פרסום ראשוןבית המשפט אישר לנהל תביעה ייצוגית נגד לאומי: "לא איתר בעלי חשבונות רדומים"
פרסום ראשון
בית המשפט אישר לנהל תביעה ייצוגית נגד לאומי: "לא איתר בעלי חשבונות רדומים"
לטענת התובעים, הבנק הפר את החובה לאתר בעלי חשבונות שלא נעשתה בהם שום פעולה במשך 10 חודשים; השופט: "פועלו של הבנק באשר לחובת האיתור - מעט מדי ומאוחר מדי"
בית המשפט המחוזי מרכז אישר ניהול תביעה ייצוגית נגד לאומי בנוגע ל"חשבונות רדומים", שלא נעשתה בהם שום פעולה במשך יותר מ-10 חודשים, בטענה כי הבנק הפר את חובתו לאתר את הבעלים של אותם חשבונות.
החלטת בית המשפט ניתנה בהמשך לבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה במאי 2018 הנוגעת לפיקדונות ללא תנועה ("חשבונות רדומים") ביתרת זכות בסכומים לגביהם חלה חובת השקעה - מעל 1,000 שקל. בין השאר נטען כי בנק לאומי הפר את החובה לאתר את בעלי הפיקדונות וליידעם על אודותיהם. עוד נטען כי בכל אותן שנים הבנק עשה שימוש בכספים שבחשבונות הרדומים - והתעשר מהם על חשבון לקוחותיו.
לאומי, מנגד, הכחיש הטענות וטען כי הוא מקיים את חובת האיתור ביחס לבעלי חשבונות ללא תנועה, אף למעלה מהקבוע בדין.
בית משפט קבע בהחלטתו כי "צודקת המבקשת הטוענת כי התעשרות הבנק נובעת לא רק מעצם המשך החזקת כספי הלקוחות בחשבונות הרדומים, דהיינו מהנאתו מהכספים ומתשלום ריבית בשיעור המזערי המתחייב מצווי הבנקאות הרלוונטיים, אלא, ולכאורה, גם מחיסכון בהוצאות הנדרשות לצורך איתור בעלי החשבונות בהתאם לדרישות הדין".
פיקדון ללא תנועה מוגדר כפיקדון במטבע ישראלי או במטבע חוץ שלגביו עברו 10 חודשים מהיום שהתקבלה ההוראה האחרונה מבעל הפיקדון. נקבע בדין כי תאגיד בנקאי ינסה ליצור קשר עם בעל פיקדון ללא תנועה סמוך למועד הפירעון של הפיקדון. בנוסף לכך בשנת 2021 נכנסה לתוקפה הוראת ניהול בנקאי תקין של המפקח על הבנקים, העוסקת בפיקדונות ללא תנועה וחשבונות שבעליהם נפטרו, ובה פירוט של הדרכים בהן נדרש התאגיד הבנקאי ליצור קשר עם בעל הפיקדון. במסגרת הוראה זו הורחבו החובות החלות על הבנקים בדבר אופן האיתור של בעלי הכספים.
התובעת הייצוגית טענה בהליך, באמצעות עו"ד גיא רשף ממשרד עו"ד רשף את רשף, כי היא בעלת חשבון אצל בנק לאומי, שלטענתה דבר קיומו נשכח ממנה. הבנק טען כי הוריה של התובעת פתחו את תוכנית החיסכון בה דנה התביעה על שמה בשנת 1979, ובאותה עת המידע נשמר אצלו ברישומים ידניים. בפועל, נטען, ניסיונות האיתור בעניינה של התובעת הסתכמו שנים רבות בשליחת דואר לכתובת שהופיעה בספרי הבנק, שלטענתו לא היתה מעודכנת. בחלוף 11 שנים, בשנת 2014, אותרה לבסוף התובעת על ידי הבנק.
על רקע זה במאי 2018 הגישה המבקשת את תביעתה ואת הבקשה לאישור כייצוגית המבוססת על הטענה לפיה לאומי מפר את חובת האיתור בה הוא חב כלפי בעלי זכויות בפיקדונות ללא תנועה שמעל חובת ההשקעה; חובה זו נוצרת בחלוף 10 חודשים מהמועד האחרון בו נוצר קשר עם בעל החשבון, ולאחר מכן שבה וקמה לו מדי חצי שנה לפחות.
