פרשנותפרשת NSO: המשטרה שאבה, חרגה - והכל ב"תום לב"
פרשנות
פרשת NSO: המשטרה שאבה, חרגה - והכל ב"תום לב"
למרות ש"המשטרה לא הבינה לאשורה את משמעות המערכת", אנו נדרשים להאמין שחומת ברזל הוקמה בין מפעיליה לבין החוקרים, ולהאמין שמידע עודף שאסור בתפיסה לא עבר ולא שימש את היחידה החוקרת; ושבנוסף, הכל נעשה בתום לב
1. ההחלטה שצוות מטעמו של היועץ המשפטי לממשלה יחקור את האירוע, משולה להחלטת ממשלה שנתניהו ימנה את ועדת החקירה לסיפור הצוללות, או שאריה דרעי ימנה את הוועדה לחקירת האסון במירון. ולמה? כי היועץ המשפטי היוצא אביחי מנדלבליט הוא חלק מהאירוע. הוא הודה שלא ידע על עצם הפעלת פגסוס/סייפן בידי המשטרה, ונחסוך מכם את ההשוואות ל"לא ידעתי" של נתניהו.
היועץ הוא אחראי־העל לאכיפת החוק הפלילי וככזה גם על המשטרה. הוא לא ידע על הכלי, ועכשיו הוא גם החוקר את נסיבות הפעלתו שהיו שונות אילו ידע. אתם מבינים לבד למה זה עקום ולמה יש לכולם אינטרס למזער נזקים ולברוח ממסקנות קשות.
2. הצוות מצא כי המערכת מאפשרת "לקבל סוגי תוצרים מסוימים שאין למשטרת ישראל סמכות לקבלם לפי חוק האזנת סתר". כלומר, הודאה בקיומו של כלי שמאפשר פלישה אגרסיבית במיוחד לפרטיות וליירט הכל - וואטסאפים, פרטי יומן, רשימת אפליקציות, אנשי קשר ופתקים השמורים במכשיר.
אחרי הקביעה העובדתית מגיעה קביעה נורמטיבית מעניינת: "המשמעות של הכנסה לשימוש של מערכת בעלת יכולות טכנולוגיות רחבות היקף, המהווה נקודת מפנה מבחינת עולם האזנות הסתר, לא הובנה לאשורה על ידי מקבלי ההחלטות במשטרת ישראל". לא הובנה לאשורה? האם אנחנו אמורים להאמין שהכול התנהל כחוק וכדין למרות שהמשטרה לא הבינה לאשורה את משמעויות הכלי שבידה?
3. והנה, טוויסט קטן בעלילה: "אף אם למשטרת ישראל לא היתה כוונה לעשות שימוש בפועל במידע העודף שהתקבל, ואף שהיא עיגנה בנהליה איסור לעשות שימוש במידע עודף כאמור, לעמדת הצוות, לא היה די בהסדרה בנהלים, והיה צורך לבצע ניוון טכנולוגי של היכולות העודפות". המילה עודף מופיעה כאן בעודף. "מידע עודף" התקבל, אבל הצוות לא הסתפק בנהלים הפנימיים ו"היה צורך לבצע ניוון טכנולוגי של היכולות העודפות".
מכאן אנו למדים שהניוון הטכנולוגי של הכלי מ"פגסוס" (בעל היכולות העודפות) ל"סייפן" (המסורס והמותאם לכאורה לחוק) לא נעשה באופן מלא, כמו שהודיעו גם היועמ"ש וגם המפכ"ל. ואם הכלי היה מותאם להפעלה לפי מגבלות חוק האזנת סתר, מדוע הוא הושבת למרות מחאות המשטרה על הנזק שנגרם למלחמה בפשיעה? אחת משתיים: או שהכלי אף פעם לא הותאם להפעלה כחוק, או שהיועץ והיועצת המשפטיים מנעו מהמשטרה אמצעי חשוב למלחמה בפשיעה ופגעו בכך באינטרס הציבורי. שתי האפשרויות אינן מרנינות.
