לעולם בעקבות השמש? רק לחמישה בתים משותפים בישראל יש גג סולארי
לעולם בעקבות השמש? רק לחמישה בתים משותפים בישראל יש גג סולארי
27% מהפוטנציאל הסולארי של ישראל מצויים על גגות בניינים משותפים, אבל רק מיעוט זניח של דיירים מעוניין בהשקעה בפאנלים סולאריים. חוקרי האוניברסיטה העברית ניסו להבין למה ומצאו ביורוקרטיה, בלבול, חוסר ידע, ולבסוף - אי תמיכה ממשלתית, בניגוד למדינות אחרות
מדינות העולם מצויות במרוץ חימוש של מקורות אנרגיה נקיים: עד שנת 2024 כמעט 33% מהחשמל בעולם צפויים להגיע מאנרגיה מתחדשת, ובשנה הנוכחית, כך לפי התחזיות, תתחולל העלייה המוחלטת הגדולה ביותר אי פעם בהתקנות של שדות סולאריים וחוות רוח, בהספק שווה ערך לכל קיבולת החשמל בגרמניה וספרד גם יחד. מרבית האנרגיה המתחדשת הנוספת בעולם מסתמכת על אנרגיה סולארית, אך לפי מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית, דווקא ישראל שטופת השמש שוב נשרכת מאחור ומפספסת הזדמנות גדולה.
במדינה שבה השטחים הפתוחים הולכים ומצטמצמים והאוכלוסייה העירונית גדלה ומתכסה בניינים, לבתים המשותפים תפקיד חשוב במעבר לאנרגיה מתחדשת. בדצמבר 2020 שינתה הכנסת את החוק כדי לדרבן את הדיירים לרתום את הגגות למעבר לאנרגיה נקייה, והפחיתה את חובת ההסכמה של הדיירים מ־100% לשני שלישים בלבד. אך למרות זאת, הציבור לא נוהר, והמצב נותר כמעט כשהיה. גגות הבניינים המשותפים ברחבי הערים בישראל משתזפים בשמש, ריקים מפאנלים סולאריים.
למרות הפוטנציאל האדיר - 27% מהפוטנציאל הסולארי של ישראל מצויים על גגות בניינים משותפים - לרשויות כלל אין נתונים מדויקים של כמה בתים משותפים החליטו לצאת לדרך ולהתקין פאנלים סולאריים על הגגות. לפי הערכות חברת החשמל, גם לאחר שינוי החקיקה בנושא, "יש מיעוט של גגות של בניינים משותפים עם מתקנים פוטו־וולטאים. מדובר לכל היותר בעשרות בודדות".
לפי נתוני ארגון שמש לכולם, המשותף לקק"ל, משרד האנרגיה והפורום הישראלי לאנרגיה ומסייע לדיירי בתים משותפים להתקין מערכות סולאריות על הגג, הנתונים אף פחות זוהרים: מתוך מאות אלפי בנייני המגורים המשותפים בישראל, רק חמישה בניינים ריצפו את גגותיהם בפאנלים סולאריים, ורק 11 נוספים מצויים בהליכים שונים בדרך להקמה. אף שהחוק שונה כך ששיעור הדיירים הנדרש לשם הצבת פאנלים סולאריים על גגות בניינים עומד על 66% בלבד, ההתעניינות בהתקנת מערכות סולאריות עדיין מגיעה בעיקר מבעלי בתים פרטיים, המהווים 5% בלבד מהפוטנציאל הסולארי הקיים במבני מגורים.
מחקר חדש בהובלת פרופ' איל פאר מהאוניברסיטה העברית וד"ר דניאלה שידלובסקי עבור מיזם שמש לכולם סקר כ־1,000 בעלי דירות כדי לגלות מדוע מערכות סולאריות כמעט ולא מותקנות על גגות של בניינים משותפים ואיך אפשר לשנות זאת. הממצאים לא מפתיעים: למרות הפוטנציאל האדיר, האזרחים לא מזהים את הכדאיות והרשויות לא עושות מספיק כדי להסיר חסמים ולהעלות את הכדאיות.
בין הגורמים המרכזיים שזוהו כחסמים נמצאת הכדאיות הכלכלית הנמוכה לכל דייר. למעשה, ככל שיש יותר דיירים, ההכנסה של כל דייר יורדת ועמה התמריץ להשקעה, שכן התגמול מתחלק בין כמות גדולה יותר של דיירים. בנוסף נמצא גם כי קיים קושי בהשגת מימון לרכישת המערכת: מאחר שעל פי רוב לא ניתן לקחת הלוואה כבניין, יש צורך לגייס כסף מהדיירים עצמם, שרבים מהם אינם מעוניינים או אינם יכולים להוציא כסף בהווה עבור רווח עתידי או עבור מטרה משותפת. לאלו נוספים גם סרבול ומאמץ רב הנדרש אל מול מגוון גורמים (הדיירים, חברת החשמל, חברת ההתקנה וכו') מייאשים המונעים את התקנתה. לפי החוקרים, בעלי הדירות אשר בדקו את האפשרות להתקין מערכות סולאריות חשים כי התמריצים הכלכליים הם קטנים לאין שיעור לעומת האתגרים שמולם הם ניצבים.
