דעההאינפלציה לא תחכה לבנק ישראל
דעה
האינפלציה לא תחכה לבנק ישראל
לאור הציפיות בשוק לאינפלציה שנתית גבוהה, חובתו של בנק ישראל להעלות את הריבית בשיעור חד יותר מאשר עד עתה
המטרה העיקרית של בנק ישראל היא לשמור על יציבות המחירים, כלומר על כוח הקנייה של המטבע. המדיניות המוניטארית מכוונת בראש ובראשונה למטרה זו, שהשגתה חיונית לצמיחה וליציבות כלכלית. כל הפרמטרים הכלכליים היום מצביעים על דחיפות בהעלאת הריבית במשק - היום, לא מחר.
הבנק המרכזי בארה"ב בוחן עצמו עתה בתגובה לביקורת פנימית עזה על כך שראשיו היססו זמן רב להעלות את הריבית, לא קראו נכון את המפה והתעוררו עם חום אינפלציוני גבוה. נראה כי גם בנק ישראל פועל עם המבט לאחור, ויש להתפלל לכך שלא נמצא בקרוב כי פעל מעט מדי ומאוחר מדי.
לאור הציפיות בשוק לאינפלציה שנתית גבוהה מתחזיות הבנק, 5% להערכתנו, חובתו של הבנק המרכזי להעלות את הריבית בשיעור גבוה יותר מאשר עד עתה. מול ההיחלשות הדרמטית של השקל מול הדולר ומטבעות אחרים, והזינוק במחירי חומרי הגלם, שלא לדבר על העלאות המחירים הצפויות בקרוב של שירותים, מוצרי מזון ומוצרי צריכה, שיעור הריבית עתה עדיין שומר על ריבית ריאלית שלילית שלא תוריד את מחירי הדירות ולא תוריד את שיעור האינפלציה.
אפשר היה להבין את הנגיד לפני העלאת הריבית בארה"ב, כאשר חשש כי העלאה של שער הריבית בישראל ללא קשר להתנהגות הבנק הפדרלי בארה"ב תתרום לתיסוף השקל, לפגיעה ביצואנים ותעודד יבוא על חשבון חברות המייצרות תחליפי יבוא. אך העלאות הריבית בארה"ב עד עתה ואלה הצפויות בקרוב, וכן ההחלטה של הבנק המרכזי שם לצמצם באגרסיביות את ההרחבה המוניטארית, שמטה את השטיח מתחת לטיעון זה. עובדה - הדולר נסחר היום מעל 3.45 שקלים.
האינפלציה מרימה ראש, וכל אחוז חודשי שלה מהווה שחיקה מיידית בשכר ובחסכונות של המעמד הבינוני והנמוך, אלה אשר כרגיל נושאים ברוב הנטל של הכלכלה הישראלית ביחס ישיר לאי שותפותם בחלוקת פירותיה. בעקבות ההתייקרויות בארץ ובעולם, מחירי הנכסים בשוק ההון מגלמים ציפיות לאינפלציה של 4%-5% בשנה, בניגוד לתחזית האופטימית של בנק ישראל לשיעור אינפלציה של כ-2% בשנה.
ואכן, על רקע הערכותיה של חטיבת המחקר בבנק ישראל בחודשים שחלפו, אפשר להתייחס בספקנות לנתונים שפרסמה לגבי התפתחות האינפלציה. הרי רק בינואר 2022 נמסר בתחזית המאקרו של הבנק כי האינפלציה ב-2022 תעמוד על 1.6% בלבד (בדומה לתחזית ברבעון האחרון של 2021), וב-2023 על 2% בלבד. המציאות טפחה על פניהם.
הנתונים שהציג בנק ישראל באמצע אפריל דווקא מחזקים את החששות מפני אינפלציה גואה. בשנה שחלפה חווינו התייקרויות במשק בשיעור השנתי הגבוה ביותר זה מעל עשור - פי 4 משיעור עליית המדד שנה קודם לכן. חזרנו לשיעורי הצמיחה טרם הקורונה, שיעור העלייה בצריכה הפרטית החזוי גבוה בהרבה ממה שהיה טרום הקורונה, שיעור האבטלה החזוי יהיה אולי הנמוך מאז שאנו זוכרים, אבל בנק ישראל ממשיך במדיניות המתעלמת מהנתונים הללו.
בחינה של סעיפי הצריכה השונים מגלה כי קצב האינפלציה של הסעיפים שאינם תלויים ביבוא או בבעיות בשרשרת האספקה עלה בשיעור חד יותר מן התחזית של בנק ישראל. כמו הצונאמי, אף אחד אינו יכול להתחמק מגל עליית המחירים הקרוב – מים, חשמל, דיור, דלק, הזון, מוצרי טואלטיקה, מכשירי חשמל ואפילו מוצרים לתינוקות ונייר טואלט, שמחיריהם היום משקפים עלייה של כ-60% בחומר הגלם (עיסת עץ). מול משק צומח בקצב מהיר, בשיעור אבטלה נמוך מאוד, עם לחצי שכר הצפויים בסביבה שכזו, התגובה של בנק ישראל נראית איטית מדי.
אנו סבורים כי בנק ישראל טועה - האינפלציה כאן כדי להישאר, ואנו נשלם את המחיר, בעיקר הגמלאים והשכבות החלשות. השווי הריאלי (שווי בניכוי שיעור האינפלציה הדוהרת) של התשלומים שיקבלו הגמלאים ומקבלי קצבות באמצעות הביטוח הלאומי יהיה נמוך יותר, וכך גם ערכם של תשלומים המזכים בהטבות מס כמו סכום תקרת קצבה מן הביטוח הלאומי וקצבת שארים המזכים בפטור. אם לא יחול שינוי במדיניות האוצר הפוגעת בשכבות החלשות, יהנו מרביתן מפיצוי על התייקרויות 2022-2021 רק בינואר 2023.
פרופ' יאיר זימון הוא מרצה לכלכלה ומימון באוניברסיטת ת"א. עודד שורר הוא שותף בחברת Kashat Ventures Studio לפיתוח עסקים בתחום הפינטק
