תלמיד ברשת של ש"ס מקבל מימון כפול מתלמיד בחינוך הפרטי החילוני
תלמיד ברשת של ש"ס מקבל מימון כפול מתלמיד בחינוך הפרטי החילוני
רשת בני יוסף של ש"ס מקבלת מהמדינה תקציב של כ־17.2 אלף שקל לתלמיד לשנה לעומת כ־8,700 שקל בממוצע לתלמיד בזרמים אחרים. גם כמות התלמידים בבתי ספר אלו קטנה משמעותית מהממוצע הארצי, כך מגלה מחקר של מועצת החינוך הממלכתי
תלמיד בחינוך פרטי חילוני, דתי או ערבי מקבל כחצי מתלמיד ברשת החינוך המפלגתית החרדית בני יוסף של ש"ס, שגם היא חינוך פרטי. כן הוא מקבל עשרות אחוזים פחות מאשר תלמידים בחינוך הפרטי החרדי (מוכר שאינו רשמי, מוכש"ר) שאינו ברשתות המפלגתיות. כך עולה ממחקר של מועצת החינוך הממלכתי מבית יוזמת המאה. החרדים מרבים להתלונן על קיפוח כביכול של החינוך שלהם בהשוואה לחינוך הממלכתי אבל מתברר שבהשוואה הרלבנטית לחינוך פרטי מקביל - הם מועדפים לטובה בצורה קיצונית, בעיקר בגלל הסחטנות הפוליטית של המפלגות החרדיות.
את נתוני עלויות זרמי החינוך השונים עיבדה המועצה על פי נתוני אתר "שקיפות בחינוך" של משרד החינוך ל־2022. מהם מתברר שתלמיד במוכש"ר פרטי חילוני מקבל בממוצע 9,623 שקל לשנה, בחינוך ממלכתי דתי 8,144 שקל, בחינוך הערבי 8,251 שקלים. לעומת זאת תלמיד במוכש"ר החרדי מקבל 12,134 שקל, תלמיד ברשת החינוך העצמאי של אגודת ישראל 14,566 שקלים ואילו תלמיד ברשת בני יוסף — 17,153 שקל.
ממוצע שלושת הזרמים הלא־חרדיים עומד על 8,673 שקלים, כחצי מבני יוסף וכ־70% מהחינוך המוכר שאינו רשמי החרדי, שאינו ברשתות. את הפערים האלה יוצרים כמובן הלחצים הפוליטיים החרדיים להגדיל את תקציבי החינוך הפרטי שלהם, למרות שהחוק מחייב שכל מה שהחינוך הפרטי החרדי שאינו ברשתות מקבלים — יקבלו גם האחרים.
היתרון של רשתות החינוך החרדיות המפלגתיות נובע מסעיף בעייתי במיוחד בחוק יסודות התקציב שמחריג אותן מחובת השוויון לחינוך פרטי ומעניק להן תקצוב שווה לממלכתי (בהתאמות שונות), אף שהן פרטיות. יצוין שהיתרון שעוד נשאר לחינוך הממלכתי על הרשתות החרדיות עומד על 18% בלבד, וצפוי להתהפך לטובתן אם הרשתות יקבלו את תוספות השכר של רפורמת "אופק חדש".
המסמך של מועצת החינוך הממלכתי מגלה העדפה לחינוך החרדי בעוד שורת היבטים. החינוך החרדי מהווה 20.4% מכלל התלמידים במערכת החינוך, כלומר חמישית ממנו אבל חלקו במספר מוסדות החינוך בשנת תשפ"ד (2023—2024) עומד על 32.1%, כלומר התלמידים החרדים לומדים במוסדות הרבה יותר קטנים. אחת הסיבות לכך היא ההפרדה בין המינים וסיבות נוספות הן הקמת מוסדות חינוך להרבה מאוד קבוצות וזרמים וכן התייחסות לפתיחת בית ספר כאל יזמות כלכלית (כשההכנסות מגיעות מהמדינה ומתרומות). לשם השוואה בחינוך הממלכתי לומדים 42.3% מהתלמידים אבל רק 33.2% מבתי הספר משתייכים אליו — זה אומר שתלמידים חילונים לומדים במוסדות הרבה יותר גדולים וצפופים.
התוצאה היא שבחינוך החרדי 59% ממוסדות החינוך מוגדרים קטנים (עד 180 תלמידים) לעומת 24% בחינוך הממלכתי ו־21% בחינוך הממלכתי דתי (שגם בחלקו הגדול יש הפרדה). בחינוך הממלכתי 30% בתי ספר המוגדרים גדולים (מעל 540 תלמידים), יותר מפי 4 מאשר בחינוך החרדי (7%).
האפליה נמשכת על פי נתוני מועצת החינוך הממלכתי גם במספר התלמידים בכיתה. בחינוך הממלכתי החילוני היו 27 תלמידים בכיתה בממוצע ב־2022, בערבי 26 תלמידים, בממלכתי דתי 25 תלמידים ובחרדי — 24 תלמידים בכיתה בלבד. לדברי מנכ"ל מועצת החינך הממלכתי אריאל לוי "המשמעות היא שהמורים החרדים מלמדים בכיתות פחות צפופות ועוסקים הרבה יותר בחינוך ופחות בסוגיות טכניות". לוי מסביר שבגלל שהחינוך הממלכתי היה שנים רבות ההגמוניה במשך שנים הידלדלו המשאבים שהוקצו לו בלי שיהיה מי שיעצור את התהליך, "היינו הגמוניה עיוורת שלא עצרה לבדוק את המצב ולא היו לה קבוצה מייצגת או ספונסר פוליטי", הוא אומר.
לטענת לוי אחד המרכיבים המרכזיים של בפער הוא ב"שעות רב" ושעות תפילה — המוקדשות לנושאים ערכיים, ואחת הדרכים לצמצם את הפער היא להעניק לחינוך הממלכתי שעות מקבילות המוקדשות לעניינים ערכיים ובין היתר להצמיד לבתי הספר אנשי רוח. "התוצאה של הקיפוח היא שבתי הספר הממלכתיים מפחדים להתעסק בנושאים שהם ערכיים".