התובעת טענה כי הבנק אינו פועל באופן סביר, לפי האמור בחוזר הפיקוח על הבנקים משנת 1983, ואף נוהג בניגוד לדרישה שבחוזר הפיקוח על הבנקים משנת 1998 להגברת מאמצי האיתור ולנקיטת אמצעי איתור שונים. בפרט הדגישה התובעת את עובדת אי פניית הבנק למרשם האוכלוסין, וטענה כי בעניינה חלפו 11 שנים עד אשר נקט הבנק פעולות משמעותיות שהובילו לאיתורה.
הבנק, מנגד, הדגיש כי לא היו בידיו פרטי התובעת מלבד שמה, שכן מספר תעודת הזהות שלה כפי שנרשם אצלו היה שגוי, וכך גם תאריך לידתה. בהתחשב בזאת, בצירוף העובדה שהתובעת שינתה את מגוריה ואף כתובתה הרשומה לא היתה מעודכנת, לא ניתן היה מבחינתו לפעול באורח סביר מעבר לדרך בה פעל בפועל.
השופט שמואל בורנשטיין סבר אחרת מהבנק ואישר ניהול תביעה ייצוגית נגד לאומי: "היה לצפות מהבנק כי מקום שבו מכתבים הנשלחים על ידו חוזרים פעם אחר פעם - מן הסתם בשל כך שמדובר בכתובת שגויה או בלתי עדכנית, ושעה שהוא אינו מצליח ליצור קשר טלפוני עם הלקוח, אם בשל כך שאין בידו את מספר הטלפון כלל או שבידו מספר טלפון שגוי או בלתי עדכני - ישקיע משאבים, שעל פניהם בוודאי שאינם משמעותיים, על מנת לפנות למרשם האוכלוסין ולקבל את הפרטים המצויים שם. סבורני כי בכך די על מנת להצדיק אישורה של הבקשה דנן".
עוד קבע השופט כי "מכל מקום, גם אם עניינה של המבקשת סבוך או מורכב יותר ממקרים אחרים בשל היעדר הפרטים הנדרשים, הבנק אישר בתשובתו כי לא פנה למרשם האוכלוסין לאיתור הכתובת העדכנית, לא רק במקרה של המבקשת, אלא גם במקרים אחרים. הבנק לא פנה למרשם האוכלוסין חרף האמור בחוזר 1983 הקובע כי על הבנק לפעול באופן סביר כדי לאתר את בעלי החשבונות הרדומים, ואף חרף האמור בחוזר 1998 הקובע כי על הבנק לפעול באמצעים שונים כדי למלא אחר חובת האיתור, ובהם מוזכרת במפורש הפנייה למרשם האוכלוסין לשם איתור פרטים עדכניים. חוזרים אלו אינם מהעת האחרונה, כאשר דווקא השינויים וההתפתחויות הטכנולוגיות הם אלו המטים בעיניי את הכף אל עבר הקביעה כי פועלו של הבנק באשר לחובת האיתור הוא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי".
השופט קבע כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית כוללת את לקוחות הבנק או יורשיהם החוקיים, אשר היו להם או יש להם בתקופה הרלוונטית להליך זה (ממאי 2011 ועד הכרעה בהליך, ל"ד) פיקדונות ללא תנועה ביתרת זכות בסכומים שלגביהם חלה חובת השקעה, ואשר אי איתורם או העיכוב באיתורם נבעו מהתנהלותו המפרה של הבנק, כלומר היעדר פנייה למרשם האוכלוסין לשם השגת כתובתם העדכנית.
יודגש כי בשלב זה תנוהל התביעה כייצוגית, ואין עדיין הכרעה בתביעה. הבנק יוכל לבחור לנהל את התביעה במטרה לדחותה או לגבש הסדר פשרה שיפצה את מי שנטען כי נפגע. קדם משפט נקבע לפברואר.
מלאומי נמסר: "ההחלטה טרם הומצאה לבנק. יש לציין כי מדובר בהחלטה שניתנה בהליך מקדמי בלבד, ולא בהחלטה סופית. הבנק יראה במסגרת כל הליך משפטי כי הוא פעל ופועל כמחויב על פי דין לאיתורם של בעלי חשבונות ללא תנועה".
עו"ד גיא רשף, בא כוח התובעת הייצוגית, מסר בתגובה: "על פי הערכות שונות, הבנקים מחזיקים במיליארדי שקלים של לקוחותיהם בחשבונות הרדומים. למרות חובות מפורשות הקבועות בדין לפיהן על התאגידים הבנקאיים לאתר את בעלי החשבונות וליידעם אודות כספיהם, הבנקים לא עושים כן. תחת זאת הם מעדיפים להחזיק את הכספים בעצמם ולהתעשר מהם. מדובר בהחלטה חשובה ואמיצה שתאפשר ללקוחות הבנק למצות את זכויותיהם".
