יישוב סכסוכים באגודה
יישוב סכסוכים באגודה
בתקנוני האגודות בדרך כלל מופיע סעיף בדבר אופן בירור המחלוקות ומצאתי כי קיים בלבול בנושא זה
בתקנוני קיבוצים ומושבים בדרך כלל מופיע סעיף בדבר האופן בו יבוררו מחלוקות בין הקיבוץ או המושב לחבריו. בשיחות עם בעלי תפקידים בקיבוצים ובמושבים מצאתי כי קיים בלבול בנושא זה, והאפשרויות העומדות בפני האגודות לבירור מחלוקות אינן נהירות. לכן, בשל חשיבות הדברים, בחרתי להקדיש את מאמרי הפעם לסוגיה זו ולעשות קצת "סדר בבלאגן".
הסעיף המגדיר את המנגנונים ליישוב סכסוכים באגודה הוא סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות, הקובע כי קיימות למעשה שתי אפשרויות. אפשרות הראשונה מוסדרת בסעיף 52(1) לפקודה לפיו אגודה רשאית לקבוע בתקנון כי סכסוך בנוגע לעסקי אגודה יידון בבוררות בפני גוף חיצוני. כך למשל, אגודות רבות מפנות את הבוררות לברית פיקוח, תנועת המושבים וכו'. במקרה בו גוף כאמור חדל מלהתקיים, ככלל, לרשמת האגודות סמכות שיורית למנות בורר שיידון בסכסוך. חשוב להבין כי הדין החל על בוררות מעין זו הוא חוק הבוררות.
אפשרות שנייה מוסדרת בסעיף 52(2) לפקודה. לפי אפשרות זו, אגודה רשאית לקבוע בתקנון כי כל סכסוך הנוגע לעסקי אגודה, ובתנאי שהצדדים הם אלו המופיעים בסעיף (חברים, חברים לשעבר, אגודה, ועד, בעל תפקיד), יידון בבוררות בפני הרשם. הרשם יכול לדון בסכסוך בעצמו או למנות בורר לשם כך. ככל שאגודה בוחרת באפשרות זו, הדין החל על הבוררות יהיה לפי הפקודה ותקנות (בוררות בסכסוכים) שהותקנו מכוחה. זוהי הבוררות המכונה בוררות "סטטוטורית/חקוקה".
בפסיקה עלתה שאלה האם בוררות סטטוטורית חלה על מחלוקות בין חברי אגודה לבין עצמם, זאת מאחר שסעיף 52(2) אינו קובע זאת מפורשות. כך, במקרה שנדון בפני עוזרת הרשם הוגשה התנגדות למינוי בורר בטענה כי התקנון אינו מאפשר יישוב סכסוכים בין חברי האגודה לבין עצמם מכח בסעיף 52(2) לפקודה. עוזרת הרשם קבעה כי דין הבקשה להידחות לאור סעיף התקנון הקובע: "כל סכסוך, הנובע מחברות באגודה או מעסקי האגודה, לרבות פרוש תקנון זה או פירוש סעיף מסעיפיו, אשר יתגלע בין: חברים, חברים – לשעבר, יורשיהם או נציגיהם החוקיים - מצד אחד לבין: האגודה, חבריה..". במקרה אחר הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לביטול החלטת הרשם למנות בורר בין חברי אגודה בטענה כי סעיף הבוררות לא חל על צדדים. באותו מקרה קבע בית המשפט כי תקנון האגודה מתייחס לסכסוכים בין האגודה לבין חברים, ברם אין בו הוראה באשר לסכסוכים בין החברים לבין עצמם. לכן נקבע כי אין להחיל את הבוררות על סכסוכים אלה. המסקנה העולה מהפסיקה היא כי יש לבחון היטב האם הוראות התקנון מתייחסות למחלוקות בין חברים לבין עצמם. ככל שקיימת התייחסות למחלוקות אלו, ניתן להביאן להכרעה בבוררות סטטוטורית.
שאלה נוספת שעלתה בפסיקה היא אלו עניינים באים בגדר "עסקי אגודה" בהם ניתן לדון בבוררות. בהקשר זה קובע סעיף 3 לחוק הבוררות כי: "אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים".
כלומר, עניינים בעלי אופי "חוקתי" נחשבים כעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים.
בפסק דין שניתן ביום 3.5.20 נדרש בית המשפט העליון לעניין זה, וקבע כי אין חפיפה מלאה בין משמעות המושג "חוקתי" (כלומר באלו נושאים לא ניתן לדון בבוררות) לפי הוראת סעיף 52 לפקודה, לבין משמעותו לפי הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות. בית המשפט הסביר כי סעיף 3 לחוק הבוררות עוסק בסכסוך בעניין חוקתי "במובנו הרחב", היינו עניין בעל חשיבות ציבורית והוא אינו יכול לידון בבוררות. לעומת זאת, כאשר מדובר ב"עניין חוקתי" במובנו של סעיף 52 לפקודה (למשל: חוקיותם של מוסדות האגודה, חוקיות פעולותיה של האגודה או שאלת תוקף בחירתם או מינוים של חברי מוסדות האגודה) הסכסוך יכול שיידון בבוררות, אך זאת על יסוד הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט מציין כי ייתכנו סכסוכים במסגרת אגודה שיתופית שנוגעים ל"עניין חוקתי" במובנו הרחב, למשל תקנון של אגודה שקבע כי זכויות העבודה יכולות להימסר לנשים בלבד. באותו עניין בגינו נדרש בית המשפט העליון לנושא זה, נקבע כי סכסוך הנוגע לחברותו של אדם באגודה הינו, ככלל, עניין פנימי שיש לדון בו במסגרת הליך בוררות. במקרה אחר חתמו בני זוג על הסכם שיוך, בנו את ביתם ולאחר מכן התגרשו. לאחר הגירושין הם ביקשו לסחור בזכויות החוזיות בנכס ולהעבירן לצד ג', אולם הקיבוץ סירב. הזוג הגיש תביעה כנגד הקיבוץ בטענה להפרת הסכם השיוך והקיבוץ ביקש להעביר את הדיון לבוררות בהתאם לתקנון. בני הזוג טענו כי עניין שיוך דירות בקיבוץ מהווה מהלך חריג, ייחודי והיסטורי, בו משתנה מערך הזכויות בנכסים בשטח הקיבוץ וכי מדובר בסכסוך בעל השפעה על זכויות ציבור רחב של אנשים החורג מעניינם הפרטי של הצדדים ובעל נפקות קניינית, ולכן לא ניתן לידון בו בבוררות. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי במקרה שבפניו מדובר בשאלה פרטנית – יישומית של החלטות השיוך ולא בשאלה "חוקתית" ומכאן שאין מניעה לבררה בבוררות. הינה כי כן, לאופן ניסוח סעיף בירור המחלוקות בתקנון האגודה חשיבות רבה והוא משליך על הצדדים למחלוקת ועל הדין לפיו תברר המחלוקת.
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
* "איילת רייך - משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי , ליטיגתיה ודיני עבודה. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.
הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם כן נכתב אחרת.
* אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL, ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".
d&b – לדעת להחליט
