דעהישראל היא לא מריטוקרטיה, וזו בעיה גדולה מאוד
דעה
ישראל היא לא מריטוקרטיה, וזו בעיה גדולה מאוד
בטרם אנשים בישראל מלינים על שר האוצר הנוכחי, או על כל שר או שרה אחרים, כדאי שיסתכלו במראה. שר האוצר הנוכחי אכן לא ראוי להחזיק בתפקידו, גם לא בתפקיד זוטר בהרבה. אבל הוא בדיוק שר האוצר שמגיע לנו
במנהל עסקים ישנו כלל הידוע בשם "העקרון הפיטרי" (The Peter Principle). על-פי עקרון זה, בכל מערכת היררכית אנשים יזכו לקידום עד אשר יגיעו לתפקיד בו התפקוד שלהם יהיה בלתי-מספק. מצד אחד, פרוש הדבר שבכל מקום עבודה יהיו אנשים שאינם כשירים לבצע את תפקידם כראוי. בעיה זו תלך ותחמיר ככל שמדובר בתפקידים יותר בכירים. אך מן הצד האחר, יהיו גם רבים המתפקדים בצורה מצוינת, ושעדיין לא קודמו לתפקיד בו הכישורים שלהם יבואו לידי ביטוי במלואם.
בשני המקרים העקרון הפיטרי הוא מאפיין של מה שמכונה "מריטוקרטיה". פירוש הדבר למדוד אנשים לפי ערכם האמיתי, ה-merit שלהם. מריטוקרטיה לא מונעת שחיתות, פרוטקציה, ושאר רעות חולות, אבל בחברה מריטוקרטית לא יקודם אדם במקום עבודתו בניגוד לעקרון הפיטרי. יתכן שהשחיתות והפרוטקציה יתנו לו יתרון על מתחריו, אך גם הם וגם הוא יהיו כשירים מקצועית לבצע את תפקידם.
אך כל זה לא רלוונטי במקומותינו, שכן במדינת ישראל העקרון הפיטרי לא עובד. מדינת ישראל איננה מריטוקרטיה, ולא במקרה אין מקבילה עברית למילה merit. ולא רק למילה, אלא לעקרון העומד מאחוריה.
דוגמאות לכך לא חסרות. החל מנהגי רכבים כבדים, דרך מערכת החינוך והאקדמיה, הפקידים במשרדים שונים, תחומי הנדסה ותכנון ערים, ובאופן דומה בחלק גדול מתחומי חיינו השונים, אנו נתקלים באנשים שאינם כשירים לבצע את תפקידם כראוי. ומכיוון שתופעה זו חמורה ככל שמדובר בתפקידים בכירים יותר, היא חמורה במיוחד בתחום הפוליטיקה. משום שהמריטוקרטיה והעקרון הפיטרי אינם חלים על פוליטיקאים בישראל, יכול אדם שחדל לתפקד כראוי בעולם הלא-פוליטי להיבחר לתפקיד פוליטי בשלטון המקומי. משום ששם דרישות התפקיד גדולות יותר, חוסר-התפקוד שלו יהיה גדול יותר, אך הדבר לא ימנע ממנו להיבחר לתפקיד עוד יותר בכיר, למשל להיות חבר-כנסת, ואז ראש וועדה בכנסת, ואז שר זוטר, ואז שר בכיר, ואז אולי אפילו ראש ממשלה. בכל שלב חוסר-התפקוד שלו, העובדה שאינו ראוי להחזיק בתפקיד ציבורי ושהוא עושה נזק גדול לציבור, יהיה יותר ברור. יותר ברור, אבל ללא שום השלכות.
הבה ניתן דוגמא אחת – תפקיד שר האוצר. חלק גדול משרי האוצר בתולדות מדינת ישראל היו והינם חסרי-השכלה בתחום הכלכלי. מבט חטוף על שרי אוצר במדינות מתקדמות במערב מראה שרובם הגדול בעלי-השכלה מתאימה, או לכל הפחות השכלה אקדמית מרשימה במיטב האוניברסיטאות בעולם.
שר, במיוחד במשרד כמו האוצר, נדרש לנהל מערכת שלמה של פקידים מקצועיים, אחרת הם מנהלים אותו ולא הוא אותם. זה בדיוק מה שמתרחש זה שנים ארוכות במשרד האוצר בישראל. הפקידים מנהלים אותו באמת, לא השרים. בשל חוסר המריטוקרטיה, מרבית שרי האוצר בישראל, והשרים בכלל, והפוליטיקאים בכלל, הם, כמו שאומרים באנגלית, in over their heads. הם, ואנחנו הציבור כולו יחד איתם.
מצב העניינים הזה מתאפשר במדינת ישראל משום שאנחנו לא מריטוקרטיה, והעקרון הפיטרי לא חל עלינו. עלינו, כלומר על כולנו. בתוך תוכנו, גם אם לא נודה בכך, אנחנו אוהבים להיות כאלה. אוהבים להיות חברה של עיגול פינות, של חפיף, של קומבינות, של פרוטקציות. ואם עדיין לא התקדמנו במקום העבודה שלנו לתפקיד בו אנחנו חושקים, אנחנו יודעים שיש לנו, אולי, סיכוי להגיע יום אחד לתפקיד זה, גם אם בתוך תוכנו אנחנו יודעים שאין לנו את הכישורים והיכולות המתאימים. ומכיוון שכך, אם נהפוך למריטוקרטיה רבים בינינו יאלצו להסתכל מסביבם בחשש, שמא מישהו ישים לב שעקפנו מזמן את מקומנו בהתאם לעקרון הפיטרי. אז בטרם אנשים בישראל מלינים על שר האוצר הנוכחי, או על כל שר או שרה אחרים, כדאי שיסתכלו במראה. שר האוצר הנוכחי אכן לא ראוי להחזיק בתפקידו, גם לא בתפקיד ציבורי כלשהו, זוטר בהרבה. אבל הוא בדיוק שר האוצר שמגיע לנו.
ד"ר נתנאל וולוך הוא היסטוריון
