החזית הירוקה
המאגרים מתייבשים, החקלאות בסכנה: מצוקת המים בצפון תחסל גידולים
אחרי חורף כמעט נטול משקעים, חקלאי הצפון כנראה ייאלצו לוותר על גידולים חד־שנתיים בשל קיצוץ צפוי במכסת המים. הפיחות בתוצרת עלול להוביל לעלייה במחירי הפירות והירקות. ברמת הגולן מחכים לפתרונות להשקיה
הגשם מיעט לפקוד השנה את הגולן והגליל, והחקלאים מתחילים להתמודד עם התוצאות: לכלכליסט נודע כי באזורים אלה צפוי קיצוץ חד במכסת המים לחקלאות, וכי אגודות המים צפויות להורות לחקלאים לוותר השנה על גידולי שדה כמו בצל, אבטיח, תפוח אדמה ועגבניות, כדי לאפשר ניוד של כמויות מים נדרשות לגידולים העיקריים באזור – מטעים ונשירים דוגמת תפוחים, דובדבנים, אגסים ונקטרינות. לפי גורם מרשות המים, "מה שקורה ברמת הגולן ובגליל מזעזע. בריכת רם, אחד ממקורות המים העיקריים, נראית כמו שלולית. החורף הזה הוא קטסטרופה".
במשרד החקלאות אישרו את הדברים, והסבירו כי "אזור הגולן מנותק מהמערכת הארצית ונסמך על מקורות מים מקומיים בעיקר, מעט מהכנרת וממי קידוחים. לאור מיעוט הגשמים השנה, אגודת המים, שמספקת את המים לכל יישובי הגולן, משתפת את צרכניה בחשש שלא תוכל לספק את מלוא ההקצאות השנה. כפי שנעשה מדי שנה – אגודת המים נמצאת בקשר רציף עם אגודות היישובים ומנהלת את אספקת המים לפי תוכנית הגידולים לאורך השנה. על מנת למנוע פגיעה במטעים הרב־שנתיים, חלק מההתנהלות השנה תהיה לצמצם גידולים חד־שנתיים".
לפי השירות המטאורולוגי, בגולן ירדו עד עתה 35% מכמות המשקעים הרגילה לעונה, ובהרי הצפון כמחצית. בתחנות מדידה כמו מרום גולן, צפת - הר כנען, כפר בלום ועוד, מיעוט הגשמים הוא חסר תקדים. מתחילת המדידות בהן, לפני 70 שנה ויותר, לא היה מיעוט גשמים כה משמעותי בשלב זה של השנה.
בדומה לשאר העולם, ישראל מתמודדת עם שינויי האקלים, ובשנים הבאות צפויה לראות פיחות גובר במשקעים, לצד עלייה בטמפרטורה. בניגוד למדינות רבות, משק המים המקומי ערוך טוב יותר, שכן הוא מתבסס בשיעור גדל על מים מותפלים ועל מי קולחין. אולם, אזור הגולן מנותק ממערכת המים הארצית והרשויות מתקשות לשנע אליו מים. המשמעות היא שבשנים שחונות במיוחד, החקלאים נאלצים להתמודד עם שדות שמתייבשים, שעה שהשווקים עלולים להיתקל בפיחות בכמויות הסחורה המקומית ותנודות מחירים. לפי ההערכות במשרד החקלאות, כ־40% מהמטעים הנשירים נמצאים באזורים שנפגעו השנה ממיעוט גשמים.
הדו"ח השנתי של מקורות שפורסם בשבוע שעבר מעיד על תחילת המגמה, כבר בשנה שעברה. בדצמבר 2024 צריכת המים לחקלאות במרחב צפון היתה 13.4 מיליון קוב לעומת 8.6 מיליון קוב בדצמבר 2023. כלומר גידול של 4.8 מיליון קוב, או קפיצה של 56% - רק במגזר החקלאות. הנה דוגמה נוספת: בריכת רם, המתפקדת כמאגר מים ומשקה גידולים באזור, מכילה באופן טבעי נפח מים של 6.5 מיליון קוב. נכון לתחילת מרץ, הבריכה כמעט התייבשה, ומכילה 1.7 מיליון קוב, כשבחלק ניכר מהם לא ניתן להשתמש שכן לא אפשרי לייבשה לחלוטין. המשמעות: כ־85% פחות מים זמינים. התמונה ברורה: מקורות המים הטבעיים מצויים בחוסר רב. באזורי החקלאות בכפרים הדרוזיים המצב הוא החמור ביותר. בימים האחרונים התבשרו החקלאים, שממילא מתמודדים לאורך השנים עם מחסור במים, כי השנה ייאלצו להסתפק בכ־50% מים פחות בהשוואה לשנה רגילה, לכל הפחות.
השלכות הרסניות
"זו שנה קיצונית באופן מיוחד", אומר איתן שדה, מנכ"ל אגודת המים מי גולן, המאגדת 27 יישובים חקלאיים באזור. ״לא היתה כזו בתולדות האגודה וכנראה שבמדינה בכלל. האמירה אצלנו היא - כל שנה היא שנת בצורת, אלא אם הוכח אחרת. אנחנו שואבים בספטמבר־אוקטובר כדי להבטיח את המים בעונה אחריה. כבר קרה לנו שהסתבר שהשאיבה מיותרת כי ירדו מספיק גשמים, אבל בגלל הסכנה שואבים מראש. למרות ההיערכות המוקדמת, השנה לא הוכח אחרת עד היום - אנחנו בבצורת".
