פרשנותהתחקיר על רגב מלמד שקריסת המגזר הציבורי היא איום קיומי
פרשנות
התחקיר על רגב מלמד שקריסת המגזר הציבורי היא איום קיומי
שרת התחבורה לא עובדת למען הציבור, ובטח שלא פועלת לשפר את מצב התחבורה והבטיחות בדרכים - אלא רק למען עצמה ולמען מתפקדי הליכוד. וכך, תחת הממשלה הנוכחית, ישראל צועדת בעיניים פקוחות למציאות של מדינה שהיא רק קליפה דקה של המוסדות שאמורים להוות את השלד והשרירים של מדינה חפצת חיים
התחקיר המעולה של רביב דרוקר על התנהלותה של מירי רגב ששודר אתמול ב"המקור" חשף את מה שכולם יודעים אבל עד כה התקשו להוכיח: שרת התחבורה והבטיחות בדרכים לא עובדת למען הציבור ובטח שלא פועלת לשפר את מצב התחבורה והבטיחות בדרכים – אלא עובדת אך ורק למען עצמה ולמען פוקדי הארגזים בליכוד. לפי התחקיר, לשכת השרה רגב דירגה ערים לפי יכולת ראשיהן לסייע לה בפריימריז.
על מעלליה המפוקפקים של השרה רגב נכתבו גיליונות על גיליונות ב"כלכליסט" וגם בגופי תקשורת אחרים. העובדה כי היא מקדמת הקמה של תחנת מטרו בעיר מגוריה ראש העין נחשפה פה עוד בקדנציה הקודמת שלה, על פירוק השדרה המקצועית במשרד התחבורה ובחברות הממשלתיות ומילוים במלחכי פנכה נכתבו הררים של מילים כמו גם על ניסיונותיה החוזרים ונשנים לפנק את בוחריה בוועדי העובדים של נמל אשדוד או ברכבת או אפילו למנוע את הקמת הרכבת הקלה בגלל כמה חברי מרכז ליכוד בשכונת כפר שלם בתל אביב. זו לא שחיתות לייט, אלא ספסור בתקציבים של עשרות מיליארדים לטובת מקורבים, כאשר יש לדבר השפעה ישירה על כלכלת ישראל ואפילו על חיי אדם.
במדינה נורמלית, חלק מהכתבות שפורסמו (בטח בכל מה שקשור לנעשה בחברות הממשלתיות שמילאה בהם את מקורביה) היו מובילות לחקירות משטרה. אבל אנחנו לא במדינה נורמלית, וגם אם כל הכתובות היו על הקיר ועל העיתון ובטלוויזיה – זה לא שינה שום דבר כי לאף אחד כבר לא הייתה ציפייה שדברים יתנהלו אחרת או בהתאם לסטנדרט של מנהל תקין או חוק. בישראל של נתניהו, כל כתבה על מינוי מפוקפק של רגב שייפגע באופן ישיר בשירות שניתן לאזרח מתקבלת בתגובות וואטאבוטיסטיות ופבלוביות של "על הגיסה של לפיד לא כתבתם, ומה לגבי הבעל של תמר זנדברג?" ובכך הסתיים הוויכוח שהיה אמור להסתיים בפועל במשרדי להב 433.
במדינה נורמלית, חלק מהכתבות שפורסמו היו מובילות לחקירות משטרה. אבל אנחנו לא במדינה נורמלית
אבל זה לא מדויק, כי במדינה נורמלית הייתה אמורה להיות תחנת ביניים לפני חקירות המשטרה – התפטרות או הדחה על ידי ראש הממשלה. העובדה כי הדבר הזה בכלל אינו על הפרק, מלמד אותנו כמה מצבנו רע באמת וכמה השחיתות פה נורמלה למקסימום. המחשבה כי התחקיר על רגב הוא רק קצה קרחון של שחיתות שפשתה בכל רחבי המגזר הציבורי, במשרדי ממשלה, חברות ממשלתיות ורשויות מקומיות – אינה נותנת מנוח.
כשמדברים על האיומים הקיומיים של מדינת ישראל מתייחסים בדרך כלל למצב הביטחוני, השסע החברתי, הדמוגרפיה או אפילו על הבידוד המדיני ההולך וגובר. מעטים מדברים על קריסת המגזר הציבורי ועל חטיפת הקופה הציבורית בידי מי שבינם לבין האינטרס הציבורי אין דבר וחצי דבר. זו טעות, קריסת המגזר הציבורי היא איום קיומי ראשון במעלה. ישראל צועדת בעיניים פקוחות למציאות של מדינה שהיא רק קליפה דקה של המוסדות שאמורים להוות את השלד והשרירים של מדינה חפצת חיים. זה קורה במשרד התחבורה, במשרד ראש הממשלה, בנציבות שירות המדינה, במשטרה ואיפה לא. גם זו מורשת נתניהו, וגם את זה לא יהיה אפשר לשקם כל עוד הוא נאחז בשלטון.
