דו"ח מצב המדינה: המעסיקים לא נשאו כלל בנטל צמצום שעות העבודה בקורונה
דו"ח מצב המדינה: המעסיקים לא נשאו כלל בנטל צמצום שעות העבודה בקורונה
בשל מודל החל"ת עובדים בישראל נשאו בעלות 45% מאובדן השעות, שיעור גבוה בהרבה מהממוצע ב-OECD, שעומד על 28%; הקיטוב בשוק העבודה החמיר במהלך המשבר, כך שהשכר בענפים מבוקשים כמו הייטק זינק, וענפים בעלי שכר נמוך כמו חקלאות, תיירות ומסעדנות חוו פגיעה קשה ושיקומם מפגר אחרי שאר המשק
המעסיקים בישראל לא נשאו כלל בנטל צמצום שעות העבודה בעקבות משבר הקורונה. העובדים נשאו ב-45% מהעלות לעומת 28% בממוצע ב-OECD. זאת בשל הבחירה של ממשלת נתניהו להשתמש במודל החל"ת בשעת הסגרים ולא במודל הגרמני השומר את העובד אצל המעסיק.
כך עולה מדו"ח מצב המדינה 2021 מפרק שוק העבודה שמפרסם היום מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. את הדו"ח ערך נשיא המרכז הפרופ' לכלכלה אבי וייס. את פרק התעסוקה כתבו יחד עם וייס החוקרים פרופ' גיל אפשטיין ומיכאל דבאוי.
עם היציאה לסגר הראשון במרץ 2020 יושם בישראל מודל החל"ת שאפשר למעסיקים להוציא כמיליון עובדים לחופשה ללא תשלום תוך הבטחה שהם יקבלו דמי אבטלה. במודל זה לא ניתן סיוע לעובדים שמשרתם צומצמה חלקית. במדינות רבות אחרות יושם המודל הגרמני במסגרתו המדינה מממנת חלק משכרו העובד למעסיק, בין אם הושבת ובין אם משרת צומצמה זמנית.
לאורך כל המשבר נמשך הדיון האם יש להשתמש בישראל גם במודל הגרמני כדי לשמור על הקשר הישיר בין העובד למעסיק. עמדת האוצר היתה שמודל החל"ת מעוד גמישות תעסוקתית בשעת משבר ושינוי בשוק העבודה. ואכן מחקר של המכון לדמוקרטיה גילה ש-48% ממובטלי הקורונה לא חזרו למקום העבודה או לתפקיד הקודם.
על פי חישובי ארגון העבודה הבינלאומי ההפסד הממוצע של שעות עבודה ב-OECD ב-2020 ביחס ל-2019 עמד על כ-7.5% ובמדינות שאימצו את המודל הגרמני על 6.3% בלבד. ישראל הפסידה 9.2%. חוקרי מרכז טאוב מציינים כי "היות שבהיבט הרפואי והכלכלי ישראל התמודדה עם המגפה בצורה טובה למדי, סביר שאובדן שעות העבודה הגדול יחסית נובע בחלקו מהמבנה של מדיניות החל"ת, שכאמור לא אפשר תעסוקה חלקית".
מדו"ח מצב המדינה מתברר שמודל החל"ת חסך למעסיקים וגם לאוצר חלק גדול מעלות אובדן שעות העבודה והפיל אותה על העובדים. על פי הדו"ח, המתבסס על נתוני ה-OECD, הבחירה הישראלית במודל החל"ת הביאה לכך שהעובדים נשאו בכ-45% מנטל העלות של הצמצום בשעות העבודה. זאת, לעומת 24% בממוצע במדינות שאימצו את המודל הגרמני ו-28% בממוצע במדינות ה-OECD. כלומר העובדים בישראל נשאו בנטל גדול פי 1.6 מאשר ממוצע המדינות המפותחות.
המעסיקים בישראל לא נדרשו לשאת כלל בנטל, בעוד שבמדינות ה-OECD המעסיקים נשאו בממוצע ב-7% במדינות ה-OECD וב–9% במדינות המודל הגרמני. מדינת ישראל נשאה בכ-55% מהעלות (באמצעות דמי אבטלה) לעומת 65% בממוצע ב-OECD ו-67% במדינות המודל הגרמני. במילים אחרות, קובע הדו"ח, ישראל הטילה חלק גדול יותר מהנטל על העובדים והקלה על המעסיקים ועל הקופה הציבורית. חוקרי מרכז טאוב ממליצים ש"אם יהיה צורך בסגרים נוספים בעתיד, אימוץ המודל הגרמני עשוי להיטיב עם שוק העבודה הישראלי".
חוקרי מרכז טאוב מציינים שלפי תחזית ה-OECD, שוק העבודה הישראלי היה צפוי לחזור לרמת הפעילות של 2019 רק בתחילת 2025, אך בפועל נרשמה התאוששות מהירה הרבה יותר. השפעת מבצע החיסונים ניכרת במיוחד בהתאוששות זו. עם זאת, עדיין כ-65 אלף מהעובדים (0.8% מכוח העבודה) שעזבו את שוק העבודה עקב משבר הקורונה טרם חזרו אליו. כמו כן, בהשוואה למצב השוק ערב המשבר יש עלייה של כ-100 אלף איש במספר המובטלים – כנראה מענפי הבידור, התיירות והנופש שנפגעו במיוחד במשבר.
הדו"ח מציין שבישראל ובמדינות רבות אחרות הקיטוב בשוק העבודה החמיר במהלך המשבר ותקופת השיקום המתמשכת. בעוד ענפים המאופיינים בשכר גבוה כמו היי-טק ושירותים ציבוריים חוו פגיעה מינימלית והשתקמו במהירות, ענפים המאופיינים בשכר והון אנושי נמוכים (כמו חקלאות, תיירות ומסעדנות) חוו פגיעה קשה ושיקומם מפגר אחרי שאר המשק. עובדי שכבת הביניים של שוק העבודה (ענפים כמו תעשייה, בינוי ומסחר) ספגו פגיעה קשה ומתקשים להתאושש גם כאשר הענף עצמו השתקם.
