פרשנותגם בלי סעודיה, ישראל תקטוף את פירות הרכבת להודו
פרשנות
גם בלי סעודיה, ישראל תקטוף את פירות הרכבת להודו
עם הכרזת ביידן על השקת פרויקט תחבורתי ענק לחיבור הודו, המזרח התיכון ואירופה, בישראל קישרו את הפרויקט לנורמליזציה אפשרית עם סעודיה - אך הדבר אינו מחייב. עוד מימי המנדט מוקמות תשתיות לפרויקט הענק וגם היום משונעים מטענים באופן יבשתי מהמפרץ הפרסי ארצה דרך סעודיה וירדן
לפני שבועיים פורסם בתקשורת הבינלאומית דיווח שלא זכה לקשב רב בישראל, בו צוין כי לראשונה נסעה רכבת משא מסחרית בין רוסיה לערב הסעודית – דרך איראן וטורקמניסטן. דיווח זה מצטרף לשורת דיווחים על הסכמים כלכליים בהיקף עשרות מיליארדי דולרים שנחתמו בשנה האחרונה בין סין למדינות מזרח תיכוניות כמו סעודיה ומצרים שמעוררים דאגה בארה"ב. אחד מהפרויקטים הללו הוא השקעה סינית בהיקף של 8 מיליארד דולר בתעלת סואץ.
על רקע ההתפתחויות הללו יש לבחון את הכרזת ג'ו ביידן על השקת מגה-פרויקט תחבורתי ענק שיחבר בין הודו, המזרח התיכון ואירופה. בארה"ב הבינו באיחור שהם נרדמו בעמידה ועליהם לתת קונטרה גאו-פוליטית הולמת לאסטרטגיית החגורה והדרך הסינית ועדיף מאוחר מאשר אף פעם. נכון לעכשיו, הבית הלבן לא מסר פרטים מדויקים על כיצד הפרויקט ייראה, מה היקפו התקציבי, כיצד ימומן ומתי הוא צפוי להתבצע – אך זה זוכה לתמיכה מצד ממשלת הודו, איחוד האמירויות, ערב הסעודית, האיחוד האירופי וכמובן שגם ישראל.
על אף שתוואי הפרויקט לא פורסם, ככל הנראה הוא צפוי לכלול שילוב של מסדרונות מסילתיים יבשתיים יחד המשולבים עם קווי ספנות. נתיב אפשרי כולל יציאה של סחורות מנמלי הודו המערביים דוגמת נמל מומביי, אלו ייפרקו בנמלי המפרץ הפרסי דוגמת נמל דמאם הסעודי או נמלי איחוד האמירויות ובחריין. לאחר שייפרקו מהאוניות, ישונעו במסילות דרך צפון ערב הסעודית לירדן, ואז לישראל דרך מעבר שייח' חוסיין עד לנמל חיפה ומשם לים התיכון ולאירופה.
כיום לא ניתן לבצע את המסלול המתואר לעיל מפני שבירדן אין תשתית מסילתית רלוונטית, וזו שקיימת משתמשת במסילה צרה המבוססת על הרכבת החיג'אזית מהתקופה העות'מאנית – כאשר המשמעות בפועל היא שיהיה צורך להקים רשת מסילות חדשה לגמרי בירדן באמצעות מימון חיצוני. בעייתיות נוספת קיימת בישראל, רכבת העמק שמחברת בין חיפה לבית שאן אינה מגיעה עד למעבר הגבול נהר הירדן (שייח' חוסיין), ונכון לעכשיו הפרויקט שעלותו מוערך בכ-3.5 מיליארד שקל אינו מתוקצב והתכנון שלו לא הסתיים. בנוסף, מסילות הרכבת עדיין לא מגיעות לנמלים הפרטיים החדשים שהחלו לפעול בישראל בשנתיים האחרונות, נמל המפרץ ונמל הדרום.