שדה מסביר שההשלכות עלולות להיות משמעותיות. "על סמך הקצאות מים, חקלאים יכולים לטעת מטעים. למרות הזהירות, הם יצטרכו לקצץ בהקצאות הבסיס כי אין להם מים כלל. כרגע בהסכמה אנחנו משלמים למשקים כדי שלא ישתמשו במים. ההשלכות הן שיהיו פחות גידולי שדה. יהיה גם פחות מזון לרפתות מגידולי תירס ותחמיץ. אולי זה יעלה את מחירי החלב. באופן כללי, יהיו פחות יבולים כי המשקים נדרשים לבחור בין לעקור מטע לחלוטין לבין לדלל את הפרי. אם הרשתות לא ייקחו את המרווח שהן רגילות לו, זה יהיה בטל בשישים. אנחנו נהיה עם פחות תוצרת והיא תעלה יותר. זה עלול להתגלגל אל הצרכן. אם שער הדולר יישאר גבוה, גם היבוא יהיה יקר. אם התחזיות האפוקליפטיות נכונות והשנה הזו תחזור על עצמה בתדירות גבוהה - קשה לראות קיום לחקלאות כמו שאנחנו מכירים אותה, שמתבססת על מים נגישים וזולים. החקלאות ברמת הגולן הולכת להיות מבוססת על מי כנרת - בהנחה שהיא תתמלא מגשמים והתפלה, בתקווה שזה יהיה מקור יציב שאפשר להסתמך עליו״.
לדברי מקור נוסף במשק המים, "אנחנו בבצורת קיצונית, והיא משפיעה, חד־משמעית. בדרום הגולן חיברנו את החקלאים לכנרת ובמרכז הגולן יש קידוחים, אבל עדיין האתגר הוא גדול. יש פחות מים באזור ואין מספיק לפעילות החקלאית המלאה. בצפון רמת הגולן המצב אקוטי יותר, ויהיה צורך לוותר על גידולים חד־שנתיים בחלק מהאזורים. ספציפית בעונה הזו בצפון רמת הגולן, בעיקר באזור הכפרים הדרוזיים, נראה שאפילו לא תהיה אפשרות להוריד גידולים חד־שנתיים ולשמור את המים למטעים האחרים, כי אפילו את זה אין".
תוכנית אחת שתצא בקרוב לפועל, דווקא היתה יכולה לשפר את המצב: חיבור קו מים של מקורות לגולן. האישור מרשות המים ניתן רק לאחרונה, לאחר עיכוב של שנים. "החברה בשנים האחרונות פנתה כמה פעמים לרשות המים לקבלת האישור, אך האישור לא ניתן", ציינה מקורות בדו"ח הכספי שלה. כשיקום הפרויקט, הוא ישמש את משקי הבית, וכך תוכל מקורות להפנות עוד מים לחקלאות. כך או כך, כבר כעת עולה חשש כי קוטר הצינור כפי שנקבע – 36 צול – עשוי לא להספיק לאתגרים העתידיים של האזור בשנות בצורת.
מי יפצה את החקלאים?
למדינה ברור שתיאלץ להכניס את היד לכיס ולשפות את החקלאים על הנזקים, כך עולה בשיחות עם גורמים בממשלה ובמשק המים. בתחילת השבוע פנה מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, אורי דורמן, לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' ולשר החקלאות אבי דיכטר. דורמן ציין כי לא רק מיעוט גשמים פגע בחקלאות, אלא גם עיתוי הגשמים על פני העונה – פער הזמנים בין מערכות הגשם. "מיעוט הגשמים מכריח את החקלאים לבצע השקיית חורף וגורם להוצאות מוגברות והפסד רווחים", הסביר. "דלדול מקורות המים עלול להוביל לצמצום הקצבות המים לחקלאים, ולקיצוב באספקת המים לגידולים השונים. החקלאים יעמדו בפני דילמה: האם לזרוע גידולי שדה חדשים, האם להשקות את המטעים רק בכמות מינימלית הנדרשת להמשך קיומם".
דורמן מבקש מהשרים לקבוע בהתאם לחוק כי יש לפצות את החקלאים על נזקי בצורת, לפי האזורים בהם הנזק מרבי. התקנות הקיימות קובעות את שיעור הפיצויים בעד נזקי הבצורת שנגרמו, זאת לאחר הקמת "ועדת בצורת" שתפקידה לייעץ לשרים בנושא תחשיבים לקביעת שווי הנזק. "ללא תמיכה מיידית, עלול להיגרם לחקלאים נזק גדול שיכול להיות בלתי הפיך ולהוביל לפגיעה חמורה בייצור המזון המקומי", סיכם דורמן.
שדה מוסיף כי המצב הנוכחי מחייב התערבות חיצונית: "יש הערכה שהנזק הוא בסדר גודל של 120 מיליון שקל, שבהם יצטרכו לפצות את החקלאים כדי שלא יגדלו. אי אפשר שהחקלאים ישקיעו היום כספים ושיתברר להם בעתיד שהם לא יכולים לקבל תפוקה. אין לנו מקורות לעניין הזה. אנחנו פועלים בלי מקורות תקציביים כדי להקטין את הנזק, ומתכננים כרגע באי־ודאות מוחלטת".
