דעהבמקום ליצור כאן חיים שוב מתעסקים בפוליטיקה
דעה
במקום ליצור כאן חיים שוב מתעסקים בפוליטיקה
פסקת ההתגברות, הכפלת קצבאות האברכים, הגבלת סמכויות העליון? במקום לעסוק במלחמה על דמותה של המדינה לשיטת כל מחנה, הגיע הזמן להעדיף את פתרון הבעיות הבוערות של החיים
מאז החל המו"מ הקואליציוני להקמת הממשלה החדשה, כולם עוסקים בפסקת ההתגברות, בהכפלת קצבאות האברכים, בהגבלת סמכויות בית המשפט העליון, בעקיפת המכשולים למינויו של דרעי לשר האוצר למרות הרשעתו בהעלמות מס, ואפילו בסוגיה הרת-הגורל של התרת הפרדה מגדרית באירועים ציבוריים.
חייזר שהיה מגיע מהחלל לישראל היה יכול לחשוב שאחרי חמש מערכות בחירות יקרות ומתישות, אלה באמת הנושאים המרכזיים שמעסיקים את תושבי ישראל. לעומת זאת, כל שאר הנושאים שמעיקים על חיי היום-יום כבר נפתרו ואין צורך להתייחס אליהם במו"מ הקואליציוני. נושאים כמו יוקר המחייה, מחירי הדירות המאמירים, הפקקים בכבישים, חדרי המיון ומחלקות האשפוז שקורסים מעומס, התורים הבלתי נגמרים לרופאים מומחים, הצפיפות בכיתות בבתי הספר, האלימות הגוברת בכבישים, קצבאות הזקנה הנכות והרווחה העלובות, שכרם הנמוך של חיילי החובה, והמשמרות הארוכות של הרופאים המתמחים.
אף אחד מחברי הכנסת, שרואים את עצמם כמועמדים לתפקידי שרים בכירים, לא הציג עד כה תוכניות סדורות לפתרון מצוקת הדיור של הזוגות הצעירים נוכח מחירי הדירות שמרקיעים שחקים. אף אחד ממנהלי המו"מ על הקמת הקואליציה לא הציג צעדים אופרטיביים להתמודדות של ממש עם יוקר המחייה ההולך ומאמיר. איש מבין ראשי הקואליציה המתגבשת לא הציג תוכנית חברתית מקיפה ויסודית שתסייע לשכבות החלשות, לקשישים חסרי פנסיה, למשפחות חד-הוריות, או לנכים להתמודד עם יוקר המחייה, האינפלציה והעלאות הריבית.
אחד התחומים שסובל מהזנחה ומהרעבה תקציבית של עשרות שנים הוא תחום הבריאות. כל מי שהגיע בשנים האחרונות לטיפול בחדר מיון מכיר את ההמתנה הממושכת והמייסרת בתורים ארוכים, את המחסור במיטות, את הרופאים והאחיות העייפים וטרוטי העיניים. כל מי שנזקק לאשפוז במחלקות העמוסות לעייפה מכיר את תופעת הצפיפות ("הזקנה במסדרון"), את התקנים החסרים של רופאים ואחיות, ואת המתמחים שעובדים 26 שעות ברציפות. וכל זה בלי להזכיר את המחסור במכשירי אמ.אר.איי ומכשירי סי.טי שגורמים לזמני המתנה של חודשים ארוכים.
שר בריאות הוא אולי אחד התפקידים החשובים ביותר בכל ממשלה שתקום. זה תפקיד שבו ניתן לקדם רפורמות משמעותיות, ולחולל שינויים רבים לטובת הציבור, ודווקא לתפקיד חשוב זה אין כמעט חברי כנסת מהקואליציה שלוטשים עיניים. סמוטריץ', יו"ר הציונות הדתית, רוצה להיות שר ביטחון או שר אוצר. בן-גביר, יו"ר עוצמה יהודית, רוצה להיות שר לביטחון פנים. דרעי, יו"ר ש"ס, רוצה להיות שר אוצר או שר פנים. גולדקנופף, יו"ר יהדות התורה, רוצה להיות שר שיכון. כץ, אוחנה, אמסלם, יריב לוין, ושאר בכירי הליכוד נאבקים על משרדי המשפטים, החוץ, הפנים, האנרגיה, הכלכלה והתקשורת – רק לא משרד הבריאות.
