דעהגיוס העבודה המועדפת יפתור את המחסור בעובדים
דעה
גיוס העבודה המועדפת יפתור את המחסור בעובדים
כמעט 150 אלף עובדים בענפים רבים חסרים באופן כרוני במשק. ניתן לפתור את הבעיה באמצעות עדכון והגמשה של המנגנון שנועד במקור לצעירים וצעירות שזה סיימו שירות חובה בצה"ל
לנגיף הקורונה שמשתולל כבר יותר משנתיים יש השפעה דרמטית על היבטים רבים בחיי היומיום שלנו ובעולם הסובב אותנו, ושוק העבודה אינו יוצא דופן. אם בתחילה נראה היה שמדובר בהשפעה ישירה, כלומר בעובדים שנפלטו משוק העבודה משום שהפעילות בתחומים שבהם עבדו הצטמצמה או נסגרה, עכשיו כבר ברור שההשפעה העקיפה רחבה בהרבה.
בישראל, כמו במקומות רבים בעולם, החוויות יוצאות הדופן של אנשים שנאלצו פתאום לחיות, לעבוד וללמוד בתוך הבית ועם המשפחה, עצבו אצלם תובנות חדשות. אנשים, למשל, אומרים לעצמם שהם "לא יחזרו אחורה" לתפקיד האפור שבו עסקו קודם; או שמעתה והלאה הם ידרשו תנאים אחרים ומשופרים, כאלה שמאפשרים זמן עם המשפחה ולימודים. כתולדה של תובנות אלה, תופעה שניתן להבחין בה היא מחסור כרוני בעובדים.
מספיק להביט בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לחודשים ספטמבר-נובמבר 2021: בסך הכל, בתקופה זו נרשמו כ-144 אלף משרות פנויות, שהם לא פחות מ-5% מכוח העבודה במשק. כולם יודעים שהביקוש לעובדי הייטק עצום. אבל רבבות עובדים חסרים באופן קבוע גם בתחומים כמו מזון והסעדה, מכירות, שירות במוקדים טלפוניים, סיעוד, אבטחה ועוד. וכך, גם אם נוריד ממספר זה כ-29 אלף משרות בלתי מאוישות של מהנדסים ואנשי תוכנה, נישאר עם 115 אלף משרות שמחפשות איוש.
מחסור כרוני כזה פוגע בכלכלה פעמיים: פעם אחת – פגיעה במישרין בענפים רבים, בשל המחסור בידיים עובדות; ופעם שנייה כאשר הבלתי-מועסקים הכרוניים נעלמים לבסוף אל מתחת לרדאר של המדינה, והופכים לאזרחים ואזרחיות מאוכזבים ומרירים שאינם שותפים יצרניים בחברה, או בכלל "עובדים בשחור".
לבעיה זו יש פתרון קיים, שצריך לעבור כמה שינויים כדי להפכו ליעיל יותר: עבודה מועדפת. במקור, עבודה מועדפת היא מנגנון שנועד להכניס במהירות חיילים וחיילות משוחררים לשוק העבודה באמצעות מענק מיוחד. כיום, חייל או חיילת משוחררים יכולים לעסוק בשנה הראשונה שלאחר שחרורם, ולמשך לפחות חצי שנה, בתפקיד מתוך רשימת משרות שמוגדרות על ידי הביטוח הלאומי כעבודה מועדפת. בתום שנת עבודה כזו, הם יקבלו מענק של 9,750 שקל.
במצב שבו המשק נתון במחסור כרוני של עובדים, מן הראוי לקחת את המודל הזה – לעדכנו ולהרחיבו, ובעיקר להגמיש אותו. הרעיון העיקרי הוא להפוך את העבודה המועדפת מצ'ופר נחמד וצנוע לחיילים משוחררים – לדרך שבה המדינה מגייסת ידיים עובדות בענפים שבהם יש מחסור קיצוני. איך עושים זאת?
ראשית, יש לפתוח את מנגנון העבודה המועדפת גם לכלל האזרחים ללא מגבלת גיל. כלומר, לא להסתפק בחיילים בשנה הראשונה שלאחר שחרורם, אלא לפנות גם, למשל, לעובדים מענפים אחרים שהצטמצמו (למשל: בתחום התיירות).
שנית, יש לנתק את המשרות מהחלוקה הנוכחית שלהן לתחומי עיסוק. כך, למשל, לפי נתוני ספטמבר-נובמבר 2021, חסרו 4,429 נהגים. אבל, ברשימת התפקידים הנוכחית, תחת הפרק "מקצועות שונים באתרי בנייה", נכתב במפורש שנהגי הסעות של פועלים לא ייחשבו כמועסקים בעבודה מועדפת. לא יעיל בתקופה בה מוקמים שכונות ומבני משרדים בהיקפים עצומים ומשוועים לידיים עובדות. ועוד דוגמה: תחת משרות בתחום החקלאות, נכתב כי תפקידי אבטחה לא ייחשבו כעבודה מועדפת. 4,487 מאבטחים חסרו במשך בתקופה האמורה. האם לא נכון לסייע בגיוס עובדים לאבטחת יישובים חקלאיים, שנתונים תחת מכה של גניבות והצתות? וכך גם לגבי תפקידי סיעוד לבעלי מוגבלויות שנמצאים בבתיהם, ועוד ועוד.
שלישית, יש להרחיב את רשימת התפקידים הנדרשים ולעדכנה באופן דינמי, לפי צרכי השוק. כיום, למשל, טכנאי רשת לא מופיעים ברשימה על אף שלפי הנתונים האחרונים חסרים במשק כ-500 מהם. גם תפקידי כניסה אחרים לשוק ההייטק הרותח, כמו בודקי תוכנה, יכלו להיכלל ברשימה וכך למשוך לוחמים ולוחמות משוחררים שחסמי הכניסה שלהם לתחום גבוהים מאלה של עמיתיהם ששירות ביחידות טכנולוגיות.
רביעית, כדאי להגדיל את המענק ולחלקו למענק ראשוני, שניתן עם הגיוס לעבודה, ומענק שניתן בסופה כדי להפוך אותו לאפקטיבי יותר.
מנגנון העבודה המועדפת כבר קיים. באמצעות שורה פשוטה של צעדים, הגמשתו והפיכתו לדינמי יותר, כולם יכולים לצאת נשכרים. הן הבלתי מועסקים, והן המשק כולו.
מיכל דן-הראל היא מנכ"לית חברה ההשמה Manpower
