פרשנותבין הנאום לעדות: נתניהו מסית ומתקרבן
פרשנות
בין הנאום לעדות: נתניהו מסית ומתקרבן
במסיבת עיתונאים שקיים אמש נתניהו הוצג לפני הציבור מסע ההיסטריה של ראש הממשלה: מאל-ג׳ולאני למשפט, מגיבור מזרח-תיכוני לנאשם מושפל. במתקפה על הפרקליטות והתקשורת הוא הוכיח שוב ששום דבר לא חשוב בעיניו זולת הוא עצמו וההפיכה המשטרית אליה הוא מוביל
בנאומו אתמול לקח בנימין נתניהו קרדיט על ההפיכה בסוריה ואחר כך דיבר על תשוקתו העזה לעלות ולהעיד במשפטו. כאילו אמר – הנחיתי את אל-ג׳ולאני לסיים בזמן כדי שאתפנה להגיע בזמן לפגישה עם פרידמן-פלדמן, בר-עם ושחם. נכון, יש שירימו גבה: אם כל כך השתוקק אז למה התאמץ כל כך לדחות. ולמה התאמצו כל כך למענו שרי הקבינט, יו״ר הכנסת ואפילו שר החוץ. הם לא ידעו עד כמה הוא משתוקק? הם לא העלו על דעתם שאם יצליחו לדחות את העדות הם יסכלו את השתוקקותו העזה להעיד?
הסתירות האלה הן חלק בלתי נפרד מהטרללת שמעבירה אותנו מועצת ההפיכה המשטרית בראשות נתניהו. כך גם נבנתה מסיבת העיתונאים שירדה מההר של מנהיגות ששינתה את פני המזרח התיכון אל העכבר של משפט פלילי שנתפר כדי לסלק את ההר – את נתניהו שמנה עצמו בין שלושת הגורמים שהביאונו עד הלום: החיילים הלוחמים, החברה האזרחית ומנהיגותו הנחושה שלא נכנעה ללחצים מבית (זעקת החטופים) ומחוץ (ממשל ביידן). אגב, אחרי טבח ה-7 באוקטובר סימנה ההפיכה המשטרית המתעוררת שוב יעד נוסף: להשליט את דיקטטורת הממשלה כדי לשלוט גם בסיפור ההיסטורי – מי האחראי לכשלונות ומי האחראי להצלחות. מי דחף ומי בלם, מי פטריוט ומי בגד. וגם – מי הופלל על לא עוול בכפו.
בכל הקשור למשפטו, התמקד אתמול נתניהו באותם כרכים של ״הגנה מן הצדק״ שהסניגורים מכינים ובהם פירוט הלחצים שהופעלו על העדים כדי שיסגירו ויפלילו את נתניהו. ״הכל עובר חביבי, כדי להפיל את ביבי״, חרז ראש הממשלה סלוגן חדש. השלב הזה של ההגנה מן הצדק יתברר מאוחר יותר, אבל אתמול בחר נתניהו לחבק את את אנשיו, מניר חפץ דרך אלי פלדשטיין ואפילו עד קובי יעקובי שעברו, לדבריו, התעללות. ממש לפני הנאום שידרו המהדורות את זוועות בתי הכלא של בשאר אסד, ולך תדע מי סבל יותר – מתנגדי המשטר שם או סייעני המשטר אצלנו.
מבין הרבדים והיעדים השונים של הנאום – התפארות, תוקפנות, התקרבנות – חשוב לציין את האלימות המילולית הקשה שהפנה נתניהו כלפי שתי שנואות נפשו – הפרקליטות והתקשורת. הוא משוכנע שהוא קורבן של שתיהן. הוא הוכיח שוב ששום דבר לא חשוב בעיניו זולת הוא עצמו וההפיכה המשטרית אליה הוא מוביל. אבל אין בו גרם אחד של אחריות ממלכתית, של תודעה דמוקרטית, של מדינה שאת תפריה הוא פורם. ובעיקר אין בו שום מודעות לדוגמא שהוא נותן לכל האזרחים שתלויים ונזקקים למערכת המשפט. לנזק הנורא שהוא גורם במיטוט האמון במערכת.
ולסיום, הערה מהותית על האירוע שנפתח היום. במאי 2023 הודיעו שלושת שופטי ההרכב על קשיים משמעותיים בהוכחת סעיף השוחד ואפילו המליצו לתביעה למשוך את האישום הזה. בעברית פשוטה הם הודיעו על כוונתם לזכות את הנאשם מסעיף השוחד בתיק 4000, תיק עסקת יס-וואללה. ההמלצה נדחתה על הסף בידי היועצת המשפטית לממשלה שסביבתה משוכנעת שעדיין ניתן להפיח חיים בסעיף הזה. המשמעות המיידית, אילו ההמלצה הייתה מתקבלת, היא קיצור משמעותי של המשפט, יעד שכולם כמהים אליו. המשמעות הנוספת היא שנותרנו עם סעיפי הפרת האמונים בלבד, שרק אחד מהם – בתיק 1000, תיק המתנות – הוא חמור ומשמעותי לנוכח הסכומים המשמעותיים ובעיקר לנוכח הציפיות, התקוות, והבקשות של נותן המתנות מילצ׳ן במקבלים בנימין ושרה נתניהו. זיקה שרק כפסע בינה לבין שוחד. ועדיין, סעיף הפרת האמונים הוא הנמוך במדרג עבירות הצווארון הלבן והתוצאה היא שמדינה שלמה שילמה ומשלמת מחירים עצומים על משפט שמזמן – בוודאי לאחר כרסום סעיף השוחד – היה צריך להסתיים בהסדר טיעון או הליך גישור.
