43% מהעובדים בגופים הציבוריים מקבלים "השלמה לשכר מינימום"
43% מהעובדים בגופים הציבוריים מקבלים "השלמה לשכר מינימום"
מבנה השכר המעוות בגופים הציבוריים מביא לכך שכ־170 אלף עובדים מקבלים תוספת “השלמה לשכר המינימום” למרות ששכרם הוא 11 אלף שקל בחודש. דו”ח הממונה על השכר חושף כי פערי השכר בין נשים לגברים בגופים הציבוריים נותרו גבוהים: פער של 35% במערכת הבריאות ו־28% בחברות הממשלתיות
איך ייתכן שמי שמשתכר יותר מ־10,000 שקל, שכר הזהה לשכר הממוצע במשק, מקבל תוספת שכר המכונה "השלמה לשכר המינימום"? התשובה לכך נעוצה במבנה השכר במגזר הציבורי שגורם לכך ש־43% מכלל 400 אלף העובדים בגופים הציבוריים מקבלים “השלמה לשכר המינימום”. בשנת בשנת 2020 קיבלו את את התוספת הזו כ־170 אלף עובדים, למרות ששכרם הממוצע היה 10,700 שקל.
העיוות הזה מתאפשר בגלל המבנה המוזר והמתמטיקה הייחודית של השכר במגזר הציבורי. מתברר כי רכיבים רבים בשכרו של העובד הציבורי לא מחושבים כחלק משכרו — לא השעות הנוספות, לא תוספת הוותק, לא מענקים שנתיים, ולא החזרי הוצאות. כך יוצא שלמרות ששכרו של העובד הוא יותר מ־10,000 שקל הוא מקבל “השלמה לשכר המינימום”.
תוספת זו היא הדוגמה הבולטת ביותר למבנה המיושן של השכר בגופים הציבוריים כפי שעולה מהדו"ח שמפרסם היום הממונה על השכר במשרד האוצר קובי בר נתן.
חשוב לחדד, הטענה איננה שיש לקצץ בשכרם של העובדים, אלא שמבנה השכר הנוכחי מעוות ולא אידיאלי. כך לדוגמה העובדה שרכיב השלמה לשכר מינימום ניתן לעשרות אלפי עובדים שמשתכרים שכר גבוה מביאה לכך שבאוצר לא נלהבים להעלות את שכר המינימום, שכן העלאה של שכר המינימום תגזור עלויות שכר אדירות שלא יגיעו בכלל לשכבות החלשות.
הדו"ח שמתפרסם היום סוקר את השכר בחברות הממשלתיות, השלטון המקומי, מערכת ההשכלה הגבוהה, מערכת הבריאות ותאגידים ציבוריים (כמו המוסד לביטוח לאומי, רשות שדות התעופה, בנק ישראל). בסך הכל מדובר בכ־800 גופים שונים, בהם מועסקים 400 אלף עובדים, בעלות של כ־85 מיליארד שקל. השכר הממוצע בגופים אלה ב־2020 היה 16,585 שקל.
את דו"ח השכר בגופים הציבוריים האוצר מפרסם תמיד באיחור רב. הדו”ח הנוכחי נוגע לשנת 2020, שהסתיימה לפני יותר משנה וחצי. בהתחשב בקצב האירועים הפוליטיים, הכלכליים וגם הבריאותיים בתקופה זו, הדו"ח נראה לעיתים כתזכורת מן העבר הרחוק. חלק עיקרי בו מוקדש לאופן שבו התנהלו הגופים הציבוריים במהלך שנת הקורונה.
הקורונה הביאה לכך שכמעט לא היה גידול בשכרם של העובדים בגופים הציבוריים (הוצאות השכר עלו ב־2% בלבד, לעומת 4.5% בשנה רגילה), וכמעט לא היתה עלייה במספר המועסקים בגופים הציבוריים (לעומת עלייה 3% בשנה רגילה). אך כשמתסכלים בהשוואה למגזר הפרטי ניתן לראות את היתרון התעסוקתי ממנו נהנו עובדי המגזר הציבורי. במגזר הפרטי היו פיטורים רחבים יותר לעומת המגזר הציבורי, ולכן שיעור העובדים במגזר הציבורי עלה בשנת הקורונה מ־17% מכלל המועסקים במשק ל־18%. כמו כן, במגזר הפרטי השכר עלה בשנת הקורונה ב־7% בממוצע – עדות לכך שהעובדים החלשים נפלטו מחוץ למעגל העבודה. לעומת זאת, בגופים הציבוריים השכר עלה ב־1% בלבד, מה שמלמד על כך שכמעט ולא פוטרו עובדים.
