קרן הפיצויים גדושה, אך מדיניות הניהול שלה לוקה בחסר
קרן הפיצויים גדושה, אך מדיניות הניהול שלה לוקה בחסר
הקרן שמשמשת לפיצויי תושבים עבור רכוש שנפגע בלחימה מאפשרת לשרי האוצר להשתמש בה גם למימון הפחתות מסים. סמוטריץ' כבר הודיע שהפעם יינתנו מקדמות, אך נציגי רשות המסים עדיין לא הגיעו לשטח
מאז תחילת המלחמה הוציא שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שלוש הודעות העוסקות בקרן הפיצויים־מס רכוש. בראשונה הוא מבקש להעביר את מספר המוקד (*4954) לחברים ומכרים שרכושם נפגע. בשנייה הוא מבטיח "לדאוג באופן אישי שהפניה תטופל ביעילות ובמהירות". בהודעה השלישית סמוטריץ' הודיע כי הפעם יינתנו מקדמות לתושבים שבתיהם נפגעו בעוטף עזה, למרות שאנשי מס רכוש לא הגיעו לשטח.
ההתלהבות של סמוטריץ' מקרן הפיצויים מובנת. בתוך המלחמה שחשפה כאוס וחוסר מוכנות ממשלתי וצבאי ישנה נקודת אור אחת. בקרן הפיצויים היה בסוף שנת 2022 סכום של 17 מיליארד ו־708 מיליון שקל. מדובר בסכום עצום — פי ארבעה מהסכום שהיה בקרן בשנת 2012 - שיוכל לפצות על הנזקים הישירים שנגרמו עד כה, וכנראה שיוכל לפצות גם על הנזקים העקיפים (תלוי בהגדרות שייבחרו לנזקים עקיפים). קרן הפיצויים מייצגת את ההפך ממה שחווינו מפרוץ המלחמה, היא מייצגת תכנון ארוך טווח ומוכנות.
על אף שיש כספים רבים בקרן הפיצויים, מן הראוי לציין כי המדיניות הממשלתית סביב הקרן אינה אופטימלית. למיטב הידיעה אין מדיניות ברורה וסדורה לשאלה "כמה כסף מחויב להיות בקרן הפיצויים". ולכן בשנים האחרונות שימשו ההפרשות לקרן הפיצויים כמעין "קופה קטנה" עבור שרי האוצר שביקשו להפחית מסים במהלך השנה. בעולם מתוקן, נכון היה לקבל החלטה עקרונית לגבי הסכום האופטימלי שצריך להיות בקרן, ואם הצטבר בקרן סכום זה, הרי שיש להכריז כבר בעת בניית התקציב על ביטול ההפרשות לקרן.
על פי חוק ההפרשות לקרן עומדות על 25% מכלל מסי הרכישה. בשנת 2015 ההפרשה זינקה ל־47% מכלל מסי הרכישה, זאת ככל הנראה בגלל מבצע צוק איתן. בשנת 2017 הוחלט להגדיל את ההפרשה ל־75% בשל עודף תקציבי, ובשנים 2018 עד 2020 ההפרשה עמדה על 0%. בשנת 2021 ההפרשה עמדה על 45%. ובשנים 2023-2022, תחת שרי האוצר אביגדור ליברמן וסמוטריץ', הוחלט גם לוותר על ההפרשות בכדי לממן הפחתות מסים בהיקף של מיליארדי שקלים.
ליברמן השתמש בכספים שהיו מיועדים לקרן למימון ההפחתות על מס הבלו, וסמוטריץ' השתמש בכספים שהיו מיועדים לקרן להפחתת הבלו, ולמימון אובדן ההכנסות בגין ביטול המס על הכלים החד־פעמיים ועל המשקאות הממותקים. ההפחתות היו בכל שנה בהיקף של בין 2 ל־2.5 מיליארד שקל. אלמלא ההפחתות הללו היקף הכספים בקרן היה עומד כעת על כ־23-22 מיליארד שקל.
בנקודת זמן זו קשה מאוד להעריך את היקף הנזקים הישירים והעקיפים של המלחמה, זאת הן בשל העובדה שמשך הלחימה לא ידוע, והן משום שאין עדיין מידע לגבי היקף וכמות הנזקים הכלכליים באזורי הלחימה. עם זאת, כבר כעת ברור שקצב הפגיעות בימים הראשונים של המלחמה הוא עצום. לשם המחשה, ביום ראשון בערב, שני ימים לתוך הלחימה, התקבלו בקרן מס רכוש 2,850 פניות על פגיעות ישירות רק בתל אביב ואשקלון, זאת לעומת 4,600 במבצע צוק איתן שנמשך 50 ימים. זה גם קצב מהיר יותר ממבצע שומר החומות שנמשך 12 יום, והיו בו בסופו של דבר 10,300 תביעות לפיצוי נזק ישיר.
סוגיה נוספת שעולה לדיון אחרי כל מבצע צבאי וצפויה לעלות לדיון גם הפעם, היא הפיצוי בעקבות נזקים עקיפים. כלומר, נזקים שנגרמו לאנשים מכך שהעסקים שלהם לא תפקדו בזמן המלחמה - הן בשל הנחיות פיקוד העורף, הן בשל היעדר פעילות כלכלית. החוק היבש קובע כי הפיצוי יינתן רק עד 7 ק"מ מרצועת עזה, אך הוא הורחב בעבר גם ל־40 ק"מ מהרצועה, וגם ל־80 ק"מ מהרצועה. בפועל, הנזקים העקיפים עולים יותר מאשר הנזקים הישירים.
לפי הנתונים של קרן הפיצויים ורשות המסים נראה כי מבצע צוק איתן גרר פיצויים בהיקף של כ־1.4 מיליארד שקל המשקפים כ־28 מיליון שקל של פיצויים בממוצע ליום. לעומת זאת, מבצעי שומר החומות ועלות השחר שאירעו ב־2021 וב־2022 גררו פיצויים בהיקף כולל של כ־620 מיליון שקל, המשקפים עלות של כ־41 מיליון שקל של פיצויים מדי יום. כלומר, עלתה יכולת החמאס בסבבים האחרונים להסב נזק כלכלי. ובמלחמה האחרונה שפרצה נוכחנו, לצערנו, כי היכולות הללו שימשו אותו גם להסבת כאב והרג שלא יאמנו.