החוקרים מדגישים שכדי שבעלי דירות יחליטו להקים פרויקט סולארי על הגג, הם צריכים תמריץ כלכלי חזק. בבדיקה שעשו הם גילו שהקשר בין עמדות "ירוקות" למוכנות להתקנת מערכת סולארית הוא חלש, והצגת מסר אקולוגי לדיירים אינו משחק תפקיד. בבניין משותף הפרויקט צריך להיות כמה שיותר פשוט וקל עבור הדיירים, כך שאנשים ישאלו את עצמם "בעצם, למה לא?", במקום המצב הנתון שבו הדיירים עומדים בפני הליך מסורבל שבסופו תשואה כלכלית נמוכה.
לפי החוקרים, תחשיבים כלכליים מראים כי במונחים של תשואה, השקעה ברכישה של מערכת סולארית היא בעלת סיכון נמוך ומניבה תשואה גבוהה יחסית לאפיקי השקעות אחרים ועומדת על כ־12% לשנה. רכישה של מערכת שכזו, המניבה רווח ל־25 שנה, מחזירה את עלותה בממוצע בתוך 8-7 שנים. אולם בפועל מדובר בתגמול ארוך טווח, המצריך השקעה ראשונית גבוהה (בטווח של עשרות אלפי שקלים), ובבניינים משותפים מדובר על רווח אישי נמוך ביחס למספר הדירות הרבות המתחלקות על אותה המערכת. בהתאם, המוטיבציה הכלכלית לא תמיד בולטת, ומרבית האנשים לא מוצאים ערך נוסף במהלך.
מנכ"לית שמש לכולם עינת דטנר מסבירה כי דיירי בניין יכולים להתקין מערכות על הגג במודל ליסינג ל־25 שנה, שמפחית את הסיכון וההתעסקות מצדם, גם אם התגמול הסופי נמוך יותר, אולם המודעות לכך נמוכה. "ראשית, רוב האנשים בכלל לא מודעים לזה. המדינה לא משקיעה משאבים בקמפיינים ארציים לעודד בעלי דירות. שנית, אין הרבה חברות שפועלות בתחום הזה כי אין להן תמריצים מספקים. זה הליך ארוך ומסורבל והפרויקטים האלו פחות משתלמים לחברות. כדי לשנות את זה, צריך להתייחס אחרת לבנייני מגורים ולבתים פרטיים. היום בנייני מגורים יקבלו את אותו תעריף על מגה־ואט שעה כמו בית פרטי והם משלמים מיסוי זהה - שזה אבסורד. בית פרטי יכול לקחת הלוואה מהבנקים ולבניין משותף אין האפשרות הזו אם אין לו הון עצמי ומודל הליסינג פחות משתלם עבורו. אפשר למצוא פתרונות מערכתיים. אם מדינה צפופה כמו ישראל רוצה לשמור על השטחים הפתוחים, היא חייבת לעשות צעדים בעניין הזה. הצעדים שנעשו עד היום בנושא לא מספקים".
מדינות שמעוניינות לתמרץ הקמה של גגות סולאריים על בניינים משותפים פועלות כדי להסיר רגולציה וליצור תמריצים. באוסטרליה רגולציה תומכת וסובסידיות אפשרו בנייה של פאנלים סולאריים על 2.3 מיליון גגות עד 2020. לפי שמש לכולם, הערך של הסובסידיה מפחית את העלות המקדימה של מערכות חשמל סולאריות בכ־30%. בנוסף, למשקי בית בעלי הכנסה נמוכה יש תוכנית סיוע להתקנת מערכות סולאריות: הם זכאים למערכת סולארית של 3 קילו־ואט בחינם. לציבור הרחב גם מוצעות הלוואות ללא ריבית להתקנת מערכות, עד גובה של 14 אלף דולר אוסטרלי למערכת סולארית וסוללות.
גם בסין מתחוללת מהפכת גגות: אחד מכל חמישה פאנלים סולאריים שהותקנו ברחבי העולם ב־2022 הותקן בסין, מה שמציב את משקי הבית במדינה בחזית המאמצים להפחתת פליטות גזי החממה במדינה. כ־%40 מהקיבולת הסולארית הכוללת של סין מגיעה כעת מגגות ומשטחים בבתים פרטיים. הסיבה: הממשלה תמכה בפרויקטים הסולאריים עם סובסידיות נדיבות המבטיחות תשלומים גבוהים מספיק כדי להפוך השקעות לרווחיות. בשנה שעברה ערים עודדו במסגרת תוכנית חדשה לכסות כמעט שליש מהמבנים המסחריים וחמישית מבתי החווה בפאנלים עד סוף 2023, מה שהוביל לפריחה חסרת תקדים במתקנים סולאריים בקנה מידה קטן.
