משפט שדהכשבעל חיים מוגדר כ"מיטלטלין"
משפט שדה
כשבעל חיים מוגדר כ"מיטלטלין"
ההגדרה החוקית של בעל חיים כ"חפץ" היא ביטוי חד לאדישות הציבור כלפי בעלי החיים המנוצלים לצורכי תעשייה. לאחרונה גובשה הצעת חוק להגדרתם המתבקשת כיצורים חיים: “חלק ניכר מהאכזריות, מהאלימות ומההמתה נעשה בחסות החוק והמשפט"
1. אדישות פושעת
האדישות לסבל מאפשרת את המשך האלימות כלפי חיות
הניצול וההתעללות המחפירים ביותר על כדור הארץ מתבצעים כלפי בעלי החיים. האנושות, נטולת האנושיות, משעבדת את בעלי החיים לצרכיה: מזון, בידור, הלבשה, תמרוקים, ניסויים מדעיים, תענוגות הציד ועוד. הכלכלה, המדע, החברה והתרבות מתירים את הפגיעה הקשה הזו.
ויש הורה אחראי נוסף שעליו מצביע ד”ר אסף הרדוף: המשפט. “חלק ניכר מהאכזריות, מהאלימות ומההמתה של בעלי החיים נעשה בחסות החוק והמשפט”, טוען הרדוף, “האקדמיה למשפט, ובישראל בפרט, אדישה כמעט לחלוטין לתחום דיני בעלי החיים”.
הניסיון להסביר את ההתעלמות הזו ואולי גם התחלה של פתרון עמדו במרכזו של יום עיון שנערך בשבוע שעבר לכבוד השקת כתב העת “מעשי משפט” של אוניברסיטת תל אביב, שבו ארבעה מאמרים הוקדשו לדיני בעלי חיים, ובהם של הרדוף ומלומדים נוספים שהופיעו בכנס.
המשפט אמנם מתהדר בקשב לזכויות החלשים, המנוצלים, הנפגעים, אך מגלה אדישות כשזה מגיע לסבלם של מי שאינם יכולים לדבר - בעלי החיים. הרדוף ציין כמה סיבות אפשריות לאדישות: “לא יודעים כי לא רוצים לדעת, וגם אלה שיודעים לא נעים להם כי כולנו שותפים לניצול, אלה שאוכלים בשר ומשתמשים בתמרוקים שמיוצרים לאחר ניסויים בבעלי חיים”. וסיבה נוספת שעליה מצביע הרדוף היא שהתמחות בדיני בעלי חיים אינה מתגמלת, לא למרצים ולא לסטודנטים: “יש רייטינג באקדמיה, ודיני בעלי חיים נדחקו לבמות שוליות. וגם לסטודנטים אין פרקטיקה”.
פרופ’ מני מאוטנר הוסיף: “הקטגוריה ‘אדם’ נעלה יותר מהקטגוריה של בעלי חיים, והאקדמיה אמורה לעסוק באינטרסים של בני האדם”. מאוטנר מסכים לטענה שהיקף הזוועות שמבצע האדם בבעלי החיים הוא אדיר ומנוגד לערכים שהמשפט מבקש לשקף ולהגן עליהם, והוא מצביע על תכונה אנושית מטרידה שמאפשרת להמשיך את ההתעללות: “אנו קהים למושג הניצול. של עובדים בידי מעבידים, נשים בידי גברים, חיילים בידי ממשלות. לכן ניצול בעלי חיים לא אמור לזעזע אותנו באופן מיוחד, והסיכוי שהסבל של בעלי חיים יעורר בנו רושם עז ויעורר אותנו לפעולה הוא קלוש”.
הרדוף התנגד לתזה שקודם יש לפתור את הבעיות של בני האדם: “אם כך, לא נגיע לעולם לבעלי החיים”. מאוטנר הביע תקווה שהיא גם חזון: “אם האירוע היום יגרום להרחבת ההומניזם גם לבעלי חיים, הכנס הזה יהפוך לכנס מכונן שמשנה הפרדיגמה”.
2. חי זה חי
יוזמת הצעת חוק מהפכנית שהוגשה בידי ח״כ יסמין סאקס פרידמן מ׳יש עתיד׳: החוק מגדיר חיה כ"מיטלטלין". הצעת החוק רוצה לשנות זאת
והנה הצעד הראשון בדרך לחזון: הוועדה לזכויות בעלי חיים בלשכת עורכי הדין, בראשות עוה”ד אהוד פלג ואלון דוידוב, יזמה הצעת חוק מהפכנית: הגדרת בעלי חיים כ”חי”, ולא כ”מיטלטלין”, כהגדרתם כיום בחוקי מדינת ישראל. “המשמעות”, הסביר פרופ’ פבלו לרנר, “היא הפיכת בעלי החיים מקניין לאישיות משפטית”.
מהפך דומה עברו השחורים בארה”ב שהפכו מקניין לבני אדם. גם הנשים עברו תהליך דומה עד שזכו למעמד שמתקרב לזה של הגברים. כאשר הפמיניסטית האמריקאית מרי וולסטונקראפט כתבה ב־1792 את ספרה ״אישוש זכויות האשה״, לעג לה תומאס טיילור, פילוסוף ידוע מקיימברידג׳, בפרסום פרודי ששמו ״אישוש זכויות בעלי חיים״ שנועד להגחיך את האבסורד — היום זכויות לנשים, ומחר לבעלי חיים.
