דעה6 הערות לסעיף "חינוך" בחוק ההסדרים
דעה
6 הערות לסעיף "חינוך" בחוק ההסדרים
הסעיף אמנם מבטיח אוטונומיה ניהולית והפחתת הריכוזיות, אבל מתברר שהוא מעלה ספק באשר למימושו, ואפילו יוצר חשש שהתוצאה תהיה הפוכה מכוונות המציעים
1. סעיף "חינוך" בהצעת חוק ההסדרים לתקציב 2021-22 "הרפורמה להגברת הגמישות הניהולית במערכת החינוך" מבטיח מילוי משאלה של רבים מאנשי החינוך להגברת האוטונומיה הניהולית והפחתת הריכוזיות. אולם עיון בפרטים מעורר ספקות באשר לאפשרות לממש את ההבטחה, ואפילו יוצר חשש שהתוצאה תהיה הפוכה מכוונות המציעים.
הגברת תהליכי המדידה. במסמך נאמר "... משרד החינוך.. יבצע מדידת תוצאות חינוכיות... ביצוע מדידה זו באופן ארוך טווח ..יהיה תנאי ליישום התוכנית". הגברת מגמות המדידה הכלל ארצית פועלת בכיוון הפוך להעצמת האוטונומיה. אין הוכחה טובה יותר לכך מאשר ההתכוונות של כלל מוסדות החינוך בארץ להצלחה בבחינות המיצ"ב ובחינות הבגרות, ושל רבות ממערכות החינוך בארצות שונות למבחנים הבינלאומיים. בחינות ארציות כלליות – שתוצאותיהן מתפרסמות בציבור – הן מתכון בטוח להאחדה של תכני הלימוד הנלמדים בבתי הספר, ומכשול גבוה בפני כל ניסיון של גיוון והכנסת תכנים חדשים וייחודיים.
2. חלוקה ל"הקבצים". במסמך נאמר שמשרד החינוך יחלק את מוסדות החינוך (וכן הרשויות המקומיות) לשלושה או ארבעה הקבצים, במדרג מהגבוה לנמוך. מי ואיך ייקבעו הקריטריונים לחלוקה לרמות? האם רק משרד החינוך הוא זה שייקבע? ומה עם הרשויות המקומיות, איגוד מנהלי אגפי החינוך, ארגוני המורים, מומחים מהאקדמיה – יתייעצו איתם, הם יהיו שותפים מלאים או משקיפים בלבד? ונניח שייקבעו קריטריונים כיצד תיעשה המדידה? והאם זה מוצדק שככל שבית ספר חזק יותר יינתנו דווקא לו כלים ותקציבים גדולים יותר? ואולי דווקא החלש יותר זקוק להם יותר? הגברת האוטונומיה הניהולית צריכה להיעשות על ידי הגדרות מדויקות יותר, , תוך כדי שיפור וטיוב כוח האדם של מינהלי החינוך והעומדים בראשם בכל רשות מקומית והרחבת סמכויותיו המקצועיות והשוואתן לאלה של מהנדסי הערים, הגזברים והיועצים המשפטיים, והעצמת מנהלי מוסדות החינוך, ולא על ידי הגדרת רמות שבהכרח תהיה בסופו של דבר די שרירותית. על החשש המוצדק והכבד מהגברת הפערים בין הרשויות ובתי הספר אפשר להתגבר על ידי הגברת מערכי הסיוע לסוגיהם לרשויות ובתי ספר חלשים. כל עוד לא גובשו קריטריונים בהירים, והעיקר מוסכמים על כל הגורמים הרלבנטיים (לאחר התייעצות מעמיקה ויסודית עם אנשי מקצוע (מהאקדמיה, ומעולם המעשה), אין להתחיל בשום מהלך בכיוון זה.
3. סמכויות הניהול – הצעת חוק ההסדרים מתייחסת להעברת סמכויות למנהלי בתי הספר בשלושה תחומים: תקציב, תכנית הלימודים, וארגון הלמידה. אולם בהיבט התקציבי לא נאמר האם הוא כולל סמכויות בתחום כוח ההוראה, שהם כמובן עיקרו של תקציב מוסדות החינוך, או רק בתחומים אחרים כפי שהדבר נהוג כיום במסגרת בתי הספר בניהול עצמי. בהיבט של תכניות הלימודים - נאמר שלמנהלי בתי הספר תוענק "הסמכות לביצוע התאמות בתוכנית הלימודים באופן המשרת את יעדי משרד החינוך ואת צרכי התלמידים, כפי שיקבע משרד החינוך". ומה אם הם רוצים תכניות שאינן כלולות ב"יעדי המשרד וצרכי התלמידים" כפי שנקבעו על ידי השר/ה שמכהנים בתפקידם ברגע נתון? ומי יקבע מה הם "הצרכים הבית ספריים" שלשם השגתם מותר לשנות הסדרים ארגוניים הנהוגים בבית הספר?
4. אישור תכניות. בהצעת החוק נאמר שמנהל מוסד החינוך יגיש עבור כל שנת לימודים תכנית בית ספרית לוועדה מלווה שהרכבה ייקבע על ידי משרד החינוך... משרד החינוך רשאי לקבוע רכיבים נוספים שיכללו בתכנית." זהו אולי עקב אכילס הקריטי ביותר של ההצעה. לכל בית ספר תוקם וועדה מלווה שהרכבה ייקבע על ידי משרד החינוך אשר תצטרך לאשר את התכנית? היכן הגמישות הניהולית? היכן האוטונומיה של המנהל? מה יהיה הרכב הוועדה? ומי יפקח על הוועדות? האם יוקמו למעלה מ-5000 וועדות כמספר בתי הספר? הסתירה בין יעדי ההצעה לכלים שנועדו לאפשר את מימושה זועקת לשמיים.
5. "סל גמיש". אחד המרכיבים החשובים ביותר של התוכנית הוא הענקת "סל גמיש" למנהלי בתי הספר. ניסוח הסעיף מעורפל ביותר. הניסוח המעורפל והמפותל הזה מקשה על התייחסות לסעיף זה שהוא ללא ספק בין המרכיבים החשובים של התכנית.
6. האחראים לביצוע – בהצעה נכתב "תוקם ועדת היגוי בין משרדית בראשות מנכ"ל משרד החינוך ובהשתתפות נציגים הרלוונטיים ממשרד החינוך, משרד האוצר, ומרכז השלטון המקומי.." וכאן ראוי לשאול שתי שאלות רלוונטיות העולות לכל אורכה של ההצעה. האחת נוגעת לתפקידו של משרד האוצר? למעלה מעשר פעמים מוזכר משרד האוצר בטיוטת החוק כאשר מוענקת לו הזכות לאשר או לחלופין להסכים למהלכים שהם לחלוטין בתחום הסמכות המקצועית של משרד החינוך. האם ראוי ורצוי לתת כוח וסמכות כזאת למשרד האוצר? ומצד שני בשום מקום כמעט לא מוזכרים האיגוד למנהלי אגפי החינוך, וארגוני המורים, ששיתוף הפעולה איתם הוא חיוני. מסמך זה מפרט רק כמה מהבעיות העולות מהטיוטה להצעת חוק ההסדרים כפי שהוצעה. חשוב עד מאד שלפני שהחוק יעבור בכנסת יתקיים דיון ציבורי מעמיק בהשלכותיו.
נחום בלס הוא ראש תחום חינוך מרכז טאוב ואבי קמינסקי הוא יו"ר איגוד מנהלי אגפי החינוך
