בדרך לשיא היסטורי: עלייה עקבית בחובות משקי הבית בישראל
בדרך לשיא היסטורי: עלייה עקבית בחובות משקי הבית בישראל
כמו האמריקאים, גם הישראלים נוהרים להלוואות. גידול דרמטי חל בחובות משקי הבית בישראל כאחוז מהתוצר, והוא עלול לזנק השנה לשיא. לתשומת לב בנק ישראל, האשראי הצרכני ראוי לבדיקה מיוחדת
כמו האמריקאים, גם הישראלים נוהרים להלוואות. ב־2021 גדל תיק האשראי של הציבור ב־13.7%, לעומת ממוצע שנתי של כ־5% בשני העשורים הקודמים. רק בחמשת החודשים הראשונים של 2022 חל גידול של כ־6.7%, ואם הקצב הזה יימשך, נחווה השנה זינוק של 17% בתיק האשראי של הציבור. כמו בארצות הברית, אין סימנים לכך שמשקי הבית לא עומדים בתשלומי החובות, אך אם מקבלים את הדמיון למקרה האמריקאי, הרי שהמשך העלאות הריבית עשוי לפגוע במיוחד בלווים החלשים.
מה שבטוח הוא שתיק האשראי של משקי הבית צריך לעלות על שולחן הדיונים של הוועדה - החשאית כל כך - ליציבות פיננסית. הניתוח שפרסם בנק ישראל בשבוע שעבר במסגרת דו"ח היציבות הפיננסית הוא חלקי ביותר, וממילא לא זכה לתהודה מספקת. נזכיר שבנק ישראל העלה את הסיכון המשתקף למערכת הפיננסית משוק האשראי לרמה אדומה, כשבבנק התמקדו בעיקר בשוק האשראי העסקי לענף הבינוי. אבל תיק האשראי הצרכני ראוי גם הוא לבדיקה, והנה כמה נקודות וטענות שיש לבחון שוב ולשים לב אליהן.
הגידול בתיק האשראי לא נובע רק מגידול בתיק המשכנתאות: למרות שזו התזה שמקדם בנק ישראל, היא אינה מציירת את התמונה המלאה. אכן, בין מאי 21 למאי 22 נרשם גידול של 18% בתיק המשכנתאות של הציבור, לעומת 14% בתיק ההלוואות האחרות. אלא שגם 14% הוא נתון גבוה במיוחד, פי שלושה מהממוצע הרב־שנתי. בראייה ארוכת טווח, הגידול השנתי הממוצע של תיק המשכנתאות עומד על כ־5.9% לעומת 5.4% בתיק האשראי שאינו לדיור.
המדד החשוב הוא אשראי משקי הבית כחלק מהתוצר: בנתון הזה של החוב ביחס לתוצר ניכרת עלייה עקבית ומטרידה. ניתן לראות כי חוב משקי הבית עולה בקצב מהיר בהרבה מהגידול בתוצר (שמשקף גם את הגידול באוכלוסייה וגם את השיפור בפריון העבודה). אם בסוף 2002 עמד חוב משקי הבית על כ־38% מהתוצר, הרי שהיום הוא כבר נושק ל־50%. ואם המגמה תימשך עד סוף השנה, הרי שחוב משקי הבית יגיע לרמה גבוהה היסטורית של 56% מהתוצר.
הגידול בתיק האשראי של הציבור הוא תוצאה טבעית של סביבת הריבית הנמוכה, אלא שתהליך הגידול הזה לא נבלם לעת עתה, למרות העלאות הריבית והצפי להמשך העלאות.
אין עלייה בפיגורים, אבל יש עלייה בריבית ושינוי במקור הכסף: עליית הריבית ניכרת במשכנתאות, אך היא בולטת יותר באשראי הצרכני שלא לדיור. כדי לסבר את האוזן, הריבית הממוצעת להלוואות צרכניות שנלקחו בסוף 2021 עומדת על יותר מ־10%, הרבה מעבר לריביות המשכנתא. בהקשר זה כדאי לציין כי הגידול באשראי הצרכני מגיע יחד עם שינוי מבני. בין מאי 2021 למאי 2022 צמחו הלוואות האשראי מהגופים המוסדיים ב־55%, שהם 12 מיליארד שקל, לעומת הבנקים, שתיק האשראי הצרכני שלהם גדל ב־7% בלבד, שהם 11 מיליארד.
תיק המשכנתאות מגלה סימנים של גידול בסיכון: בנק ישראל העלה על הכוונת את תיק המשכנתאות של הציבור, שכאמור צמח במהירות בעשורים האחרונים, וכיום עומד על כ־34% מהתוצר. אך בחודשים האחרונים יש גם עלייה בשני מדדי סיכון עיקריים: כמעט מחצית מהמשכנתאות החדשות מימנו יותר מ־60% משווי הנכס; וכ־44% מכלל הלווים החדשים התחייבו על משכנתא שהתשלום החודשי שלה גבוה מ־30% מהכנסתם החודשית הפנויה. לאורך ההיסטוריה שיעורם של אלה היה פחות מ־30%.
אין מדדי סיכון לאשראי הצרכני: כמו בעולם, גם בבנק ישראל ציינו כי למרות הגידול בהלוואות, העלייה בריבית והחששות ממיתון, אין סימן לעלייה בפיגורים בתשלומים. כך שעל פני השטח הכל נראה בסדר.
אלא שבישראל אין ניתוחים מעמיקים מספיק של מבנה תיק האשראי הצרכני. קשה לדעת בקלות מה דירוג האשראי של משקי הבית שלקחו את ההלוואות, קשה לחלק את האשראי לפי עשירוני הכנסה, ולכן יש קושי בבדיקה מדויקת של רמת הסיכון. רק בתיק המשכנתא קיימים המדדים החלקיים של שיעור המימון ושיעור תשלום המשכנתא החודשי מההכנסות, ושם יש עליה חדה ברמת הסיכון.
הקשר בין הגידול באשראי לאינפלציה: כשם שעליות המחירים בנדל"ן מתדלקות את שוק ההלוואות לדיור, כך עליות המחירים בשאר המוצרים והשירותים מתדלקות את שוק ההלוואות הצרכניות. ניתן להעריך (גם אם קשה לדעת בהיעדר ניתוחי עומק) כי חלק מהעלייה בחוב של משקי הבית נובע מכך שהם צריכים לממן את התייקרות המחירים. בתרחיש הקיצוני חלק מהלווים הללו עשויים לגלות כשיגיע זמן פירעון ההלוואה שמצבם הכלכלי יהיה פחות טוב מעכשיו והם לא יוכלו לשלם את החוב.
אנו אוהבים לומר שבישראל אין כמעט דילמה לבנק המרכזי, והוא יכול להעלות ריבית בלי שום בעיה, שכן שוק העבודה הדוק והפעילות הכלכלית פורחת. אלא שתיק האשראי של הציבור זקוק לבדיקה מיוחדת, הן מבחינת היציבות הפיננסית של המערכת והן מבחינת ההשפעה של העלאות הריבית על משקי הבית הממונפים.
