אי־הורדת הריבית כבר הוחלטה
אי־הורדת הריבית כבר הוחלטה
הכלי היחיד של בנק ישראל מול האינפלציה, שליטה בגובה הריבית, הוא גרזן אכזרי שפוגע בכל האזרחים ללא אבחנה ולכן ההחלטה להשאירה על כנה למעשה כבר התקבלה. בינתיים הממשלה ממשיכה להעלות מסים, מתעלמת מיוקר המחיה ומקפיצה את האינפלציה
1. ההחלטה לגבי כיוונה של הריבית במשק שעליה תודיע היום הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, התקבלה מזמן. כל מה שנותר לנגיד בנק ישראל אמיר ירון וחבריו הוא לעסוק בפרוצדורה: הסבר, ניסוח הודעה ושליחתה. גם בחודש מאי ריבית בנק ישראל תישאר ללא שינוי ברמה של 4.5%, וההחלטה הזו נקבעת, לשם שינוי, ללא היסוס.
סקר רויטרס שפורסם בשבוע שעבר הוא חד־משמעי: כל 15 החזאים בשוק ההון שנשאלו לגבי נתיבה של המדיניות המוניטרית השיבו כי הריבית לא תרד, פה אחד. כל הסקירות האחרונות של הכלכלנים הישראלים משקפים את אותו המסר באותיות קידוש לבנה: "אנו מעריכים שהפחתת הריבית תידחה לרבעון האחרון", כותבים בבנק הפועלים. גם במיטב טענו דברים דומים. אפילו ג'יי.פי מורגן - בנק ההשקעות הגדול בעולם - פרסם לאחרונה סקירה שבה הוא כותב בדיוק את אותם דברים: "בנסיבות שנוצרו, יהיה קשה לבנק ישראל להמשיך ולהקל את המדיניות (להפחית ריבית — א"פ) בטווח הקרוב".
הפור נפל מזמן. אלא שלא רק חדי העין הבחינו בשינוי דרמטי בהתייחסות של השוק אל מדיניותו של בנק ישראל: הריבית לא צפויה לרדת בשנה הנוכחית כולה, וזה החידוש האמיתי. אף אחד כבר לא מדבר רק על ההחלטה של מחר אלא מרגישים מספיק בנוח לדבר על כך שלא רק שלא צפויות הפחתות ריבית בקרוב, גם לא צפויות כאלה בכלל בשנת 2024.
הדברים באים לידי ביטוי באופן מובהק בשוק ריבית התלבור ־ ריבית להלוואות בין־בנקאיות, המחושבת ומתפרסמת בכל יום עסקים לפי הצעות הריבית של כמה בנקים מסחריים. הריבית המצוטטת היא של 4.5% כעת, ועד ל־4.47% בעוד שנה. משמע: הבנקים לא מצפים לעוד הפחתות ריבית. לכן, לא מפתיע כי הגופים הפיננסיים מתחילים לעדכן את תחזיות הריבית כלפי מעלה.
2. מה שמעניין הם ההסברים שבנק ישראל יספק כדי להצדיק את אי־השינוי במדיניות והצורך בהמתנה הכואבת. המיקוד צפוי להיות בראש ובראשונה באינפלציה. הרי, זה המנדט העיקרי של בנק ישראל לפי חוק. האינפלציה מרימה ראש באופן מטריד: זה החודש השלישי ברציפות שהאינפלציה השנתית עולה (מ־2.5% ל־2.8%). לפי כלל האנליסטים, בחודש הבא היא צפויה לשבור את תקרת יעד יציבות המחירים (מעל 3%).
יש בעיה נוספת: כמעט כל הסעיפים החשובים עלו - גם מוצרים וגם שירותים - והתמונה המתגבשת היא כי האינפלציה רוחבית. זה סימן ההיכר של האינפלציה כתופעה כלכלית וגם הגדרתה: עלייה מתמשכת וכוללנית של המחירים במשק. הבעיה הנוספת היא שלא מדובר באינפלציה "מיובאת": בניגוד למה שראינו במהלך שנת 2023-2022, האינפלציה ברוב מדינות המערב מתמתנת. לבטח לא עולה. האינפלציה לא מגיעה מבחוץ, לכן חשוב להבין מאיפה היא כן מגיעה.