“הצעת החוק”, אמר לרנר, “מוציאה את בעלי החיים מקטגוריה של חפץ שכפופה לדיני קניין לכדי יצור בעל תחושות ורגשות”. בפסקי דין שיצאו תחת ידם של שופטי ישראל כבר הוכרו בעלי החיים כבעלי תחושות ורגשות. השופט משה לנדוי, שאסר על קרבות שוורים בתל אביב, כתב לא רק על ההתעללות הפיזית בחיה אלא תהה גם על המתחולל בנפשו של השור כשדוקרים אותו למוות. השופט מישאל חשין הכיר בהתעללות פיזית ונפשית בפסק הדין שאסר על “קרבות” אדם־תנין (אל תדאגו, זה היה מול תנין צעיר במיוחד ולא נגד הגרסה האימתנית יותר).
גם בעולם יש כבר ניצנים למגמה המשפטית הזו, אך הדרך עוד ארוכה מאוד. החוק הגרמני אימץ את הרעיון שלבעלי החיים יש תחושות, אבל עדיין חלות עליהם ההוראות שחלות על נכס. בצרפת הוסיפו לבעלי החיים רגשות, ובספרד הוקנה מעמד מיוחד לחיות מחמד - וזאת בזמן שבעלי החיים הזקוקים להגנה יותר מכל הם דווקא חיות המשק התעשייתי וחיות המעבדה.
3. יש גם אישיות
אישיות משפטית היא היכולת לתבוע
לוחמי זכויות בעלי חיים נחלקים לשתי אסכולות מרכזיות. “כל מדינות העולם אימצו את גישת ה’וולפריזם’, שמקדמת את רווחת בעלי החיים ופועלת להפחתת סבלם”, אמר לרנר. “אסכולה זו אינה שוללת ניצול בעלי חיים, אינה מחייבת טבעונות ואינה שוללת ניסויים, אבל היא מבקשת להכפיף אותם לרגולציה מחמירה. האסכולה השנייה שוללת כל ניצול של בעלי חיים. היא דוגלת בביטול מוחלט של שימוש בבעלי חיים ותוקפת את ה’וולפריזם’ שמאפשרת אותו”.
שיח הזכויות מחזיר את הדיון לשולחן המשפטי. אם תבוטל הגדרתם כ”חפץ”, מה המשמעות המעשית של הפיכתם לאישיות משפטית? אגב, בני אדם אינם האישיות המשפטית היחידה. תאגידים הוכרו כאישיות משפטית, וכך גם אליל ההינדו וספר קדוש של הדת הסיקית, ובקולומביה הכירו באמזונס כאישיות משפטית. קפיצת הדרך הגדולה בנוגע לבעלי חיים התרחשה ב־2016 בארגנטינה, שם הכירו בשימפנזה ססיליה ובאורנגאוטן בשם סנדרה כאישיות משפטית.
2 צפייה בגלריה
מימין: ד”ר אסף הרדוף ופרופ’ מני מאוטנר. ענישה מחמירה, רק של היחיד
(צילומים: ערן יופי כהן, עמית שעל)
לרנר מצביע על שני ביטויים מוחשיים להכרה בבעלי חיים כאישיות משפטית: זכות העמידה, שמשמעה היכולת להגיש בשמם תביעה משפטית, ושחרור ממסגרות מתעללות. זכות העמידה נדחתה בישראל. בעתירה נגד מיזם בנייה באזור ירושלים שעמד לפגוע באוכלוסיית הצבאים צורף לחמשת העותרים כעותר שישי הצבי הירושלמי. השופט אליקים רובינשטיין הורה למחוק אותו. “תהיתי אם יכול בעל חיים כשלעצמו להיות עותר, או שמא הניחו העותרים את עתירתם על קרן הצבי”, התלוצץ השופט והוסיף טעם נוסף לביטול זכות העמידה של הצבי – אי אפשר יהיה לחייב אותו בהוצאות אם העתירה תידחה.
מנגד, כבר יושמו צווים לשחרור בעלי חיים ממסגרות מתעללות. כך ניתן לשחרר בעלי חיים מתפקידם לשעשע קהל בקרקסים או קופים מחוות ניסוי. “ועדיין”, אמר לרנר, “אנחנו רחוקים מצווים דומים לגבי עכברי מעבדות או תרנגולות בלולים”.
4. מצב מעוות
אם מענישים מתעללים יחידים, למה לתת אור ירוק לתעשיית המוות
מיהם בעלי החיים? הצעת החוק מגדירה אותם כ”בעלי חוליות למעט האדם”. דגים לפיכך אינם מוכרים כבעלי חיים, אף שיש הנשבעים שגם להם יש תחושות ורגשות. בכל מקרה, חוק צער בעלי חיים אוסר על התעללות בבעלי חיים, ובתי משפט החלו להעניש בחומרה סדיסטים אינדיבידואלים שמתעללים בהם להנאתם.
עו”ד יוסי וולפסון, מוותיקי לוחמי זכויות בעלי החיים, מצביע על הדיסוננס: לצד ענישה מחמירה של יחידים, מלבין ומקל המשפט הישראלי על התעללות שיטתית בתעשיית המזון הממוסדת - כליאה, התעללות, הרעבה, גריסת אפרוחים, הפרדת צאצאים, ולבסוף שחיטה בייסורים. ד“ר ענת בן יהונתן ראיינה לצורך מחקרה שוחטים, ודיווחה שהם רואים את האלימות שהם מפעילים כלגיטימית, כאמצעי ולא כמטרה. בנוסף להם, נשאו דברים פרופ‘ עמרי ידלין ועו“ד אמנון קרן, מנהל הקליניקה להגנת הסביבה וזכויות בעלי חיים באוניברסיטת תל אביב.
