פרשנות ההסכם עם הסתדרות הרופאים: אי של שפיות בים של פופוליזם וחוסר אכפתיות
פרשנות
ההסכם עם הסתדרות הרופאים: אי של שפיות בים של פופוליזם וחוסר אכפתיות
ההסכמות שאליהן הגיעו משרדי הבריאות והאוצר עם ההסתדרות הרפואית על רפורמה בהכשרת רופאים היא עוד הוכחה לחשיבותה של פקידות מקצועית עצמאית. אותה פקידות שההפיכה המשטרית מנסה לחסל
בעוד כמה שעות נציגי משרד הבריאות יציגו עם נציגי ההסתדרות הרפואית (הר"י) את עיקרי ההסכמות סביב אחת הרפורמות החשובות, הנחוצות והבודדות שראינו בשנתיים האחרונות מאז הקמת הממשלה הנוכחית. מדובר בעקב אכילס של מערכת הבריאות הישראלית: המחסור החמור, המתמשך והמחריף של כוח אדם רפואי.
1. כבר מתחילת הקדנציה, מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב סימן את היעד והקים שלוש ועדות שהציגו פתרונות לצדדים השונים של הבעיה: הגדלת מספר הסטודנטים ומחסור בשדות קליניים (אותן מיטות בהן הסטודנטים לומדים רפואה); היעדר ההתמחויות בקהילה (קופות חולים) – המקום בו מתרחשות הרוב המוחלט של האינטראקציות בין המטופל למערכת הבריאות (הר"י סירבו); ותכנון ההתמחויות (כמה, למה, איפה) שזה 50 שנה נשלט באופן מוחלט על ידי גילדת הרופאים (הר"י) שהיא גם ועד עובדים וגם איגוד מקצועי.
שלוש הוועדות עבדו ברמה שונה של הצלחה אך לבסוף קרה דבר שלא נראה במחוזותינו כבר הרבה מאוד זמן: גובשה תוכנית עבודה מקצועית, קונקרטית וקוהרנטית לטווח הארוך, שמיועדת לשפר את איכות החיים (ולא רק הבריאות) של רוב אזרחי ישראל. יתרה מזו, אותה תוכנית תורגמה לצעדים ולתקנות קונקרטיים. ואם לא די בכך, הדרג המקצועי היה נחוש לקדם אותם ולהביאם לכדי יישום וביצוע. בישראל 2025, שבה ממשלה פופוליסטית עוסקת אך ורק בעצמה ובאיך להנציח את שלטונה, זה נחשב לנס גלוי.
באופן די חריג, האנומליות שהתקבעו במערכת הבריאות גרמו לכך שנוצרה הסכמה די רווחת (לרבות בקרב השחקנים המרכזיים – קופות החולים ובתי החולים) כי השינויים המוצעים הם לא רק סבירים אלא בסיסיים, הגיוניים ואף הכרחיים. היה ברור שיהיה מכשול אחד משמעותי וחזק - איגוד הרופאים. הם התרגלו זה חצי מאה לשלוט ביד רמה במערכת ולקבוע הכל: כמה מתמחים יהיו בכל התמחות, מה יהיה הסילבוס (תוכנית ההכשרה), מי ילמד מה, איפה, כמה ולמה. שליטה מוחלטת במערכת. וכמו כל גילדה או ארגון, הם יעמדו על שלהם ולא ירצו לפתוח את היד, קל וחומר כאשר מדובר באחד מוועדי העובדים החזקים במדינה, אם לא החזק מכולם.
2. שני גורמים קריטיים מסבירים את ההצלחה של אישור הרפורמה. הראשון הוא דחיפות העניין. מצבו של כוח האדם הרפואי בישראל מידרדר ומחריף משנה לשנה. ישראל מככבת כבר כמה שנים כשיאנית במספר הרופאים שמקבלים תואר מחוץ לישראל (57.8% לעומת 21% בממוצע ב־OECD). מספר הסטודנטים לרפואה המוכשרים במדינה לכל 100,000 תושבים הוא הנמוך ביותר ב־OECD ועומד על 6.8 בלבד (פחות ממחצית הממוצע במערב, 14.2). גם מספר הסטודנטים לרפואה המוכשרים בישראל לכל 1,000 מיטות אישפוז הוא מבין הנמוכים במערב: 23 בלבד 33 בממוצע במדינות המפותחות. ושימו לב לנתון הבא: 25% מהרופאים הם בגיל 67 ומעלה לעומת 17% בשנת 2010, ורק 39% הם עד גיל 45. מדובר באחד השיעורים הגבוהים בעולם המערבי של רופאים מבוגרים (מקום שלישי אחרי איטליה ובולגריה ויחד עם ליטא).
הנקודה השנייה היא שהפקידות המקצועית במשרדי הבריאות והאוצר התאחדה ורצה ביחד. יתרה מזו, אנשי המקצוע במשרדי הממשלה האמינו בצדקת הדרך, הכירו את החומר ואת הדחיפות, ידעו בדיוק מה לעשות, ולא היססו לפנות באופן ישיר אל הרופאים. ולא פחות חשוב: הם לא נרתעו מקמפיין הדה־לגיטימיזציה שהר"י ניהלה נגדם, בעיקר נגד בר סימן טוב – קמפיין שהזכיר במהותו ובטבעו את הטכניקות של "מכונת הרעל" של נתניהו והכוורת שלו. בנוסף לכך גם האשימו את הפקידים שהם משתפים פעולה עם ההפיכה המשטרית. באמת מחפיר.
