מגזין"אם לא יהיו במפלגות נשים במקומות ריאליים, בונות אלטרנטיבה לא תתמוך בהן"
מגזין
"אם לא יהיו במפלגות נשים במקומות ריאליים, בונות אלטרנטיבה לא תתמוך בהן"
מורן זר קצנשטיין ייסדה תנועת שטח שמונה כמאה אלף פעילות וחתומה על אחד המיצגים המדוברים ביותר בישראל בעשור האחרון. כעת היא מספרת על הניסיונות להגדיל את מספר הנשים ברשויות המקומיות והשאיפה להתפשט עם בונות אלטרנטיבה אל מעבר לים
"יש ימים שאני מרגישה שיש לנו עוצמה והד, ויש ימים שאני לא יודעת אם זה רק סיפור שאנחנו מספרות לעצמנו". כך, בכנות מכמירת לב, מתארת מייסדת בונות אלטרנטיבה, מורן זר קצנשטיין, את תחושותיה כמובילת ארגון הנשים הבולט במדינה בשנה האחרונה. אפשר להניח שהסנטימנט הזה משותף לכל אקטיביסטית פמיניסטית, אם לא לכל אקטיביסטית באשר היא; עסקי האקטיביזם, ודאי בעיתות מלחמה, הם עסקים מתעתעים. אבל במקרה של זר קצנשטיין — שמנהיגה תנועת שטח בת כמאה אלף פעילות, חתומה על אחד המיצגים המדוברים ביותר בישראל בעשור האחרון, מיצג השפחות, ומפיקה חמ"לים בכל רחבי הארץ לארוחת בוקר — התעתוע כפול ומכופל.
לכל כתבות המגזין לחצו כאן
זו גם הסיבה, אולי, לכך שאחד היעדים המרכזיים שסימנה לעצמה ב־2024 הוא הזרמת דם נשי לפוליטיקה ולשירות הציבורי, על מנת שההשפעה של הארגון תחלחל גם בכיוון ההפוך, מלמעלה למטה. "הדבר שאני הכי ממוקדת בו הוא לדאוג שנשים ייקחו חלק במנהיגות במדינת ישראל", היא אומרת, "גם ברמה הפוליטית וגם בשירות הציבורי, שהיינו עדות להתמוטטות המוחלטת שלו. הנשים האלה קיימות, הרי כמעט חצי מהמנכ"לים של משרדי הממשלה הקודמת היו מנכ"ליות, והן היו ראויות, וגם שומרי הסף שהגנו עלינו בשנה האחרונה היו נשים. והן צריכות להיות שם. אז זו המשימה שלנו, של כולנו".
היעד השני, איך לא, הוא לכבוש את העולם ולהקים סניפים משמעותיים של בונות אלטרנטיבה גם מעבר לים — בארצות הברית תחילה. לצורך כך, פינתה בחודש שעבר את כיסא המנכ"לית של בונות אלטרנטיבה לטובת אירית טויטו (ממובילות מחאת ההייטק והחמ"ל האזרחי שהוקם לאחר 7 באוקטובר) והתמנתה לתפקיד יו"ר התנועה. כמו כן, היא צפויה לסייע מבחוץ בניהול תחום השיווק והתקשורת של העמותה. "הארגון גדל מאוד, באופן שמצריך התעסקות בפרטים ברמה היומיומית", היא מסבירה, "כדי שאוכל באמת להיות בחזון, ובלחלום, וכדי שנוכל להתרחב, נדרשת מנכ"לית מקצועית שמזדהה עם ערכי הארגון".
זו בטח טלטלה גדולה עבורך ברמה אישית.
"כן. מצד אחד אני מאוד שלמה עם זה, ומצד שני בונות אלטרנטיבה זה הבייבי שלי, ואני צריכה לשחרר פה שליטה. אני עובדת על זה עם עצמי ואני בשיח פתוח עם אירית על התהליך הזה".
