הרחבת הסמכויות לבתי הדין הרבניים: מרשם בטוח לקריסה
הרחבת הסמכויות לבתי הדין הרבניים: מרשם בטוח לקריסה
במעין עולם מקביל, פועלת בישראל מערכת שיפוטית, שהזמן כמו עצר בה לכת. היושבים בדין - כולם, ללא יוצא מן הכלל, גברים חובשי כיפה - חורצים מדי יום ביומו, את גורלם של בני אדם רבים. את זאת הם עושים, בהתאם למערכת כללים ועקרונות של ההלכה היהודית.
כידוע, לבתי הדין הרבניים בישראל הסמכות הייחודית לדון בענייני גירושין ונישואין של יהודים בישראל. לצד זאת, מסורה להם גם סמכות מקבילה לזו של בית משפט לענייני משפחה, לדון בעניינים שנכרכו כדין לתביעת הגירושין, ובכלל זאת תביעת רכוש, מזונות ומשמורת ילדים. כלומר, בהתקיים תנאים מסוימים, יכריע בית הדין בעניינים החשובים ביותר שיש לו לאדם: משפחתו, ילדיו וכל הרכוש שצבר בחייו. לפיכך, לא נגזים אם נאמר, שלבתי הדין הרבניים יש סמכות רחבה וכבדת משקל, להשפיע, באופן דרמטי, על חייהם של עשרות אלפי בני אדם בישראל, מדי שנה.
בנסיבות אלה, ניתן היה לצפות כי הציבור בישראל ייתן דעתו למתחולל בבתי הדין הרבניים, ולא רק למערכת המשפט האזרחית. אולם, מדובר, למרבה הצער, בציפייה נכזבת. מרבית הציבור, לרבות חלק משמעותי מנבחרי הציבור, אינם מודעים לאופן שבו בתי הדין מתנהלים, ובעיקר לא מודעים לשלל הליקויים והקלקולים שמאפיינים את המערכת השיפוטית הזו. בתי הדין הרבניים פועלת בתוך מעין ואקום ציבורי; בתוך חלל הסמוי מן העין, ומבלי שמרבית הציבור מודע להתנהלות של בתי הדין.
דווקא בשל כך, חשוב שאנו, אלה שמייצגים בבתי הדין הרבניים, נשמיע קול רם וצלול: מערכת בתי הדין היא מערכת שיפוטית ממלכתית, שמתנהלת פעמים רבות באופן קלוקל, בלתי יעיל בעליל, שלא מצליחה להתמודד עם האחריות המוטלת עליה כיום, תוך התעלמות מהוראות הדין ותוך פגיעה בבעלי הדין. לא פעם, הדיינים מתעכבים רבות במתן החלטות, ולעיתים אף מסרבים בשתיקה ליתן החלטות, גם כאשר התנהלות פוגעת במישרין בבעלי הדין. כלומר, מדובר במערכת שכבר כיום לא מצליחה לתפקד כיאות ולהתמודד עם האחריות שמוטלת עליה לפי דין.
בנסיבות אלה, הצעת החוק של חברי הכנסת החרדים, המבקשת להעניק לבתי הדין הרבניים סמכות לשמש כבוררים בעניינים אזרחיים, היא לא הגיונית בעליל. אם הצעת החוק תעבור, סביר להניח שיגיעו לפתחו של בית הדין מאות ואף אלפי תיקי בוררות בשנה. כלומר, מערכת שיפוטית שלא מצליחה להתמודד כבר כיום עם העומס המוטל עליה, תאלץ להתמודד עם עוד מאות ואלפי תיקים בשנה. ברור מאליו, כי התיקי הבוררות שיגיעו לפתחו של בית הדין, יגבירו את העומס הקיים בלאו הכי בבית הדין, ויובילו לכך שבעלי הדין – שחייבים להגיע לבית הדין על מנת להתגרש – ייפגעו מהתדרדרות נוספת בתפקוד של מערכת בתי הדין.
האם מישהו היה מעלה בדעתו לקחת מפעל כושל; עסק על סף פשיטת רגל; בית חולים שלא מתפקד – ולהטיל עליהם אחריות נוספת? התשובה השלילית ברורה מאליה. לפיכך, בטרם נבחרי הציבור שוקלים להטיל על בתי הדין הרבניים סמכות נוספת, טוב יעשו אם יפעלו כדי לתקן את שלל הקלקולים שיש בה. רק לאחר שזה יקרה, ניתן יהיה לדבר – אולי – על הטלת סמכויות נוספות על מערכת בתי הדין הרבניים.
משה פוקס הוא עו"ד מייצג במחלקה המשפטית של ארגון "מבוי סתום"