3. בשורה התחתונה הרפורמה תצא הבוקר לדרך באופן די זהה למה שתכננו הרגולטורים (בריאות ואוצר). ב־4 מתוך 5 נקודות מחלוקת בין הרגולטורים להר"י הצליחו הרגולטורים לצאת כשידם על העליונה – התמחות בקהילה (כלומר בקופות חולים ולא רק בבתי חולים), קיצור משך הסטאז', הקמת גוף ניהול התמחויות משותף והכרה ברופאים מומחים מחו"ל. בסוגייה החמישית – חובת מחקר של מתמחה (מדעי יסוד) – הוסכם שיהיה שינוי ולא תהיה חובה כללית לכל מתמחה לעסוק במחקר במהלך התמחות. הדיונים בנושא יימשכו ויש הסכמה שהמציאות הזו חייבת להשתנות. ממילא מדובר בנקודה הפחות קריטית כאשר מתסכלים על מגוון הסוגיות שעל השולחן.
ההסתדרות הרפואית הבינה שאם היא לא תעשה שינוי – השינוי יתבצע בעל כורחה. בכך גם הוכיחה שכל ההאשמות על פופוליזם ופוליטיזציה היו עורבא פרח ולא יותר מחלק מקמפיין כושל. בסך הכול, ההסתדרות היא זו שתבצע את השינויים. כך למשל הר"י התחייבה לשנות את הסילבוסים ולהכשיר מרפאות כדי שחזון ההתמחויות בקהילה יתממש. כל זה תוך 60 יום. האם זה יצליח? נחיה ונראה.
מצבו של כוח האדם הרפואי בישראל מידרדר ומחריף משנה לשנה. מספר הסטודנטים לרפואה המוכשרים במדינה לכל 100,000 תושבים הוא הנמוך ביותר ב־OECD, פחות ממחצית מהממוצע במערב
כמו בכל רפורמה ממשלתית, האתגר האמיתי וגם הקושי האמיתי הם בביצוע. האם האוצר והבריאות לא היו נאיביים מדי ונתנו לחתול לשמור על השמנת? נותר רק לחכות ולראות. גם במשרד הבריאות וגם במשרד האוצר לא הסתירו כי אם הסתדרות הרופאים לא תעמוד במילתה, הם יפעלו ויישמו את התקנות באופן עצמאי. בכך הוכיחו הפקידים כי בניגוד מוחלט לטענות של הר"י, הם לא באמת באו לריב איתה או לפגוע בה אלא פשוט לעשות שינוי נדרש וחיוני ששם את האזרחים, ולא רק את הרופאים, במרכז מערכת הבריאות ומבקש לטפל במצוקות שלה (לרבות תורים אין סופיים).
ישנה עוד שאלה גדולה שעולה מהמתווה המוסכם: מתי יוכלו הרגולטורים לקבוע שהר"י מפרה את ההסכמות ומה יהיו הסנקציות. גם כאן יש יותר סימני שאלה מסימני קריאה. כעיקרון, מדובר ב־60 יום כדי להציג סילבוסים חדשים ולהציג רשימה של מרפאות שבהם המתמחים יוכלו לעשות סטאז'. לא פחות חשוב: תוקם ועדה שכוללת את כלל השחקנים במערכת, ולא רק את הר"י, שתעסוק בתכנון ההתמחויות בכל המדינה. בדיוק כמו שהמליצו ב־OECD וכמו שקיים ברוב המדינות המפותחות בעולם. הרי אי אפשר להאשים את משרד הבריאות בבעיה בתכנון כוח אדם רפואי אם הוא לא שולט בזה. אין אחריות בלי סמכות.
4. האסטרטגיה שהר"י בחרה כדי להיאבק ב"עוד רפורמה" התבררה כשגויה כמעט מן ההתחלה והיא נחשפה בשיחה של כלכליסט עם מנכ"לית הר"י לאה וופנר עוד באמצע חודש אוקטובר, אז נחשפה הרפורמה כולה. מדובר ברפורמה פופוליסטית שמבקשת לקדם פוליטיזציה של מערכת הבריאות הישראלית, היא הסבירה אז. "מי שקורא את חוק ההסדרים מבין שיש שם סכנה אמיתית לבריאות הציבור וכל השאר זה הצגה", אמרה לפני כשלושה חודשים.
דווקא המהלך הכי מקצועי שנעשה תחת ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן־גביר-לוין, פרי תוצר של תכנון ענייני, מתוכנן, מצקועי, "לפי הספר", הוצג כחלק אינטגרלי מאותה הפיכה משטרית הרסנית ופופוליסטית. הם חטאו למטרה ולכן לא הצליחו: לא עם ציבור הרופאים ולא עם הציבור הרחב. כי זה בדיוק הפוך מה שנטען: הרפורמה שקודמה על ידי הפקידים מהווה אי של שפיות בים של פופוליזם וחוסר אכפתיות מהאזרח הקטן. וזו גם הוכחה נוספת לחשיבות של דרג מקצועי מתפקד ועצמאי, שאותו ההפיכה דורשת לחסל.