4. פגסוס או סייפן — בכל מקרה "הצוות מצא כי המערכת שבידי משטרת ישראל מאפשרת לקבל סוגי תוצרים מסוימים שאין למשטרה סמכות לקבלם לפי חוק האזנת סתר". למשל, שיחות ווטסאפ שקדמו למועד תחילת האזנת הסתר "ואף קודם למועד צו בית המשפט". הדו"ח מציין את היכולת הזו למרות קביעתו להיעדר אינדיקציה להדבקה בהיעדר צו. שוב, כדי להפריד בין היכולות הפסולות לבין השימוש הנקי שבו אנו מתבקשים לתת אמון.
למרות שבידי המשטרה כלי "שובר שוויון" במלחמה בפשע ולמרות שהמשטרה לא הבינה לאשורה את משמעות הכלי, אנו נדרשים להאמין שחומת ברזל הוקמה בין מחלקת הסיגינט לבין החוקרים. להאמין שמידע עודף שאסור בתפיסה לא עבר ולא שימש את היחידה החוקרת. משהו בהיגיון הבסיסי לא מסתדר כאן, והוא לא מסתדר עוד יותר לנוכח נטייתם של חוקרי המשטרה לא לקדש את האמצעים בדרך למטרה.
5. הנה עוד מסקנה מהדו"ח שמשמעותה קצת מתעתעת: "נוכח מאפייני המערכת, בראיה לאחור, סבור הצוות כי היה מקום להרחיב עוד בפני בית המשפט באשר לשיטת הפעולה להאזנה". כמובן, שזה נכתב אחרי הקביעה ש"הצוות לא מצא כי המשטרה פעלה כדי להסתיר מידע מבית המשפט".
נדמה שיש כאן מאפיין מרכזי לרוח הדו"ח כולו: המשטרה לא פעלה להסתיר, אבל יש להרחיב יותר בפני בית המשפט. כלומר אנחנו בסדר אבל אפשר להיות עוד יותר בסדר. כך גם לגבי הנתון המרכזי שהדו"ח מבקש להפריך: "לא נמצא בסיס לטענה כי המשטרה מדביקה טלפונים ניידים של אנשים שאין בעניינם חשד פלילי ובהיעדר צו שיפוטי". אבל, כן נמצאו מקרים שבהם "בוצע ניסיון הדבקה כאשר צו בית המשפט שניתן מתיר האזנת סתר, אולם אינו מתיר האזנה מסוג תקשורת בין מחשבים לטלפון נייד; מקרה אחד בו בוצע ניסיון הדבקה זמן קצר לאחר פקיעת תוקפו של הצו; מקרה נוסף בו בוצע ניסיון הדבקה, אך מבדיקות הצוות לא אותר ההיתר הנדרש לפי הנהלים להעלאת יעד נוסף. לטענת המשטרה מדובר בטעויות בתום לב".
שוב, אותו דפוס — הכרזה גורפת שהמשטרה פעלה כדין, אבל היו כמה מקרים שבהם נמצאו חריגות, והחריגות הן תמיד "בתום לב". שוב מסתבר שחזקת תום הלב, שלא קיימת לאף אזרח בישראל, ובוודאי שלאף חשוד ונחקר, מתקיימת תמיד כשמדובר במשטרה ובפרקליטות.
6. מקרה דומה ואפילו זהה נמצא בפרשת מערכת המעקב "עין הנץ" שכבר עלתה על פסים משפטיים מתקדמים. בתגובת המדינה לבג"ץ שהגישה האגודה לזכויות האזרח, עמדת המשטרה היתה שאם יופסק השימוש במערכת - תגרע באופן משמעותי ביותר, יכולתה לבצע את תפקידיה. למרות זאת, בינואר 2022 הוציא בג"ץ צו על תנאי המורה למשטרה לנמק בתוך 90 יום מדוע לעמדתה היא יכולה להמשיך להפעיל את המערכת ללא הסמכה בחקיקה.
נדמה שזה צריך להיות הדין גם במערכות שהן אגרסיביות בהרבה מעין הנץ שמופעלת רק במרחב הציבורי. היגיון הקל וחומר מתקיים כאן. אם עין הנץ מחייבת חקיקה ברור שגם פגסוס/סייפן/חלוץ.