הרציונל מאחורי יצירת חיבור מסילתי בין ישראל למפרץ הפרסי ברור. בין נמל חיפה לנמל דמאם שבסעודיה עומד על כ־2,000 קילומטר ולעומת זאת הציר הימי בין המפרץ הפרסי לים התיכון הוא כ־6,000 קילומטר וכולל בתוכו "קנס" בדמות תשלום מאות אלפי דולרים למצרים תמורת מעבר דרך תעלת סואץ. ציר יבשתי כזה יאפשר העברת סחורות מהירה אך יקרה יותר מאשר שינוע ימי, אך זולה ואיטית יותר מאשר שינוע אווירי.
באופן אינטואיטיבי, בישראל מיד חיברו בין פרויקט המסילות היומרני לנורמליזציה אפשרית של ישראל עם סעודיה - אך הדבר אינו מחייב. גם כיום משונעים מטענים באופן יבשתי מהמפרץ הפרסי ומדינות כמו בחריין לישראל דרך סעודיה וירדן, והדבר מתבצע באמצעות משאיות. עם זאת, יש לציין כי כמות הסחורה שמועברת באופן יבשתי לישראל דרך מעבר נהר הירדן שולית למדי, וההערכה היא שבשנת 2023 תעבור סחורה בהיקף של כ-40 אלף משאיות שמהוות אחוזים בודדים מסך הסחורות שמגיעות לישראל. לשם השוואה במעבר אלנבי, גם הוא עם ירדן, המשמש כמעבר הסחורות המרכזי של הרשות הפלסטינית, עוברת כמות כפולה של סחורה.
בביצה המקומית קישרו מיד בין תוכנית ביידן ליוזמות שקידמו שרים בממשלה כמו ישראל כץ שדיבר בעשור הקודם על "מסילות לשלום אזורי". על אף הרצון הברור להנכיח שמעצמות כמו ארה"ב והודו רוקדות לפי החליל של שר האנרגיה ישראל כץ, בפועל הרעיון של חיבור מסילתי בין חופי ישראל ונמל חיפה למפרץ הפרסי מתגלגל באזור כבר כמאה שנה ומבוסס חלקית על תוואי המסילות העות'ומאניות והרכבת החיג'אזית שחיברה בין אזורים שלעתיד יהיו ישראל, סוריה, ירדן וערב הסעודית. הבריטים, שלאחר מלחמת העולם הראשונה שלטו בארץ ישראל וגם בירדן ובעיראק, הקימו את נמל חיפה מתוך מחשבה שזה יוכל לשרת את האינטרסים האימפריאליים שלהם ולשמש כחיבור בין המזרח למערב. בשני העשורים האחרונים קידמו את הרעיון שרי התחבורה שאול מופז, ישראל כץ, מרב מיכאלי ומירי רגב, עם תוכניות בעלות שמות יומרניים כמו "שער למזרח", "מסילות לשלום אזורי" ו"ממפרץ למפרץ".
ישראל כץ כן יכול לזקוף לזכותו קרדיט מסוים בהקשר של התנעת הפרויקט הנוכחי, אך מדובר בהישג כמעט מקרי. בשלהי תקופתו של כץ כשר תחבורה קודמה הפרטת נמל חיפה, ובשנה שעברה תחת "ממשלת השינוי" ההפרטה הסתיימה ומי שזכתה לקבל לידיה את הנמל הממשלתי הותיק היא חברת אדאני ההודית שבבעלות המולטי-מיליארדר ההודי גאוטם אדאני שנחשב לבעל קשרים לראש ממשלת הודו נרנדה מודי. העובדה שנמל חיפה נמצא בבעלות הודית מהווה תמריץ נוסף להשקעה של ממשלת הודו בפריצת נתיב הסחר החדש, וזאת כחלק מהתחרות ההולכת וגוברת בינה לבין המעצמה הסינית.
במידה וממשל ביידן, הודו וסעודיה אכן יקימו רשת מסילות שתתחבר לישראל ותהפוך את בית שאן וחיפה להאב לוגיסטי – מדובר בהישג לא מבוטל לישראל שתהנה מפירות המלחמה הקרה בין ארה"ב וסין מבלי לספק דבר בתמורה. למרות שמימוש החזון הזה עוד רחוק, הוא טומן בחובו פירות כלכליים משמעותיים לצד העמקת שיתוף הפעולה עם מדינות האיזור.