לפי כלכלנים בשוק ההון שניתחו את הנתונים, כ־0.5% מהאינפלציה מגיע מהרגולציה - קרי, מעשה ידי הממשלה. כלומר, העלאות מסים, העלאת מחירי המים, חשמל ודלק. ההעלאה הגבוהה ביותר זה 17 שנה בתעריף הארנונה שממשלת נתניהו־סמוטריץ' מובילה עלולה רק להחריף את המצב. אלו מחוללי אינפלציה משמעותיים, שכן הזינוק בארנונה, המים והחשמל יגולגל בהכרח למחיר הסופי שהצרכן משלם כמעט בכל דבר שירכוש.
ישנו מנוע אינפלציוני נוסף, והוא מחירי הכרטיסים לחו"ל. אין לזלזל בסעיף הזה, על רקע שתי מגמות מטרידות: עלייה בביקוש והחשש לירידה בהיצע. כלומר, הישראלים נחושים לברוח מכאן כמה שיותר, ובראש הרשימה ניצבים חברי כנסת ושרים מהקואליציה שמבלים בתקופה האחרונה יותר ימים בשדות זרים בכל מיני מפגשים אזטוריים (אך במקומות אטרקטיביים) ברחבי הגלובוס שתועלתם למדינת ישראל לא ברורה. הבידוד הבינלאומי שבו ישראל נמצאת כעת עלול להרחיק חברות תעופה ולפיכך להקטין את היצע הטיסות ובכך להעלות את המחיר אף יותר. לכן, אף שמחירי טיסות נהוגים להיחשב כמחוללי אינפלציה זמניים או עונתיים, הפעם זה עלול להיות אחרת.
הסיבה השלישית היא חוסר המעש של הממשלה בכל נושא יוקר המחיה. ממשלת ישראל וראשיה נטשו לגמרי את הזירה. מעבר להצהרות נבובות, גידופים והדבקת מדבקות, אין מדיניות ואין רצון לעסוק בנושא הקריטי. השקר נחשף: ממשלת ישראל הפקירה את האזרחים גם בתחום הכלכלי־צרכני, כאשר החברות מבינות את המסר וממשיכות לעלות מחירים באין מפריע. מבחינתן, יש להן סיבה טובה, והיא נכתבה למעלה: כל התשומות העיקריות עולות - המים, החשמל הארנונה, שכר המינימום. זה מעגל קסמים שאיש לא מעוניין לשבור ומי שמשלם את המחיר הוא האזרח הקטן.
מעט מאוד יכול בנק ישראל לעשות בנידון כי יש לו רק כלי אחד, והוא הכי אכזרי: הריבית. זהו גרזן שחותך ללא הבחנה ופוגע בעיקר בשכבות החלשות ביותר (העשירים יודעים גם להרוויח ממנה, למשל באמצעות רכישת ניירות ערך צמודים). מטרת העלאת הריבית היא אחת וברורה: לדכא בברוטליות את הביקושים (לרבות צריכה) וזאת באמצעות פגיעה ישירה בכוח הקנייה של הצרכן.
בנק ישראל לא יכול להפחית ריבית כאשר האינפלציה משתוללת ואין מולה ממשלה שמוכנה לקחת סיכונים כדי לעצור אותה. תנועת המלקחיים של ממשלת נתניהו־סמוטריץ' מתבררת כקטלנית: מצד אחד, הטלת מסים והעלאת התעריפים והתשומות, ומצד שני אוזלת יד פושעת בכל הקשור לטיפול ביוקר המחיה, שמאפשרת לחברות גם להעלות מחירים של מוצרים שנמכרים בשוק החופשי.
3. ברמת המאקרו, השארת הריבית על כנה תפגע בצמיחת המשק. הבעיה הגדולה היא שהציבור משלם את מחיר אי־הפחתת הריבית (באמצעות תשלום גבוה על משכנתאות, הלוואות ושירותים צמודי מדד). ההתאוששות הצפויה תהיה הנמוכה ביותר מכלל המשברים שראינו מאז מלחמת לבנון השנייה - כולל כלל הסבבים בעזה ומשבר הקורונה.
