פרשנותהפוליטיקאים החרדים רוצים להפוך ביקורת לגיטימית ל"גזענות"
פרשנות
הפוליטיקאים החרדים רוצים להפוך ביקורת לגיטימית ל"גזענות"
ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה הצעת חוק הרואה בגילויי שנאה נגד חרדים גזענות. ואולם למרות שלעתים האמירות נגד האוכלוסייה החרדית עוברות את גבול הטעם הטוב - החוק החדש עשוי לשמש לסתימת פיות ולמניעת ביקורת לגיטימית
ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה היום הצעת חוק שתרחיב את ההסתה לגזענות, כך שזו תכלול גם פרסומים המכוונים נגד האוכלוסייה החרדית.
היחס של החוק לפרסומים גזעניים הוא מחמיר במיוחד, הן מבחינת מה שנכלל בגדר "גזענות", לא רק רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה ואלימות נחשבים כגזענות, אלא גם עוינות, וגרימת מדנים כלפי ציבור.
החמרה נוספת קשורה בכך, שפרסום גזעני הוא אסור ואפשר להיכנס בגינו למאסר גם אם הפרסום לא הביא לגזענות בפועל, וגם אם הוא אמיתי. הסיבות להחמרות אלו קשורות כמובן להיסטוריה העגומה של הגזענות, היסטוריה שעלתה בחייהם ובחירותם של מיליונים רבים, לכן ההגדרה של החוק מצומצמת לגזענות במובנה ההיסטורי המקובל, גילויי שנאה כלפי גזעים, כלפי לאומים, וכלפי בעלי צבע עור אחר.
מדוע הקהילה החרדית היא הקהילה הפנים־יהודית הראשונה שמבקשת הכרה כמיעוט מובחן? באותה מידה יכולים לדרוש זאת המתנחלים־הדתיים, החילונים השמאלנים, נטורי קרתא, הקהילה החלבית, הרפורמים, הקונסרבטיבים והקראים. השאלה היא כמובן מיתממת, החרדים זוכים אכן לביקורת רבה ויומיומית, ולעיתים הביקורת חוצה את גבולות הנימוס, המוסר, ואולי אף את גבולות החוק הקיים. והחרדים מבקשים להפחית את הביקורת הזו, כי מי אוהב לשמוע ביקורת? זה אף פעם לא נעים. אבל עם כל הכבוד ביקורת, וגם ביקורת חריפה, היא איננה גזענות, היא איננה הסתה. או במילים אחרות: החוק הנוכחי אוסר גילויי איבה ועוינות המתבססים על גזענות. החוק נועד למנוע מצב שבו גזענות מתחזה לביקורת לגטימית. החוק שהממשלה קידמה היום, עשוי לקדם את ההפך, ביקורת לגטימית תושתק ותואשם כגזענות וכהסתה.
החשש שאני מעלה כאן אינו דמיוני, אלא מוכר היטב לכל מי שעוקב אחרי הפוליטיקה והתקשורת החרדית, החרדים מכנים את הביקורת על חלקם הנמוך בתשלומי המסים מחד, ועל חלקם הגבוה בהוצאה הציבורית מאידך כאנטישמית, ואת הביקורת על אי שירותם בצה"ל כהסתה פרועה. אחד השיאים שזכורים לי התרחש לפני כעשור, נגידת בנק ישראל דאז קרנית פלוג אמרה ש"אם לא יינקטו צעדים כלכליים לנוכח הגידול בחלקם של החרדים והערבים הרי שתהיה בעתיד האטה במשק", אריה דרעי בתגובה קרא לפטר אותה, ומאיר פרוש האשים אותה ב"שיסוי והסתה". בחודשים האחרונים הייתה ביקורת כלכלית וציבורית רבה על התנהלות הממשלה כלפי החברה החרדית, הן בכך שנשקלה האפשרות לתת פטור גורף לחרדים משירות צבאי, והן בכך שהוגדלו תקציבי למערכות חינוך שלא מלמדות ליבה. הביקורת הזו נתפסה בציבור החרדי, מהפוליטיקאים ועד התקשורת החרדית, כהסתה גזענית.
התחושה של הפוליטיקאים החרדים אינה מצויה בחלל ריק, מדי פעם אנחנו עדים לכך שהביקורת הכלכלית והתסכול כלפי הפוליטיקאים החרדים מתורגמים להתבטאויות לא מנומסות ואף אלימות, כלפי האוכלוסיה החרדית דוגמת ההתבטאות "מוצצים לנו את הדם". אך הפוליטיקאים החרדים מבקשים לבטל את האבחנה הזו, מבחינתם הביקורת הכלכלית הבסיסית ביותר, היא כסות לגזענות. כך אמר יעקב אשר, יוזם החוק: "מתייגים אותנו שוב ושוב, עד שמגיעים לאמירות המצמררות של מוצצי דם". הנרטיב החרדי הזה, לפיו הביקורת הכלכלית היא אינה אלא כסות לגזענות הגיעה באופן עדין יותר עד לראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו שאמר: "ילד חרדי הוא כמו ילד דתי, כמו ילד מסורתי, כמו ילד חילוני, כמו ילד ערבי, מגיע לו אותם דברים. אנו שומעים את הביטויים 'מוצצי דם', אי אפשר לקבל את הדברים הללו, אני מבקש מכם, אל תצדיקו את ההסתה הפרועה הזו".
אין ספק שההתבטאות של גלית גוטמן היא לא לעניין, אך אסור בשום פנים ואופן שכל דיבור על שילוב חרדים בשוק העבודה ובצה"ל, ועל שיפור מערכת החינוך החרדית, יהיה מואשם בגזענות ויהיה חשוף לביקורת משפטית. ניקח לדוגמה את נאומו של הממונה על התקציבים יוגב גרדוס מלפני שבועיים בכנס אלי הורוויץ, שם הוא אמר שאם לא יהיה שיפור דרמטי בחינוך החרדי אז נהיה כמו במזרח אירופה. אחרי החוק הזה, הדברים הללו ידרשו חוות דעת משפטית. ב"כלכליסט" פרסמנו לפני מספר חודשים תחקיר ארוך אודות החלק היחסי של החרדים בתשלומי המסים ובתקבולים, התחקיר הוגדר ברשתות תקשורת חרדיות כאנטישמי, בזמן שכולו התבסס על נתונים.
הבחירה של החרדים לראות את כל הביקורת המופנית כלפיהם כגזענות היא לא רק טקטיקה פוליטית, זו גם אסטרטגיה מנטלית. לפעמים הדרך הפשוטה ביותר לנוכח ביקורת היא לתקוף את השליח, את הכלכלנים, את השמאלנים, את העיתונאים, ולהאשים אותם בגזענות. דווקא בתקופה זו, בה האתגר הכלכלי המרכזי בישראל הוא שילובם של החרדים במשק, אסור להטיל מגבלות על חופש העיתונות וחופש הדיבור סביב הנושא הזה, גם אם המטרות של חברי הכנסת החרדים הן כשרות ונועדו להרבות שלום ולהפחית מתח, הרי שקביעת איסורים שיקשו על ניתוח רציונלי והגון של בעיה כלכלית למשק זו פגיעה חמורה בחופש הביטוי והעיתונות.