"לא קניתי את מה שהרב אמר"
זר קצנשטיין, נשואה לאבירם ואם לשלושה בנים מחולון, לא מגיעה ממה שהיא מכנה "השדה הפמיניסטי". היא גדלה בבית דתי, היתה פעילה בתנועת הנוער בני עקיבא ושירתה בצבא כקצינת שלישות בפיקוד העורף, שירות שלאחריו עבדה שלוש שנים כאחראית הסברה בשב"כ. ובכל זאת, הרגע שבו הבינה שהיא פמיניסטית הגיע מוקדם למדי, בגיל שמונה. "הייתי מתפללת בבוקר תפילת שחרית, וקלטתי שבברכת השחרית אצל הגבר כתוב 'ברוך שלא עשני אשה', ואצל האשה כתוב 'ברוך שעשני כרצונו'", היא נזכרת. "אמרתי לאבא שלי, והוא הלך לרב להתייעץ איתו על זה. ואז הוא חזר אליי מתפתל ואמר שזה כי לגברים יש יותר מצוות לעשות. לא קניתי את זה".
ובכל זאת, עברו עוד כמה שנים עד שהתמסרה לאקטיביזם. את מרבית הקריירה שלה עשתה כמנהלת מותגים (לוריאל, קוקה קולה) ובתפקידי שיווק ותקשורת בכירים בהייטק (גוגל, פלייטיקה). ב־2020 הקימה את בונות אלטרנטיבה בעקבות האונס הקבוצתי בנערה בת 16 במלון "הים האדום" באילת, וב־2023 קנתה את עולמה עם מיצגי "סיפורה של שפחה", שהפכו בן לילה לסמל הבולט ביותר של מחאת קפלן, ואותה לאישיות מוכרת.
עם פרוץ המלחמה והשהיית איום ההפיכה המשטרית, התנועה הפנתה את מרב משאביה להקמת חמ"לים ברחבי הארץ, למאבק להשבת החטופות והחטופים ולפעילות הסברה אינטנסיבית על פשעי חמאס נגד נשים. בין לבין, התנועה שייסדה הפכה לעמותה מוכרת והיא למנכ"לית שלא מושכת שכר ("אני מעודדת לקחת משכורת והנשים שעובדות בבונות אלטרנטיבה מקבלות שכר, אבל אני אישית בחרתי לא לקחת שכר"). אבל ה"אלטרנטיבה" שסומנה מיומה הראשון של התנועה — זו הפוליטית — מעולם לא ירדה מסדר היום.
"הבאנו את המאבק למיינסטרים"
נכון להיום, הזירה המיידית היא הבחירות לרשויות המקומיות, ובספטמבר הציבה התנועה יעד של הגדלת מספר הנשים במועצות ב־20%. "זו זירה חשובה מאוד עבורנו", אומרת זר קצנשטיין, "עד המלחמה היה לנו מומנטום מצוין והתגייסות מאוד גדולה של נשים מהתנועה לפוליטיקה המקומית — מתוך 130 פעילות מובילות של בונות אלטרנטיבה, כ־30 החליטו לרוץ לבחירות ברשויות המוניציפליות (חלקן פרשו בינתיים בשל המלחמה, ר"ד), כשרובן הכמעט מוחלט בכלל לא הגיעו מרקע פוליטי. לדוגמה, הדס רגולסקי, שהיתה ראש מטה של בונות אלטרנטיבה, מתמודדת למועצת העיר תל אביב וענבר כדר, שהובילה את התנועה בגבעתיים, מתמודדת למועצת גבעתיים".
למה חשוב שיהיו נשים דווקא ברשויות המקומיות?