גם תחום התחבורה, שהוזנח במשך עשרות שנים, לא זוכה להתייחסות של ממש במאבקים על ההסכמים הקואליציוניים ועל תפקידי המפתח בממשלה החדשה. כיצד ניתן להתייחס בשוויון נפש לבעיות הפקקים הבלתי נסבלים בכבישים הבינעירוניים וברחובות הערים? מבין כל הפוליטיקאים שמתמודדים על תפקיד שר התחבורה, אין אפילו אחד שלמד את הנושא, התייעץ עם מומחים והכין תוכניות מגירה לפתרון יסודי של הבעיה. כך גם לגבי התחבורה הציבורית המקרטעת, העומס הבלתי נסבל והאיחורים ברכבת ישראל, הכבישים האדומים, המאבק בתאונות הדרכים וכמובן הקמת רכבת תחתית בגוש דן ("מטרו"), נושא שהפך לשדה קרב בין שרי תחבורה קודמים שהאחד (ישראל כץ) החל לקדם את התוכנית וזאת שבאה אחריו (מירי רגב) ביטלה אותה במחי יד אחת.
נושא נוסף שחיוני לרווחתם של כל תושבי ישראל הוא תחום החינוך והתרבות. עם ישראל נחשב מאז ומתמיד כ"עם-הספר". מדינת ישראל זכתה בשנים האחרונות לכינוי "אומת הסטארט-אפ". זאת בזכות הצלחתם של יזמים ישראליים וחברות סטארט-אפ לפרוץ לקדמת הבמה הבינלאומית במגוון רחב של תחומים חדשניים כמו: תעשיות ביטחוניות, מערכות רפואיות, סייבר, ביוטכנולוגיה, תקשורת, אינטרנט, חקלאות, התפלת מים וכד'. כל זה תודות למערכת חינוך שהצמיחה מתוכה עשרות אלפי אנשי תרבות וספר, יזמים פורצי דרך, מדענים וחוקרים, ובעלי מקצוע מעולים בכל תחומי החיים.
הישגים נפלאים אלה עומדים כיום בסימן שאלה נוכח הירידה בהישגים של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים (מבחני הפיז"ה), שמשווים בין מדינות בתחומי המתימטיקה, האוריינות והמדעים. הירידה בהישגים של תלמידי ישראל נובעת מהצפיפות הגדולה בכיתות שלא מאפשרת התייחסות אישית לכל תלמיד, משיטות ההוראה המיושנות שאינן תואמות את הצרכים של המאה ה-21, מארגוני המורים החזקים שמתנגדים לשינויים מהותיים במערכת החינוך, ומצוותי הוראה שלא תמיד מתאימים לתפקידם במיוחד בפריפריה.
גם על תחום החינוך לא מדברים במו"מ הקואליציוני, למרות שהוא בנפשה של המדינה אם היא חפצה לשמור על מעמדה הן בתחום המדע, הן בתחום התרבות, והן בתחומי הצמיחה הכלכלית והרווחה הכלכלית. גם אין התמודדות של חברי כנסת על תפקיד שר החינוך.
ואם מדובר על תקציבים, חשוב שבמו"מ הקואליציוני מישהו ידאג לתשתיות החיוניות שהוזנחו במשך שנים. בניית 2-3 בתי חולים חדשים כדי להקל על מצוקת האשפוז, אחד בדרום, אחד בצפון ואחד נוסף במרכז. בניית בתי סוהר חדשים כדי להקל על הצפיפות הבלתי אנושית בבתי הסוהר הקיימים, וכדי למנוע שחרור מוקדם של אסירים בגלל הצפיפות. בניית מאות כיתות נוספות בכל רחבי הארץ כדי להקטין את מספר התלמידים בכיתות לרמה של 20-25 תלמידים כמו במדינות המפותחות. בניית תחנות משטרה נוספות, בעיקר בפריפריה ובמגזר הערבי. קידום פרויקט המטרו באזור המרכז, סלילת כבישים חדשים שיקלו על העומס בכבישים הקיימים ועוד.
ד"ר גלי אינגבר היא ראש המחלקה למימון ולימודים כמותיים, הפקולטה למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל
