דעהכשמירי רגב חטפה קופסת שימורים בראש
דעה
כשמירי רגב חטפה קופסת שימורים בראש
שרת התחבורה היום היתה דוברת צה"ל בשנת 2005. היא יודעת טוב מאוד שבין ההפיכה המשטרית שהיא וחבריה לממשלה הקיצונית בתולדות ישראל מקדמים בלהט לבין תוכנית ההתנתקות אין קווי דמיון. יודעת ובוחרת להתעלם ולהיות שותפה למסע להרס הדמוקרטיה הישראלית
במציאות מתוקנת ונטולת צביעות, פוזיציה ועם יושרה מינימלית של נבחרי ציבור, מירי רגב היתה קוראת את שופרי הממשלה לסדר. ניחא סילוני הרעל שהם משפריצים פה על כולם בלי בושה באמצע החמסין הזה, הם גם לא טורחים לעשות מראית עין של הכרת העובדות והנתונים.
היא הרי יודעת שבין ההפיכה המשטרית שהיא וחבריה לממשלה הקיצונית בתולדות ישראל מקדמים בלהט לבין תוכנית ההתנתקות משנת 2005 אין קווי דמיון. שם החלטה מדינית שבכלל הובילה ממשלת הליכוד וכאן החלטה על הפיכה של סדרי עולם, תוך מחיקה וביטול של כללי המשחק בדמוקרטיה.
נזכיר: באותו קיץ לפני 18 שנה מדינת ישראל פינתה את ההתיישבות היהודית מלבה של אוכלוסייה פלסטינית ברצועת עזה, מהמקומות הצפופים והעניים בעולם. רגב היתה אז אדם בוגר ותבוני, קצינה בכירה בדרגת תת-אלוף, דוברת צה"ל שקרובה ומחוברת לפרטים, להחלטות ולתוכניות המבצעיות שנגזרו מהם.
זה היה קיץ לוהט, דרמטי וטעון, קיץ מטורלל שלא היה מודע למטורללותו. ישראל נשטפה במחאה הכתומה של מתנחלי גוש קטיף וצפון השומרון, בהתנחלויות בעזה נערכו לקרבות עם חיילי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל, שרובם הגדול לא ענה לקריאות הרבות שהופנו אליהם לסרב פקודה בנימוק ש"יהודי לא מגרש יהודי". על אחת העצומות בנושא חתמו הפרופ' בן-ציון נתניהו ובנו, ד"ר עידו נתניהו שהם אביו המנוח ואחיו שיבדל לחיים ארוכים של ראש הממשלה בנימין נתניהו. באותם הימים נתניהו היה שר האוצר, והצביע בעד ההתנתקות.
תרחישי הייחוס שאליהם כוונו ההיערכויות של צה"ל והמשטרה לקראת פינוי ההתנחלויות היו תרחישי בלהות שדיברו על התנגדות אלימה ונרחבת. רגב, לבושה במדי ב', התרוצצה בימים שקדמו לו בין מערכות התקשורת המרכזיות, כינסה את העורכים והכתבים שעתידים לסקר את האירועים בשטח, קבעה להם כללי התנהלות בהתרחש "אירוע קיצון", כך כהגדרתה.
2 צפייה בגלריה
מירי רגב בתדרוך עיתונאים ערבים ערב תוכנית ההתנתקות ב-2005. קבעה כללי התנהגות ב"אירוע קיצון"
(צילום: תומריקו)
המנטרה שהוטמעה בקרב כוחות הפינוי בעזה ובצפון השומרון דיברה על עמידה ביעדי המשימה "בנחישות וברגישות". הם התקבלו שם בהתנגדות עזה עם צמיגים ופחי אשפה בוערים, דוקרנים שכיסו את כבישי הגישה ליישובים, בהתבצרות בבתים ועל גגות, כמו גם על גגות של מבני ציבורי מרכזיים ובהם בתי כנסת.
הגג של בית הכנסת במובלעת כפר דרום היה זירת חיכוך קשה. המונים התבצרו בו, הקיפו עצמם בקונצרטינות ובתלתליות, תפסו עמדות טובות כדי להמטיר על חיילים, שוטרים ועיתונאים מכל הבא ליד.
ה"נשק" המרכזי שלהם היה נורות פשוטות שפורקו בעדינות ומולאו בצבעי שמן, לרוב כתום, הוברגו וחוברו מחדש והיו ל"פצצות צבע". מאות רבות כאלה הומטרו לעבר כל מי שהעז להתקרב לרחבת בית הכנסת.
לעבר רגב, שבאה לסייר בשטח לצדו של אלוף פיקוד הדרום באותם הימים דן הראל הושלכה קופסת שימורים שפגעה בראשה. שעות ארוכות אחר כך היא עוד התלוננה על כאבים ועל ראש מסתובב.
