דעהלמה אנחנו מערבים רומנטיקה עם כסף?
דעה
למה אנחנו מערבים רומנטיקה עם כסף?
כיום קבועה שותפות כלכלית מלאה בחוק בין בני זוג. האם לא הגיע הזמן שיוכלו להחליט בעצמם, האם הם רוצים שותפות כלכלית בנישואין שלהם או הפרדה מוחלטת?
זה נכון שמשחר ההיסטוריה בני זוג חוברים זה לזה למערכת יחסים משמעותית, כזו שבתוכה הם בונים את הקן המשפחתי שלהם. בעידן המודרני בני הזוג מתחתנים (כדת וכדין) ומתחילים לנהל משק בית משותף. אולם אם בעבר היה זה הגבר שיצא לפרנס והאישה נשארה בבית, הרי שהיום הזמנים השתנו. במרבית המקרים שני בני הזוג עובדים ומפרנסים, העול הכלכלי נחלק בצורה כזו או אחרת בין הצדדים. מה עוד שסטטיסטית הגיל שבו נישאים בני זוג הוא מבוגר מבעבר, כך שלמערכת היחסים מגיעים הצדדים עם מטען חיים גדול יותר, אך גם עם השקעות כלכליות והשכלה גבוהה.
בעשורים האחרונים אנו עדים, בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט, לתופעות של ירידה בשיעורי הנישואין, עלייה בגיל הנישואין, עלייה בשכיחות של זוגות החיים יחד ללא נישואין (קוהביטציה) ועלייה משמעותית בשיעורי הגירושין. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) שפרסמה לקט נתונים לרגל ט"ו באב, תשפ"ב - 2022, ניתן לראות כי שיעור הגברים היהודיים הרווקים בגילאי 49-45 עמד בסוף שנת 2020 על 13% ושיעור הרווקות בקרב הנשים היהודיות בגיל 49-45 עמד על 11%. גם שיעור הגירושין גבוה וממשיך לטפס בהתמדה עם השנים.
אולם, למרות השינויים המהותיים שעברו עלינו (ולא רק בתחום הזוגי אלא בכלל), החוקים נותרו הרחק מאחור. ע"פ המצב המשפטי הקיים חלה חזקת השיתוף המכונה גם 'הִלְכַת השיתוף' המסדירה את נושא חלוקת הרכוש בעת גירושין בין בני זוג שנישאו לפני 01.01.1974 ואת חלוקת הרכוש בעת פרידה בין ידועים בציבור.
מה זה אומר? בפשטות המשמעות היא כי ברגע שבני זוג נישאו באופן אוטומטי מוטלת עליהם חזקת השיתוף, הנובעת מתוך התפיסה כי כאשר בני זוג החיים יחד ומנהלים אורח חיים נורמטיבי, עם מאמץ כלכלי משותף, משמעות הדבר שהם יחידה כלכלית אחת, וכי כל הנכסים אותם צברו בני הזוג במהלך חייהם המשותפים הינם בבעלותם המשותפת.
כל עוד הכל טוב, לדבר אולי אין משמעות, אבל החיים מזמנים אתגרים והסטטיסטיקה מעידה על שיעור גירושין גבוה ומה שמתאים לחיי נישואים מקבל תפנית ממשית בעת הגירושין והחזקה מציבה עובדה כי כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית (50%) מכלל הנכסים והרכוש אשר צברו במהלך חייהם המשותפים.
כל זה מביא אותנו לנתון הסטטיסטי העגום של גירושין בישראל. ואם השותפות הכלכלית לא בהכרח מתאימה עבורנו בעוד אנו נשואים, מה נגיד בעת פרידה? מדוע הרכוש מחולק בצורה שאינה מתאימה להווה שבו אנחנו חיים? האבסורד האמיתי הוא שלבני הזוג אין Say בעניין. המדינה נכנסת להם לכיס והיא זו הקובעת כיצד יחולק הרכוש.
לא ברור למה ברירת המחדל במדינה היא שיתוף. אולי הגיעה הזמן לשנות את התפיסה, לתת לבני הזוג עצמם את הזכות להחליט אם הם רוצים או לא רוצים לייצר שותפות כלכלית ביניהם.
בעידן בו הזום הוא על האינדיבידואל, זה ארכאי לחשוב במושגים של שותפות מלאה תוך ויתור על האחריות הפרטית והעצמאות הכלכלית של כל צד בתא המשפחתי. זה הזמן להשתחרר מכבלי ההלכה והמדינה ולהעניק אוטונומיה לבני זוג להחליט על רכושם, אפשר לעשות זאת בדרכים שונות, כאשר הדרך הפשוטה ביותר היא בעת רישום לנישואין, אז יבחר הזוג האם ברצונו לחיות חיי שיתוף כלכלי או הפרדה מלכתחילה כאשר העניין המרכזי הוא שימור על התנאים והזכויות הסוציאליות של כל צד.
עו"ד דרור דיין מומחה לדיני משפחה
