משקי הבית האחרון שפורסם על ידי הלמ"ס, הוצאה ממוצעת של משק בית בישראל על צריכה שוטפת של חשמל עמדה על 354 שקל. משק בית עם שתי נפשות הוציא בממוצע 296 שקל על חשמל בחודש, עם שלוש נפשות 364 שקל בחודש ומשק בית ועם ארבע נפשות 417 שקל בממוצע בחודש. מובן מאליו כי ככל שמשק הבית גדל, גדלה ההוצאה על חשמל כחלק מהצריכה השוטפת.
זאת אף שמשק בית בעשירון נמוך מוציא לצריכת חשמל שוטפת סכום ממוצע קטן ממשקי הבית בעשירונים העליונים. שיעור ההוצאה הממוצעת על חשמל מסך ההוצאה לצריכה בעשירונים הנמוכים גדול במידה ניכרת מהשיעור המקביל בעשירונים העליונים. שיעור ההוצאה על חשמל מכלל ההוצאות של משק בית בעשירון התחתון גבוה פי 9.1 משיעור ההוצאה המקבילה של משק בית בעשירון העליון.
אם למספר הנפשות במשק הבית יש חשיבות גדולה להיקף צריכת החשמל החודשית של משפחה, מדוע לא להחיל את מבנה התעריפים של המים על זה של החשמל? לדעתנו ניתן לקבוע את הרף העליון לתעריף נמוך בצריכה השנתית של חשמל לפי ההגדרה של צריכת חשמל שנתית ממוצעת לנפש (כפול מספר הנפשות בכל בית), צרכן ביתי מייצג או צריכה חציונית של חשמל. על צריכה מעבר לכך ישלם הצרכן לפי תעריף גבוה יותר.
לדעת חברת החשמל אין צורך בתעריף דיפרנציאלי. יש הנחות ל-11 קבוצות באוכלוסייה. מי שקובעות את הזכאות הן רשויות הרווחה. מי שקובעת את גובה ההנחה היא רשות החשמל. אכן כך, אך אותו משטר הנחות קיים גם לגבי תעריפי המים, ועדיין קיים מודל של תעריפים דיפרנציאליים במים.
יואב קצבוי, יו"ר בפועל של רשות החשמל, אומר כי קביעת תעריף דיפרנציאלי מהווה סבסוד צולב, ולכן היא החלטה חברתית-ערכית. לא כלכלית. הנושא עלה כמה וכמה פעמים בעבר ונדחה לטובת פתרונות אחרים. אחד מהם הוא הסבה של תעריף עומס וזמן (תעו"ז) המיועד לצרכנים גדולים מאוד, גם למשקי בית. התעריף מקנה הנחות משמעותיות על צריכה בשעות השפל. אלא שהגדרת שעות השפל תוזז דרמטית לשעות הצהריים בגלל הכנסת מקורות חלופיים כמו רוח ושמש למעגל ייצור החשמל. מי מאתנו ייחפז בהפסקת צהריים הביתה כדי להפעיל מכונת כביסה בשעת שפל?
בסופו של ויכוח, ההחלטה על מבנה תעריפים בחשמל היא החלטה חברתית ערכית. כך הוחלט לגבי הורדת הבלו על פחם, צמצום הבלו על דלק, תמיכה בלחם האחיד ובמוצרי חלב. מדוע לא בחשמל?
פרופ' יאיר זימון הוא מרצה לכלכלה ומימון באוניברסיטת ת"א. עודד שורר הוא שותף בחברת Kashat Ventures Studio לפיתוח עסקים בתחום הפינטק
