דעההמודל ההולנדי שישראל צריכה לאמץ
דעה
המודל ההולנדי שישראל צריכה לאמץ
שוב ושוב הבטיחה המדינה לפתח את הנגב ואת הצפון - ולא עשתה זאת; איך עושים זאת והופכים את ישראל לרשת של יישובי איכות? תסתכלו על הולנד
צמצום הפערים בין המרכז לבין הצפון והנגב הוא מטרה שהמדינה הציבה לעצמה מראשית קיומה. אך למרות ההצהרות, הפערים נותרים עמוקים. כך, בשנת 2018 השכר הממוצע בערי הנגב והגליל עמד על כ-70% מהשכר הממוצע בערי המרכז, ופער זה נשאר יציב לאורך השנים. אבל מצב זה איננו גזירת גורל.
במדינות מפותחות, שזיהו את מחירם הכבד של הפערים, השכילו להפעיל מדיניות יעילה ולפתח מערכות עירוניות רב-מוקדיות מאוזנות. מערכות אלה מכסות שטחים כמעט בגודלה של מדינת ישראל וכוללות ערים במרחקים של שעת נסיעה ברכבת מהירה זו מזו. מערכת כזו כוללת מספר ערים גדולות ובינוניות, ומאפשרת ניידות על בסיס יומיומי בין ערי המערכת לצורך עבודה או בילוי תוך התמחות, חוסן כלכלי וגיבוש זהות חברתית-סביבתית של כל אחד מהמוקדים בתוכה.
דוגמה קיימת בולטת היא תכנית הרנטשטט (RANDSTAD) בהולנד, שהופעלה על ידי הממשלה המקומית באמצע המאה הקודמת כדי להתמודד עם הריכוזיות של אמסטרדם וסביבתה. התוכנית עודדה במקביל פיתוח של ארבע ערים מרכזיות: אמסטרדם, רוטרדם, דן-האג ואוטרכט, וכ-30 יישובים נוספים. הערים המרכזיות כוונו להתמחות בפעילויות כלכליות ומוסדיות שונות וחוברו היטב ברשת רכבות יעילה. התכנית יושמה והצליחה. מספר התושבים במערכת זו הגיע לכ-8.4 מיליון, קרוב לאוכלוסיית ישראל.
בניגוד לכך, ממשלות ישראל לא השכילו להפעיל מדיניות יעילה ואפקטיבית. אולם דווקא הצורך הדחוף להכפיל את היקפי הבנייה והגודש הגובר במרכז הארץ מספקים לנו עתה הזדמנות לצמצום משמעותי של הפער בין המרכז לצפון ולנגב. העובדה שמדינת ישראל נהנית מריבוי טבעי גבוה, שמלווה בכניסה של צעירים רבים לשוק העבודה, פועלת לטובת ניוד פעילויות כלכליות וליצירת מוקדי ביקוש חדשים. במילים פשוטות: הרבה מאוד ישראלים צריכים בית ועבודה – והם ישמחו למצוא כאלה בנגב או בצפון – אם המדינה תשכיל לספק להם את האפשרויות האלה.
כיום עובדים בהייטק כ-300 אלף ישראלים. עד שנת המאה לעצמאותה תגדל אוכלוסיית ישראל בכ-60%-70%. במקביל, הממשלה מבקשת להגדיל את המועסקים בהייטק מ-10% ל-15%. מכאן, שניתן לחזות כי כ-400 אלף מועסקים חדשים יכנסו להייטק בעשורים אלה. אם רק מחציתם יתועלו לנגב ולצפון, הרי שהם יגרמו למהפכה בתהליכי הצמיחה של אזורים אלה.
כדי שתהליך כזה יקרה, הממשלה חייבת ליצור מפנה ברמה של שירותים כמו חינוך, בריאות והשכלה גבוהה. הקמת מרכזים רפואיים ולפחות שתי אוניברסיטאות מחקר חדשות, יכולים לספק עוגנים עוצמתיים לבנייה של מערכת רב מוקדית.
ואין מדובר בהכרח ביצירת יש מאין. נופי הצפון והנגב, המגוון האנושי ומנהיגות מקומית יוזמת ופתוחה, הם הזדמנות לבנות את ערי האיכות של המאה ה-21. אפילו רמת המינוע, שעדיין נמוכה בצפון ובנגב, ביחס למרכז, מאפשרת להקדים ולבנות בהם מערכות תחבורה שיתופיות וציבוריות ברמה גבוהה.
לצורך זה נדרשת המדינה להפעיל תכניות רדיקליות להתחדשות עירונית באופן שיספק סביבות איכות מתקדמות. ניתן לחזות מרכזים עירוניים, משולבים היטב עם המרחב הכפרי היוצרים מוקדי צמיחה של כ-20-30 אלף מקומות עבודה כל אחד. אלה יציעו מגוון תעסוקתי ומגורים אטרקטיביים לצעירים בעלי הכשרה, שישתלבו בהייטק, ברפואה ובאקדמיה.
הפעלת גישה חדשה של "ישראל רב מוקדית" ופיתוח רשת היישובים סביב ערי איכות בצפון ובנגב, ייצרו את המפנה הדרוש. באופן זה ניתן לכוון את תנופת הפיתוח הצפויה כדי לצמצם את הפערים המרחביים ולמנוע גודש מאיים ויקר במרכז.
יצחק שנל הוא פרופ' אמריטוס בבית הספר למדעי כדור הארץ במחלקה לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב, ואחד מראשי הנתיבים ביוזמה הבינאוניברסיטאית ישראל100
