אלימות מינית לא עוצרת בזמן מלחמה
אלימות מינית לא עוצרת בזמן מלחמה
שלושה מקרי אונס קבוצתי בחודש אחד מוכיחים - אלימות מינית ממשיכה להתרחש בחירום וגם בשגרה
מאז טבח ה-7 באוקטובר עמד נושא האלימות המינית בראש סדר היום הציבורי של החברה הישראלית. היה זה מופע של אלימות מינית מחרידה ומזוויעה במיוחד, בלתי נתפסת, חלק ממתקפת טרור נגד אזרחיות ואזרחים תמימים, ששהו בביתם או בילו במסיבת הנובה.
החשיבות הגבוהה שקיבל הנושא נבעה מהקשרה הלאומי-ביטחוני של הפגיעה. היא נתפסה כמרכיב מתוכנן, איום במיוחד של פעולת טרור מאורגנת, שמטרתו לזעזע עמוקות את החברה הישראלית, להטיל בה אימה ומום.
העיסוק האינטנסיבי בנושא, כולל המאבק בהכחשתו, מוצדק לחלוטין, עם זאת, אסור שיבוא על חשבון המאמץ למגר את תופעת האלימות המינית כלפי נשים וגברים – גם בהקשרים "רגילים" ויומיומיים שאינם קשורים לסכסוך.
ארועי ה-7 באוקטובר היו איומים ונוראיים, ומי שנפגעו חייבים לקבל טיפול ושיקום ארוכי טווח מרשויות המדינה. אך בו בזמן, רשויות המדינה חייבות להתמודד ולהכיר באלימות המינית שמתרחשת מדי יום ביומו – שהיא לא חלק מתקופה אפלה במיוחד אלא היא חלק מאפלה מתמשכת, פרטית יותר, בה שרויים הנפגעות והנפגעים.
האלימות המינית המתמשכת שהייתה לפני ה-7 באוקטובר, ממשיכה להתרחש גם אחריו. הזוועות לא נעצרו כי עברנו לשגרת חירום, הן ממשיכות להתרחש בתוך בתים, בתי ספר, בצבא, במקומות עבודה ובילוי – מקומות שלכאורה נתפסים כבטוחים, מוכרים, אך בפועל אלו המקומות בהם מתרחשות מרבית הפגיעות. ולא רק במקומות המוכרים והבטוחים, אלא במרחב הכי בטוח ופרטי לכאורה – לעתים אף בתוך המשפחה. למרות שרבים אולי לא יודעים - לרוב הפוגע דווקא כן מוכר לנפגע/ת, לעומת הפגיעה מאדם זר שהיא הרבה פחות נפוצה אבל אולי פחות מושתקת.
לא מזמן נוכחנו שגם פרשיות של אונס קבוצתי בידי בני נוער לא נעלמו, הן התרחשו לפני ה-7 באוקטובר וממשיכות לזוועתנו להתרחש גם אחריו. אולם אין ספק כי ילדה או ילד העוברים התעללות ממושכת על ידי בן משפחה או אדם המוכר להם סובלים סבל עמוק ומתמשך, כאשר גופם ונפשם חווים אלימות קשה, לא פעם באין רואה, ולוקח להם לעתים שנים להשתקם מהפגיעות שעברו.
הסטטיסטיקות מחרידות: 1 מתוך 3 נשים ממשיכה להיפגע מינית, 1 מתוך 5 ילדים ממשיכים לעבור יום יום פגיעות, 1 מתוך 6 גברים נפגעים. מעל 55,000 פניות הגיעו למרכזי הסיוע בשנת 2023, 6405 תקים עבירות מין והטרדה מינית נפתחו במשטרה, 4823 תיקים נפתחו בפרקליטות, ו-1215 עבריני מין שהו במעצר. גם היום, מעל שנה אחרי אירועי ה-7 באוקטובר, 82% מהתיקים על פגיעה מינית נסגרים ע"י הפרקליטות ו-91% מהתיקים על תלונות נגד שוטרים נסגרו במח"ש ללא כתב אישום.
האלימות המינית שבוצעה ב-7 באוקטובר תמשיך להעסיק אותנו עוד שנים ארוכות, וכמובן נמשיך להיאבק נגד כל השתקה והכחשה בעולם של הזוועות שהתרחשו. חשוב שהחברה הישראלית על גופי הממשלה וארגוני החברה האזרחית שבה מציבים את הנושא בראש סדר העדיפויות, אולם במקביל, חובה להכיר בממדי תופעת האלימות המינית שמתרחשת מדי יום, ולהבין שזו תופעה שחייבים להיאבק בה באופן רציני ושיטתי, יותר מאשר בעבר.
זוועות יום הטבח צריכות לתת לחברה הישראלית דחיפה לטפל בתופעת האלימות המינית שמתרחשת בשגרה, ולא לבוא על חשבונה. חייבים להרחיב את שירותי בריאות הנפש, כך שתורי המתנה לטיפול נפשי יתקצרו ולא יעמדו על שנתיים; חייבים להגידל את שיעורי העמדה לדין של הפוגעים, שכיום רובם לא משלמים שום מחיר על הזוועות שעשו; חייבים לפקח על השוטרים, ולהעמיד לדין שוטרים שניצלו את מעמדם ופגעו, והכי חשוב – אסור להתייחס לאלימות מינית כאילו זו תופעה שהיא חלק מחיינו – צריך להיאבק נגד תרבות האונס וצריך לתת חינוך על מיניות בריאה ומניעת אלימות מינית לכל ילד וכל ילדה בישראל.
אורית סוליציאנו היא מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