מי שהיטיבה להסביר ולהוכיח את זה בפשטות היתה סוכנות הדירוג S&P שלפני שבוע פרסמה עלון על כלכלת ישראל המהווה מכתב אזהרה ברור: הצמיחה ברבעון הראשון היתה איטית ממה שצפינו, והיא עלולה להיות איטית מאוד גם בהמשך. גרוע מכך, היא רובה מבוססת על ידי צריכה פרטית שממומנת ברובה על ידי הזנקת הגירעון הממשלתי. זו מתכונת בטוחה לאסון במקרה הרע, אך גם במקרה הטוב, לא דרך לחולל צמיחה בריאה ובת־קיימא לטווח הארוך. אי אפשר לסחוט את הלימון הזה לצמיתות.
המשחק עלול להיגמר בקרוב ובצורה רעה וגם בנק ישראל מודע לכך. לא בכדי, ב־S&P חוזים צמיחה בת 0.5% בלבד, המשקפת צמיחה שלילית לנפש (מתחת ל־2%). S&P חזתה זאת כבר לפני כחצי שנה וכולם צחקו עליה. אלא שהמדיניות הכושלת של סמוטריץ' ונתניהו בכל תחום כלכלי אפשרי גרמה להיפוך המגמה: כעת כל הגופים מתחילים ליישר קו מולה. בנק הפועלים עדכן את תחזית הצמיחה לירידה של 1%, ובנק לאומי מדבר על 1.5% לכל היותר, עם סיכונים כלפי מטה.
לבנק ישראל יש שלושה שיקולים, אינפלציה, צמיחה ויציבות פיננסית. והוא מעוניין בשמירה על היציבות: "הסביבה הגיאו־פוליטית נותרה מתוחה ונראה כי פרמיית הסיכון של ישראל עלתה לאחרונה", כותבים בג'יי.פי מורגן. "בנוסף לאפשרות של הסלמה, אנו רואים גם את היחסים המידרדרים בין ישראל ובעלות בריתה הקרובות ביותר", כותב מקסים ריבניקוב, המדרג הרשמי של ישראל מטעם S&P.
הסיכון המאקרו־יציבותי הזה מתודלק על ידי הסיכון הפיסקאלי: הגירעון הממשלתי הגיע בחודש האחרון ל־7% תמ"ג, מעל התקרה שקבע האוצר (6.6% תמ"ג), תקרה שלה הם התנגדו, ודרשו 5% - כאשר כלכלנים רבים לא רואים איך הגירעון יסתיים השנה בפחות מ־8% תמ"ג. זה גירעון שאינו בר־קיימא. בשנה הקודמת הוא עמד על 5% (כולל קרן פיצויים) ובשנה הבא סבורים באוצר כי ללא צעדים נוספים הוא עלול גם להגיע למעל 5% מהתוצר. זו תהיה השנה השלישית ברציפות של גירעון עתק.
4. כולם מבינים שחייבים ריבית נמוכה, אך ידי בנק ישראל כבולות. הסביר זאת אלכס ז'בז'ינסקי, הכלכלן הראשי של מיטב. "הסיכונים של אי־הורדת ריבית הופכים ללא פחותים מהסיכונים של הורדת הריבית. השארת הריבית ברמה גבוהה לא רק תקשה על התאוששות הכלכלה, אלא גם עלולה להבריח משקיעים משוק האג"ח הממשלתיות ולגרום לקושי לממן את הגירעון", הוא כתב לפני כשבוע. ללא רוכשי אג"ח, הממשלה לא תוכל לממן את הגירעון. אנחנו עוד לא שם, אבל ההידרדרות היא כל כך מהירה, שאסור לזלזל בתחזית. אגב, גם האנגלים תחת הממשלה הפופוליסטית של ליז טראס "חטפו" בערוץ הזה ב־2022. השורה התחתונה: הממשלה ממשיכה לצעוד בקצב מטריד אל עבר משבר פיסקאלי־פיננסי, כאשר בנק ישראל משותק.
