דעהקידום עובדים ערבים בשירות הציבורי יסייע בבלימת האלימות
דעה
קידום עובדים ערבים בשירות הציבורי יסייע בבלימת האלימות
כשהחברה הערבית מדממת והממשלה נכשלת במאבק באלימות ובפשיעה, הכרחי לקלוט הרבה יותר עובדים ערבים בשירות הציבורי - שייצוגם רחוק מהיעד הממשלתי שנקבע על 10%
אם אומר לכם שאין מספיק עובדים ערבים במוסדות המדינה, בדגש על תפקידים בכירים, יש סיכוי סביר שתגידו - הרי בתי חולים הם ציבוריים ושם יש המון עובדים ערבים, ולא רק זוטרים אלא רופאים ואפילו מנהלי מחלקות. ובכן, זוהי עובדה שהיא נכונה בחלקה אבל אם בודקים את המספרים כפי שמפרסמת נציבות שירות המדינה בכל שנה, מתגלה תמונת מצב עגומה.
דוח הגיוון התעסוקתי שפורסם בשבוע שעבר אמנם מצביע על "עלייה" בשיעור האזרחים הערבים בשירות הציבורי, אולם כשצוללים לפרטים מתגלה תמונת מצב שונה. הדו"ח מציג שיעור של 14.7% עובדים ערבים בשירות הציבורי, אולם בניכוי מערכת הבריאות - בה יש ייצוג יתר של עובדים מהחברה הערבית - מתגלה התמונה האמיתית: עלייה של 0.6% בלבד במשרדי הממשלה בהשוואה ל-2021 ורובה הגדול בדרגים הזוטרים.
מדובר בעלייה מזערית אשר עדיין מותירה את שיעור הייצוג ההולם של ערבים במערכת משרדי הממשלה ויחידות הסמך (8.6%) רחוק מן היעד הממשלתי אשר נקבע לפני 15 שנה (10%). הגם שבשלוש השנים האחרונות לא חל שינוי בשיעור הערבים בדרגים הבכירים ובדרגי ניהול הביניים (3.6% ו-7.8% בהתאמה), כך שרובם הגדול של העובדים הערבים בשירות הציבורי משמשים בתפקידים בעלי השפעה פחותה על תהליכי גיבוש ויישום מדיניות.
זאת ועוד, על פי הדו"ח, משרדים מרכזיים בעלי השפעה רוחבית על פעילות הממשלה אינם עומדים ביעדי הגיוון. מדובר במשרדים כגון: האוצר, המשפטים, הכלכלה, השוויון החברתי ומשרד ראש הממשלה.
אם כך, לא פלא שהממשלה נכשלת בטיפול בתופעות שליליות בחברה הערבית ובראשן האלימות והפשיעה - שגובות מדי יום מחיר של חיי אדם. הרי לא ניתן לצפות שמדיניות הממשלה תהיה יעילה וברת יישום כלפי החברה הערבית כאשר היא בעצמה אינה חלק מגיבוש המדיניות ויישומה. ניסיוננו מלמד כי שיתוף החברה הערבית בתהליכי קבלת החלטות מביא לחלוקה צודקת ושוויונית יותר של משאבים, לגיבוש מדיניות מותאמת למאפיינים והצרכים של החברה הערבית ולחיזוק האמון הרעוע בין האזרחים הערבים והרשויות.
ראשית, על הממשלה לקבוע יעד ברור ומחייב לכל משרדי הממשלה אשר יכלול התייחסות הן למדרג התפקידים והן לקבוצות אוכלוסייה שונות (כגון נשים, סטודנטים ועוד). יעד זה יניע את משרדי הממשלה להתאים את תהליכי האיתור והקליטה ואת תהליכי הקידום והשימור של העובדים הערבים. התאמות אלו כוללות בין היתר, תרגום לערבית של מכרזי כוח אדם ופרסומן בפלטפורמות פופולריות בחברה הערבית, הבטחת ייצוגם ההולם של עובדים ערבים ומומחי תוכן בכל שרשרת תהליכי ההתאמה והמיון , הפעלת מסגרות לטיפוח והעצמת העובדים הערבים בשירות המדינה, ותוכנית הכשרה מותאמת להתמודדות עם משרות בכירות.
מעבר למשמעות הפרקטית של הייצוג ההולם והשפעתו על מדיניות הממשלה חשוב לזכור כי הממשלה הינה המעסיק הגדול ביותר במשק. לאור נתוני התעסוקה הנמוכים בחברה הערבית (61.6%) מתבקש כי הממשלה תהווה דוגמא לסקטור הפרטי ותעשה מאמץ אמיתי על מנת לשלב בקרבה עובדים ערבים בבחינת "נאה דורש נאה מקיים". הרי כיצד הממשלה תדרוש ממעסיקים לקלוט עובדים ערבים בעוד היא בעצמה אינה עושה זאת?
ייצוג הולם במוסדות השלטון ובתהליכי קבלת החלטות הינה זכות אזרחית בסיסית במדינה דמוקרטית וחובת המדינה לאפשר מימוש זכות זו. נתוני דו"ח הגיוון חושפים את הדרך הארוכה שעל הממשלה עוד לעשות בהקשר זה, אולם הבעיה שאת המחיר של התמהמהות הממשלה וחוסר היעילות של המדיניות שלה משלמת החברה הערבית.
סועד חסון היא רכזת ייצוג הולם של החברה הערבית בעמותת סיכוי-אופוק