היום הכאוטי הזה בכפר דרום הסתיים בפינוי שמראותיו הקשים צרובים היטב בזיכרון של מי שהיה עד לו, כמו החתום מעלה. חבר הכנסת דאז אורי אריאל ליבה שם את האש והמריץ את המתנגדים, מעת לעת גם ניסה לחסום בגופו כוחות שהתקבצו ליד בית הכנסת.
בהינתן הפקודה, השוטרים טיפסו אל גג בית הכנסות בסולמות, ונהדפו בהתנגדות אלימה שהזכירה את המראות הטראומטיים מפינוי ימית בסיני ב-1982. מתבצרי כפר דרום לא חסכו באמצעים ובמאמצים, שפכו על השוטרים המטפסים על הסולמות שמן ותמיסות מלח שגרמו לצריבות בעורם. ההשתלטות על גג בית הכנסת ומעצר המתבצרים בו התאפשר רק לאחר שהשוטרים הועלו אליו באמצעות מכולות ענק שהונפו בידי מנופים שהוזעקו אל המקום מבעוד מועד. המראות בשטח היו איומים, ולא רק שם.
2 צפייה בגלריה
שוטרים מכוסים בצבע לבן שנזרק לעברם על ידי מתנחלים בכפר דרום ב-2005. המראות היו איומים
(צילום: גדי קבלו)
כמה ימים לפני כן המחבל היהודי עדן נתן-זאדה שהיה חייל בשירות סדיר עלה על אוטובוס בשפרעם וטבח באמצעות נשקו האישי בנוסעים. ארבעה בני אדם נרצחו, 12 נפצעו, נתן-זאדה נהרג לאחר שהמון זועם תפס אותו ועשה בו שפטים. משאלת לבו היתה שהטבח יסכל את תוכנית ההתנתקות ויציל את בתיהם של מתנחלי עזה וצפון השומרון מכף הדחפור.
עם השלמת פינוי ההתנחלויות בצפון השומרון, איכשהו בשלום, היתה זאת רגב שסיפרה כי בחומש הושלכו לעבר השוטרים והחיילים שתן, צואה, ביצים וצבע. באחרית יום הפינוי היא סיפרה כי "היו מספר התרעות על שימוש בנשק על ידי מספר 'מתגברים' (כך כונו פעילי ימין מכל הארץ שבאו לתגבר את מחאת המתנחלים בעזה ובצפון השומרון ולהקשות על פינויים - י.א) בשא-נור ובחומש ואני שמחה שהמנהיגים, הרבנים והמפקדים שהסתובבו בשטח מנעו את השימוש בנשק". מי היה מאמין ששנים אחר כך אותה רגב תהיה חברה בממשלה שמבטלת את איסור הכניסה והשהיה של ישראלים בצפון השומרון שנקבע באותה התנתקות.
במיוחד בימים הגורליים והמטורללים האלה אי אפשר לא לתהות כמה מהמקלסים והמגדפים של טייסי חיל האוויר, לוחמי הסיירות, אנשי יחידות הסייבר והמודיעין שבחזית המחאה על ההפיכה המשטרית בכלל חבים את חייהם וחיי יקיריהם לאותו פינוי מקיץ 2005.
יותר מ-160 ישראלים, חיילים ואזרחים, נהרגו ברצועת עזה בחמש השנים שקדמו להתנתקות. הם נרצחו בפיגועי ירי ומטעני צד שהוטמנו על צירי התנועה שהובילו להתנחלויות שקיימו צורת חיים הזויה ובלתי נתפסת בין גדרות תיל ועמדות שמירה, בין דיר אל-בלאח לחאן יונס ורפיח.
בקרקע החולית נחפרו מנהרות שהובילו אל מוצבי צה"ל ומתחת לרגלי החיילים הוטמנו מטעני נפץ רבי עוצמה. מחבלים חדרו למוצבים ולהתנחלויות ועשו מסעי הרג וקטל וכל אלה בלי לדבר על ירי נרחב של פצמ"רים, רקטות ופיגועי התאבדות.
וגם אז, אל מול הרולטה הרוסית שהתהוותה בדרום, צה"ל ושב"כ נדרשו למבצעים תכופים כדי להוציא קיטור ולייצר תחושה שמישהו עושה משהו. אך אז, בדיוק כמו היום, הם היו חסרי תועלת.
רגב מכירה כמובן את כל הפרטים האלה היטב. אין סיבה לחשוד ששכחה אותם כי בני אדם לא נוטים לשכוח אירועים מטלטלים ומשמעותיים שחוו בחייהם. היא זוכרת אותם גם זוכרת, זוכרת גם אחרי שקופסת שימורים פגעה לה בראש.
