ממשלה בהפרעהמנכ״ל־העל של משרד הבריאות אינו יכול לקדם פרויקטי תשתית
ממשלה בהפרעה
מנכ״ל־העל של משרד הבריאות אינו יכול לקדם פרויקטי תשתית
הקונסטלציה הפוליטית סידרה מציאות שלפיה שר הבריאות המכהן, משה ארבל, הוא בגדר "עציץ" ששומר את מקומו ליום שבו השר האמיתי יוכל לשוב לכס. בינתיים מי ששולט הוא המנכ"ל משה בר סימן טוב שידוע בחיבתו לכוח, אבל גם לו נחוץ לעיתים שר אמיתי עם כוח פוליטי כדי לדחוף פרויקטים חיוניים - במיוחד בתחום הבינוי
כמו שאר משרדי הממשלה, המצב הנוכחי תוקע גם את משרד הבריאות, אם כי במידה פחותה יותר. ראשית כל, הקונסטלציה הפוליטית סידרה מציאות במשרד שלפיה השר המכהן משה ארבל הוא בגדר "עציץ" ששומר את מקומו ליום שבו השר האמיתי יוכל לשוב לכס. בינתיים, מי ששולט הוא המנכ"ל משה בר סימן טוב, הידוע בחיבתו לסמכותיות. הוא בעצם מנכ”ל־שר. חשוב לזכור כי ממילא ההחלטות שמתקבלות במשרד הזה הן מקצועיות וכי לדרגים המקצועיים, לרבות המנכ"ל, יש מעמד מיוחד ועוצמתי יותר בהשוואה לשאר המשרדים.
במשרד הבריאות הכל הוא חיים ומוות. זה יתרון לדוגמה בהקשר של מינויים. אין מינויים תקועים בבריאות. רק בתחילת החודש הצליח המשרד למנות את ד"ר גלעד בודנהיימר לעמוד בראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות - תפקיד קריטי בתקופה קריטית. מדובר במינוי מוצלח שכן אין מדובר במינוי "פשרה" אך בעיקר כי באמצעות המינוי, המשרד מעביר מסר מדיניותי חשוב: בודנהיימר היה מנהל תחום בריאות הנפש ב"מכבי", ולכן מינויו מסמן את מעבר טיפול הנפש ממערך האשפוז לקהילה.
אך אפילו בר סימן טוב כבר גילה את מגבלות הכוח של מעמדו: לעתים, כדי לדחוף, צריכים שר אמיתי עם כוח פוליטי - ואת זה אין לו. זו הסיבה שבגללה הוא עדיין נלחם במשרד האוצר על הסיכומים התקציביים. מצבו טוב יחסית כי לפחות מולו יש טיוטות. אך עדיין ישנו ויכוח עצום סביב המקדם הדמוגרפי: בכמה צריך לגדול תקציב הבריאות בכל שנה על מנת שהוא לא יישחק בשל העלייה בתוחלת החיים וקצב גידול האוכלוסייה הגבוה. בימים כתיקונם, עם שר חזק, ממשלה מתפקדת ומדינה מתוקנת, הסוגיה הזו הייתה ממלאת עיתונים. כעת, אף אחד לא שמע ולא התעניין. במציאות הפופוליסטית שנוצרה - שבה צד אחד עסוק אך ורק בלהתנגח בצד השני, והשני עסוק באותה משימה בדיוק - אין קשב למדיניות.
המקום שבו ההתנגחויות הכי באות לידי ביטוי – ורוב הפקידות הבכירה מלינה על כך – הוא בפרויקטי הבינוי. השיקום של בית החולים פוריה, ובעיקר קידום בניית שני בתי החולים החדשים - תקועים בגלל המצב.
המקרה של בית החולים החדש של באר שבע הוא הדוגמה הקיצונית: חייבים להחליט האם מעניקים למאוחדת ולאומית - שתי הקופות הכי קטנות במערכת המהוות 15% מהמבוטחים באזור — את המגה־פרויקט הזה כאשר הן מעולם לא התמודדו עם אתגר בסדר גודל כזה. במשרד הבריאות מתלבטים ומטילים ספק. אותם שינויים דמוגרפים - ואי־השוויון בבריאות שמפלה באופן עקבי ומתמשך את הפריפריה - מחייבים כבר התקדמות בשני פרויקטי הענק האלו שנמצאים כבר בפיגור רב מבחינת לוח הזמנים.
