דעהניבוי האינפלציה בתקופת אי-ודאות - אתגר מורכב לבנקים המרכזיים
דעה
ניבוי האינפלציה בתקופת אי-ודאות - אתגר מורכב לבנקים המרכזיים
בתקופות של זעזועים כלכליים, המידע הציבורי הופך לחשוב יותר בקביעת ציפיות האינפלציה - ובנקים מרכזיים צריכים להשקיע בשיפור התקשורת עם הציבור
האינפלציה ברחבי העולם החלה לרדת ומסיבה זו אנו רואים ירידה של הריביות במדינות המפותחות. אך האם ניתן להיות בטוחים כבר כיום שהאינפלציה אכן תרד לרמות הרצויות, במיוחד לאחר הזעזוע שחטפה בעקבות הקורונה? מן הסתם אין ביטחון מלא בכך ולכן הבנקים המרכזיים טורחים להדגיש כי אין להם אג'נדה של הורדת ריבית וההמשך תלוי בנתונים שיתקבלו. אלא שגם בין הגופים שעוסקים בחיזוי האינפלציה יש מחלוקות, בטח בתקופות מעבר.
לציפיות לאינפלציה יש מקורות שונים: שוק ההון, סקרי ציבור, המגזר העסקי, חזאים פרטיים שזה מקצועם והם מתחזקים מודלים, ומקבלי ההחלטות – בנק ישראל (האמון על יעד האינפלציה) והממשלה במקרה שלנו. מן הסתם הדעות נוטות להיות חלוקות והמנעד יכול להיות רחב. אם כך, איך ישפיע הדבר על המדיניות המוניטארית?
זו שאלת מפתח המשפיעה על גובה הריבית – משתנה כלכלי חשוב לקבלת החלטות צריכה, הוצאות, השקעות, חיסכון ועוד. בטור זה אתייחס למאמר חדש שמצאתי באתר הבנק הפדרלי של ארצות הברית. במאמר תחת השם "Disagreement About the Term Structure of Inflation Expectations" הציגו החוקרים מודל לציפיות אינפלציה ממקורות שונים ולטווחי תחזית שונים. הם גילו כי בין התחזיות השונות מבחינים שלושה דברים: ה"אני מאמין" של החזאי, המידע פרטי והמידע הציבורי העומדים לרשותו.
בהקשר זה, יש חשיבות למצב הכלכלי ולאופק התחזית.
בתקופות כלכליות "רגילות", ה"אני מאמין" והמידע הפרטי של כל חזאי אחראים לרוב המחלוקות והשונות בין ציפיות האינפלציה, הן לטווח הקצר והן לטווח ארוך. המידע הציבורי חשוב פחות. במיוחד, ככל שהתחזיות ארוכות יותר, ההבדלים ביניהן נגרמים יותר בגלל ה"אני מאמין"; ככל שהן קצרות יותר, הם תוצאה של שוני במידע הפרטי הזמין. בתקופות כאלו המדיניות המוניטארית פועלת במהירות ומצליחה בצורה מובהקת לייצב את האינפלציה.
מנגד, בתקופות של תאוטה כלכלית, כפי שאנו נמצאים כיום, דווקא המידע הציבורי, הזמין לכולם, נעשה גורם מפתח לשונות בין תחזיות (בכל הטווחים). החוקרים אומרים כי דווקא אז גדלה אי הוודאות, ציפיות האינפלציה מעוגנות פחות והחלטות הריבית נוטות להתעכב.
כשאנו קוראים פרוטוקולים של דיונים בבנקים מרכזיים לקראת החלטות ריבית, אנו רואים לפעמים דעות שונות לחלוטין ולא תמיד מתקבלות ההחלטות פה אחד. בנקים מרכזיים רבים אמונים על יעדים נוספים, חוץ מיעד האינפלציה, כמו יעדי תעסוקה ויציבות פיננסית. לכן, חשוב להם שבגזרת המחירים יוכלו לקבל החלטות מבוססות יותר ולהגיב מהר יותר. אם, למשל, העלאות ריבית מתעכבות בתקופה של התפרצות אינפלציה, הן עלולות לעלות לבסוף מהר יותר ובשיעורים חדים יותר מאשר לו זוהתה ההתפרצות בזמן – מה שעלול לערער את היציבות הפיננסית.
אז מה עושים? החוקרים מציעים שמנעד ציפיות האינפלציה יילקח בחשבון לצורך עיגון הציפיות. היום מקובל להתייחס לקונצנזוס של חזאים, שהוא כאמור חלק מלוח ציפיות האינפלציה של בנק ישראל, אך השוואת התחזיות בין תקופות תחזית שונות מגלה כי הן פחות מעוגנות. הדבר בולט מיוחד בתקופות משבר כלכלי כמו הקורונה, לאחרונה, או המשבר הגדול של שנות ה-20 וה-30 במאה הקודמת.
היות והמידע הציבורי מהווה פקטור חשוב יותר בתקופות משבר, החוקרים מציעים לבנקים המרכזיים לשפר את התמסורת בינו לבין הציבור, כדי שהמחלוקות וההבדלים בין התחזיות יצטמצמו וציפיות האינפלציה תהיינה מעוגנות יותר. כלומר, אין די בהסתמכות על הקונצנזוס בתקופות כאלו והדרך הנכונה מבחינתם היא "לנהל" את הציפיות לאורך זמן.
בנק ישראל עסק בנושא בעבר ובמאמר תחת הכותרת "האם הניסיון והמאפיינים של החזאים משפיעים על תחזיות האינפלציה?" מצא, לדוגמא, כי לתפקידים קודמים של חזאים ולניסיון שלהם יש השפעה על מידת הדיוק והתעוזה לתת תחזית שונה משל אחרים. נושא ה"תעוזה" נפקד מהמחקר שמצאתי באתר הבנק הפדראלי.
כך או כך, בשורה התחתונה, שיפור המעקב והניתוח של תחזיות האינפלציה ימשיך להוות כלי חשוב בידי הבנקים המרכזיים לצורך שיפור מהירות התגובה ויעילות המדיניות המוניטארית שהם נוקטים. כך יגיעו מוכנים יותר למשברים שיגיעו.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