הקורונה חסכה למדינה לא מעט כסף בכל הקשור להטבות. כך לדוגמה נחסכו 22 מיליון שקל עבור הטבת הארוחות שלא מומשה. בסיכום כללי, ההוצאה על ההטבות נותרה קבועה בשנת 2020, לעומת גידול קבוע של חצי מיליארד שקל בשנים האחרונות.
משבר הקורונה שינה תפיסות בנוגע לשוק העבודה והגדיל את הנכונות של ארגונים ושל ועדי עובדים לבחון דגמים חדשים לעבודה ולשכר. המעבר לעבודה מרחוק מחייב את המערכות לחשוב על מדדי תפוקה וביצוע, שכן השכר לא ניתן על בסיס העובדה שהעובד העביר כרטיס ותו לא.
לאורך הדו"ח מדגימים פקידי האוצר את התפיסות החדשות דרך שורה של הסכמי שכר שנחתמו בשנה האחרונה. כך לדוגמה הם מציינים את הסכם המהנדסים החדש בטכניון שמאפשר לאוניברסיטה לקלוט עובדי מחקר איכותיים שאינם חברי סגל ולהציע שכר גמיש שמתחרה בשוק. הסכם המהנדסים מהווה הסכם דגל שמדגים כיצד גם במגזר הציבורי ניתן לייצר מעין תחרות שתביא לטיוב המחקר והמוסדות האקדמיים. באוצר רומזים כי ייתכן שאוניברסיטאות נוספות יצטרפו להסכמים כאלה בקרוב. עם זאת, חשוב לציין כי מרבית מבנה השכר באקדמיה אינו דיפרנציאלי. האוצר מזכיר גם את הסכם השכר החדש שנחתם עם העובדים הסוציאליים, שלא רק שיפר את שכרם אלא גם גורם לכך שתלוש השכר יהיה פשוט ויכלול רק שני רכיבי שכר לרוב העובדים.
פער השכר המגדרי בגופים הציבוריים לא השתנה בשנת 2020 והוא עומד על 35%. אם מוציאים החוצה את הבכירים הפער מצטמצם ל־22%. על פי הדו”ח, רק 30% מכלל בעלי השכר הגבוה ובעלי התפקידים הם נשים ורק 40% מכלל המחזיקים בחוזה בכירים הם נשים.
בחברות הממשלתיות ישנם פערי שכר של 28%. שיאני פערי השכר בחברות הממשלתיות, הן החברות שמהוות מונופול טבעי או ממשלתי דוגמת הנמלים, וחברת החשמל. גם בתוך האקדמיה יש פערי שכר בין גברים לנשים, אם כי קטנים יותר: 24%. פער גדול יש באיוש המשרות באקדמיה. באוניברסיטאות רק 33% מהסגל הבכיר מורכב מנשים, ובמכללות 43%.
התאגידים הסטטוטוריים מציגים ירידה של 6% בפערי השכר בשנת 2020 לעומת 2019, אלא שהירידה הזו נובעת מהפחתה של 1,000 משרות גברים ברשות שדות התעופה וירידה של 4,000 שקל בשכרם הממוצע, כאשר במקביל הופחתו 500 משרות של נשים וירידה של 2,000 שקל בשכרן הממוצע.
מעבר לפערי השכר המגדריים ישנם פערי שכר נוספים בתוך הגופים הציבוריים. את אי השוויון בתוך הארגון עצמו ניתן ללמוד על פי הפער בין השכר החציוני לשכר הממוצע. ככל שהשכר הממוצע גבוה יותר מהשכר החציוני הרי שניתן להעריך כי פערי השכר בארגון גבוהים מאוד.
פערי השכר הגבוהים ביותר לפי מדד זה הם במערכת ההשכלה הגבוהה. השכר החציוני עומד על 11,500 שקל ואילו השכר הממוצע הוא 19,210 שקל השכר. עוד עולה כי פערי השכר בין הגברים גבוהים יותר מפערי השכר בין הנשים עצמן.
