דעההסדר הטיעון של נתניהו: הקרב על הנרטיב הוא החשוב מכולם
דעה
הסדר הטיעון של נתניהו: הקרב על הנרטיב הוא החשוב מכולם
הסדר הטיעון המתגבש הוא אחד הפרקים החשובים בסיפור חייו של נתניהו - והאופן שבו יתקבע בזיכרון הציבורי חשוב הרבה יותר מהפרטים עצמם. לכן העליונות של נתניהו על מנדלבליט בסטוריטלינג מעניקה לו יתרון עצום
כל טוראי בצה"ל יודע שמלחמה בארבע חזיתות באותה העת היא בעייתית בלשון המעטה. וזו הסיטואציה שאליה נקלע בנימין נתניהו ברגעים אלה ממש - ראש הממשלה לשעבר מנסה למקסם רווחים (או יותר נכון למזער נזקים) בארבע חזיתות בו בזמן - המשפטית, הפוליטית, הציבורית וכמובן גם בחזית המשפחתית. היכן כדאי להתרכז? איפה לתקוף? על מה לוותר? דילמות בהחלט קשות מנשוא.
ממול - היועץ המשפטי לממשלה. אצלו מספר החזיתות נראה מצומצם יותר, ומתמקד בשתיים מרכזיות: משפטית וציבורית. יודעי הח"ן יאמרו שגם למנדלבליט חזית משפחתית – הלוא היא משפחת הפרקליטות - כל אותם חוקרים ועורכי דין, פקידי ציבור, שכבר שנים טובעים בתוך הררי הניירת של תיקי נתניהו, שהפסידו אין-ספור ארוחות ערב משפחתיות, מצפים ומתכוננים ליום הגדול, לרגע תהילתם – ניהול המשפט הציבורי.
מצבם של אלה משול כעת לשחיין המקדיש את חייו לבריכה וחולם כבר שנים בשעות השינה המועטות שעוד נותרו לו על הפודיום באולימפיאדה. ואז, רגע לפני צאתו למשחקים, כשהוא כבר ממש בגייט, מודיעים שהאולימפיאדה בוטלה. בגלל מגפה עולמית. לכן על פניו נראה כי היועץ המשפטי לממשלה נמצא בעמדת פתיחה נוחה יותר, ולו בלבד שעליו לנהל "רק" שתי חזיתות מרכזיות, לעומת הארבע של נתניהו. אבל שני הצדדים, עושה רושם, עמלים בעיקר על החזית הציבורית - וליתר דיוק נאבקים על הנרטיב.
1 צפייה בגלריה
מימין: נשיא העליון לשעבר אהרן ברק, רה"מ לשעבר בנימין נתניהו והיועמ"ש אביחי מנדלבליט
(צילום: יאיר שגיא, יואב דודקביץ, אוהד צויגנברג)
מרגע שפורסם דבר המגעים לעסקת טיעון, המסגור הנרטיבי של העסקה הוא כמעט חזות הכל. חיילים וקצינים, בסדיר ובמילואים, מגויסים על ידי הצדדים כדי למכור את הסיפור המיטבי מבחינתם ולעצב את דעת הקהל. אחרת איך נדע מי ניצח ומי הפסיד? הציבור, הנעדר כל ידע והבנה משפטית, ודאי כשמדובר בהסדרי טיעון מורכבים, צריך לגבש דעה. ותפיסות הן דבר חמקמק. פרידריך ניטשה, הפילוסוף הגרמני בן המאה ה 19, אמר: "אין עובדות, רק פרשנויות". המימרה הזו של ניטשה היא מוטו חייו של נתניהו. בשדה הציבורי העובדות לא רק שאינן חשובות, הן לא קיימות. התפיסה, הפרשנות - היא לב העניין. היא תכריע אם ניצחת או הפסדת. הנרטיב, המסגור הסיפורי, שיצליח אחד הצדדים לקבע בראשם ובלבם של אנשים הוא הכל. ולציבור אין סבלנות למורכבויות. כמו בכדורגל - תיקו זה משעמם. הציבור לא אוהב אפור, נימוקים "לכאן ולכאן". הוא רוצה הכרעה.
בניגוד לשימוש השכיח שנוהגים פוליטיקאים לעשות ב"סטוריטלינג", אצל נתניהו הסיפור לא נועד כדי לתווך להמונים את המציאות המורכבת, קרי כאמצעי תקשורת אפקטיבית להעברת מסרים, אלא הסיפור הוא המציאות עצמה. המציאות שטווה נתניהו באופן שתשרת את עליונותו על הסביבה ועל יריביו. הפעם הסיפור/ המציאות שיטווה זה אולי הסיפור של חייו, הסיפור האחרון, הסיפור שיעצב את מורשתו בספרי ההיסטוריה. הפעם הוא חייב לתת את הכל. מלאכת מחשבת שתיראה כמו עבודה של טרנטינו, סקורסזה ושפילברג ביחד. אין מקום לטעויות, אין הזדמנות לתקן. הולכים על האוסקר.
ומול המסטר בנרטיבים ניצב היועץ המשפטי לממשלה. מנדלבליט, נעבעך, נראה כמי שהספיק לפקוד רק את המפגש הראשון בסדנת הכתיבה של אשכול נבו. הוא ינסה להסביר לציבור את העובדות. אף שניטשה אמר שאין עובדות. הסבריו ודאי יהיו ארוכים ופתלתלים, הוא יבקש מכמה שופטים בדימוס שיסייעו לו במערכה התקשורתית. וגם הם יסבירו. ויסבירו. ינסו להעביר את הצופים סמינריון מזורז במשפט פלילי. אבל המהדורה כידוע התקצרה, ונינג'ה ישראל כבר מחכה.
רון בר-אל הוא מייסד turba, מומחה ל-storytelling בחברות הייטק. לשעבר דירקטור באאוטבריין ומנכ"ל IM BBDO, מקבוצת גיתם