"הרשויות המקומיות וההחלטות שמתקבלות בהן משפיעות על החיים שלנו כאימהות וכנשים בצורה דרמטית. קחי למשל את הדוגמה הכי קטנה — רשות מקומית יכולה להחליט אם הצהרון של הילדים (בגנים העירוניים) יפעל עד 16:30 או עד 17:00, וזו החלטה שיכולה להכריע מה יהיה אופי ההעסקה של אימהות, אם המשרה שלהן תוגדר משרת אם או משהו אחר. אלה דברים משמעותיים מאוד". בנוסף, הרשויות המקומיות יכולות להחליט אם להתיר קיום של אירועים ציבוריים בהפרדה, או אם לתקצב באופן שונה חוגי ספורט לבנים ולבנות".
אז איך משפיעים על הזירה הזו? מה עושים בפועל כדי לעודד נשים לרוץ?
"זו היתה תנועת מלקחיים — מצד אחד בתקופה של הגשת הרשימות עשינו מהלך יחד עם ארגוני נשים נוספים כדי לעודד אותן לרוץ (קמפיין 'בונות עליך' על 400 אוטובוסים ברחבי הארץ, ר"ד), כולל תוכנית הכשרות, ומצד שני עשינו מהלך של עידוד הצבעה דרך מאות חוגי בית שבהם הסברנו על החשיבות של הדבר, בשיתוף פעולה עם פורום המרצים והמרצות. הכנו מצגת שמסבירה את כל ההשלכות, שממש מסבירה את ההיבט המגדרי ולמה חשוב שיהיו נשים מסביב לשולחן קבלת ההחלטות. לדוגמה: בירושלים לא הבינו למה פארקים ריקים אחר הצהריים. ואז אחרי שבדקו ושאלו הבינו שלא היה צל על המגלשות והן היו לוהטות, ולכן אימהות לא נתנו לילדים להתגלש".
מה לגבי הפוליטיקה הארצית?
"אנחנו מעבירות סוג של מסר לכל היזמים הפוליטיים ולכל הפוליטיקאים שמחשיבים את עצמם כמי שיכולים לבוא ולהציל את מדינת ישראל: אם לא יהיו לכם נשים שותפות — ואני לא מתכוונת לשיבוץ של אשה או שתיים ברשימה שלכם כדי שאפשר יהיה להגיד 'יש לי אשה' — אלא לנשים שותפות, במקומות שווים, ריאליים, אז זו לא אלטרנטיבה בעיניי ובעינינו, וזה לא משהו שנתמוך בו. העם מבין את זה, ראינו את זה עם התצפיתניות, עם נשות המודיעין, ובכל מקום שנשים היו בו ועשו דברים משמעותיים, כולל מנכ"ל ביטוח לאומי ירונה שלום שעכשיו מנסים להחליף אותה, והפער נשאר מסביב לשולחן מקבלי ההחלטות. המשימה שלנו היא שיהיו נשים ראויות — כי תמיד יש איזה חוכמולוג שאומר לי 'אבל נשים ראויות' — אז נשים ראויות".
ומה איתך? מתי את תיכנסי לפוליטיקה? יש רחש על משא ומתן בינך לבין יש עתיד.
"הקמתי את בונות אלטרנטיבה בכדי לוודא שלנשים יהיה מקום סביב שולחן מקבלי ההחלטות, אני חושבת שנכון שכמה שיותר נשים ייקחו חלק בפוליטיקה הארצית אבל להבנתי הרגע לעסוק בנושא הוא עוד רחוק ולעת עתה אני מתקדמת במאבק לשחרור החטופים והחטופות".
איזה הישג משמעותי היה לכן בשנה האחרונה, מעבר למיצגי השפחות?
"אני חושבת שהעובדה שהבאנו את המאבק לשוויון נשים למיינסטרים, זה כבר לא משהו קיצוני שלא מתחברים אליו. זה שנשים וגברים צעדו יחד בחולצות אדומות ושרו ביחד 'אנחנו לא מפחדות', שגברים לבשו חולצות אדומות. בעיניי שינוי דפוס החשיבה הזה וההתגייסות הזו הם סופר משמעותיים".
