כלכליסט TVמתמטיקה על מצדה: בתי הספר הזמניים של ילדי עוטף עזה
כלכליסט TV
מתמטיקה על מצדה: בתי הספר הזמניים של ילדי עוטף עזה
מאז ה-7 באוקטובר תלמידי בתי הספר של ישובי עוטף עזה שוהים במלונות ומחוץ לשגרת הלימודים. בחודש האחרון עמלו מנהלי בתי הספר, הרשויות המקומיות ואנשי משרד החינוך על פתרונות יצירתיים למרחבי לימוד עבור ילדי המפונים. ביקרנו בשניים מהם באזור ים המלח
יצחק שלומי, מנהל חטיבת הביניים של הקיבוץ הדתי סעד מהמועצה האזורית שדות נגב, העביר בחמישי שעבר שיעור קצר לתלמידיו על פרשת השבוע "חיי שרה" והקשר שעולה ממנה לגיבורי המתקפה של השבת השחורה שחרפו נפשם בקרבות על הגנת הישובים.
את השיעור הוא מעביר על רום המצדה במבנה אבן עתיק, שבו ככל הנראה הסתתרו יהודים בשנות ה-70 של המאה הראשונה לספירה בזמן המצור הרומא.
זה היה יכול להיות מהלך שיעור יצירתי במסגרת טיול בית ספרי אילו היה מתרחש בימים כתיקונם, אבל מאחר שהימים הם ימי מלחמה, והתלמידים הם למעשה מפונים מישובי העוטף, שככה נראה היום יום שלהם בבית הספר הזמני "דור-נבו" על שם שני ההרוגים מישוב סעד באותה שבת.
מי שסייע להקים את בית הספר היא רשות הטבע והגנים שמפעילה את אתר המצדה, שבשגרה פוקדים אותו אלפי מבקרים מידי יום, והפך שומם מאז פרוץ המלחמה.
הרשות יחד עם אנשי חטיבת הביניים הפכו את מבנה המסעדה באתר לכיתת לימוד לכל דבר שבה מנסים להשיב לתלמידים מעט מהשגרה האבודה, "מה זה כיתה? מבנה שיש בו מזגן, שולחנות וכיסאות, זה מה שצריך." אומר מנהל בית הספר שמודה שהוא מקיים את הראיון איתנו רק בשביל לקבל את ההזדמנות להודות לכל מי שסייע לו ולתלמידיו לחזור וללמוד.
במרחק של כרבע שעה נסיעה משם, במתחם הסולריום שלחופי ים המלח, הוקם בתוך פחות משבועיים, מרחב לימודים בסיוע המועצה האזורית תמר ובמימון משרד החינוך, כחלק מתוכנית גדולה יותר להקמת מרחבי לימוד דומים עבור המפונים מהדרום ומהצפון באתרי הפינוי ברחבי הארץ.
המתחם בים המלח הוא הראשון שהוקם ממבנים יבילים, ובו לומדים ילדי עוטף עזה - מבית הספר היסודי עד התיכון.
אייל דבורי, מורה לאזרחות ורכז שכבה בבית הספר "נופי הבשור" מספר איך התלמידים התרגשו לקבל את השולחנות והכיסאות שלהם, עם "השמות והקישקושים" עליהם, מבית הספר המקורי בעוטף עזה, ואיך התלמידים התגייסו לסייע לסדר ולנקות את הכיתות לקראת היום הראשון ללימודים.
"אנחנו עוד לא ממש מתחילים ללמד, אנחנו רוצים לדבר עם התלמידים, רוצים להכניס משמעות לשיעורים, כי אם לא תהיה משמעות, הם לא יבואו" מספר דבורי.
התלמידים לא מחויבים להגיע, ומבחינת המורים גם אין כווונה ללחוץ עליהם, כל אחד ישתלב בקצב שלו וכשירצה בזה.
משיחות עם התלמידים, חלקם שמחים להשיב מעט מן המוכר שלפני המלחמה, ולחזור לשולחן הלימודים ואחרים מספרים שהראש לא נמצא בבית הספר כשהחברים נמצאים בעזה, "לימודים זה טיפה להחזיר אותנו לשגרה, אחרי שחודש הלכנו לישון ב-5 בבוקר והתעוררנו ב-13, יש בשביל מה לקום בבוקר עכשיו", אומר עומר בכר, תלמיד כיתה י"א מקיבוץ בארי.
נראה שלמרות הפחד הגדול, רוב הילדים והנערים ששוחננו איתם רוצים לשוב לבתי הספר המקוריים שלהם ביישובי העוטף, ולמרות הפחד הם אומרים שבית לא עוזבים.
