פרשנותהאינפלציה פחות מתרשמת משיא של 21 שנה בצמיחה
פרשנות
האינפלציה פחות מתרשמת משיא של 21 שנה בצמיחה
היצוא זינק ב־14%, הצריכה הפרטית ב־10% וכך גם שיעור ההשקעות במשק – מה שתרם לשיעור צמיחה מרשים של 8.1% ב־2021. לרוב הצמיחה אחראית הממשלה החדשה שנמנעה מסגרים, אך נתוני האינפלציה מקלקלים את החגיגה
אפשר להתרשם מנתון הצמיחה לשנת 2021 שפרסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס): 8.1% - שיא של 21 שנה. ובכל זאת כדאי לדייק את הסיבות לשמחה ולהתבונן על התמונה המלאה.
בניכוי רכישת מכוניות (ללא מסים על יבוא נטו) שיעור הצמיחה קטן לרמה של 7.8%, וכאשר מסתכלים על הצמיחה לנפש - זה המספר החשוב שחייבים לשים במרכז מכיוון שישראל היא שיאנית בריבוי הטבעי בקרב מדינות המערב - המספר כבר יורד ל־6.3%.
זה עדיין שיעור צמיחה מרשים ביותר, מעל הממוצע של המדינות המפותחות, שממקם את המשק שלנו בחמישייה הפותחת של ה־OECD - אחרי מדינות כמו כמו צרפת, בריטניה ואירלנד (וכבר לא במקום השני אם היינו מדרגים לפי צמיחה כוללת). כשצוללים לתוך הנתונים, האופטימיות לא נפגעת: הצמיחה של 2021 היא צמיחה מאוזנת מאוד, כאשר לא רק הצריכה הפרטית זינקה בקצב מרשים (כ־10%, מהשיעורים הגבוהים במערב, אחרי ירידה דרמטית בשיעור דומה ב־2020), אלא גם היצוא רשם עלייה חזקה אף יותר – של כ־14% – לרבות יצוא שירותים (זינוק של יותר מ־17%) שכבר עובר את יצוא הסחורות והגיע ל־52% מכלל היצוא של ישראל.
עוד 10 מיליון שעות עבודה
לא פחות חשובה היא העלייה של כ־10% בהשקעות במשק – מרכיב שירד בשנים האחרונות ובחוזקה רבה בשנת הקורונה. מדובר בשיעור כפול מהממוצע ב־OECD – אף שהוא עדיין מושפע באופן משמעותי מיבוא כלי רכב הנספרים גם כהשקעה (חברות ליסינג). אך עדיין הצמיחה בהשקעה בנכסים קבועים, במכונות בציוד ובבנייה - מרשימה (עליות של 11%, 14% ו־14% בהתאמה).
ישנם עוד שני נתונים שיותר מרשימים מהספרה "8": התוצר של המגזר העסקי – המנוע המרכזי לצמיחת המשק – רשם את הזינוק הגדול (כמעט 10%) מבין כלל המרכיבים כאשר מסתכלים על התוצר לפי "שיטת ייצור" (גם התוצר הציבורי ותוצר הדיור עלו). הנתון השני שמעיד יותר מכל עד כמה ההתאוששות של המשק הישראלי היתה מרשימה בכל קנה מידה הוא הזינוק החד במספר שעות העבודה השבועיות שעלה בכ־10 מיליון שעות נוספות מכ־130 מיליון לכ־140 מיליון – עלייה של יותר מ־7%.
אלו חדשות טובות מאוד אף שעדיין מספר שעות העבודה עמד ערב התפרצות המשבר על 142 מיליון. ואם לא די בכך, כל זה קורה כאשר ממשלת ישראל הורידה את הגירעון ל־4% תמ"ג, פחות ממחצית השיעור הממוצע ב־OECD (ובין הנמוכים במערב כולו), כאשר כלל הכנסות המדינה עלו בכ־18% (לעומת ירידה של 2.6% בשנה הקודמת) וההוצאות ירדו בכ־0.5% (לעומת עלייה של כ־15% ב־2020) – ירידה בעיקר של הוצאות ביטחוניות.
שר האוצר אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו, יכול לישון טוב בלילה: אף שהממשלה החדשה אחראית רק על "מחצית 2021", היא חתומה על המחצית שבה נרשמה רוב הצמיחה. ייתכן כי מדיניות "כן" לתכנון תקציב ואחריות תקציבית ו"לא" לסגרים (בניגוד לעמדת פקידי משרד הבריאות) נתנה את אותותיה מוקדם מהצפוי, לא חנקה את המשק ואף נתנה תקווה למשקי הבית ולמגזר העסקי.
אך לנתונים המרנינים שפרסמה הלמ"ס אתמול, חייבים לצרף את אלו שפרסמה אותה לשכה שלשום – נתוני האינפלציה, 3.1% לשנה בינואר - שיא של 11.5 שנים - ומעל הגבול העליון של יעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה. ניכר כי הבעיה המרכזית של המשק הישראלי בשנה הנוכחית תהיה המחירים: לא רק של המוצרים ושל השירותים כפי שמשתקפים במדד המחירים לצרכן והיצרן אלא גם של הנכסים - הנדל"ן והנכסים הפיננסיים. הנתונים והאיתותים מראים כי האינפלציה הנוכחית איננה מבוססת על סעיף אחד אלא שהיא די מכלילה את כלל הסל. היא מכה בכולם: גם בכלכלות הכי מפותחות שהצליחו להתמודד עם המגפה בהצלחה אך גם בשווקים המתעוררים שצלחו את המשבר בצורה הרבה פחות מרשימה. אז נכון שהאינפלציה בישראל לא דומה לרמות של ארה"ב (7.5%) וגם לא של שאר מדינות המערב (6.6% בממוצע) - שם נשברו שיאים של 40 שנה.
אבל ברור כבר לכולם כי "אינפלציית הקורונה" היא לא פחות מתעתעת מהמגפה עצמה: כאשר נדמה מעל כל ספק שהיא בשליטה, היא מכה שוב - ובעוצמה רבה יותר. לראיה, היא הצליחה להכריע את מיטב הבנקים המרכזיים. לכן בנק ישראל חייב לנקוט משנה זהירות. תחזית האינפלציה של בנק ישראל לשנת 2021 כבר פוספסה: ב־3 בינואר 2022 הם סברו כי היא תעמוד על 2.4%. היא הפתיעה ולבסוף עמדה על 2.8%. גם מדד ינואר – חודש שבו נרשמה דווקא האטה בפעילות הכלכלית - היה אמור להישאר ללא שינוי אך עלה ב־0.2% (הגבוה ב־11 השנים האחרונות). בבנק ישראל מסבירים, מצד אחד, כי הם בשליטה וכי לפי כל המודלים והתחזיות האינפלציה בסוף שנת 2022 תרד ל־1.6%, כאשר תהליך התמתנות המחירים יתחיל במחצית השנייה של השנה.
"עלולה לפגוע בקצב ההתאוששות"
אך מנגד, בדו"ח היציבות הפיננסית האחרון שהתפרסם השבוע, כלכלני הבנק מציינים את האינפלציה כסיכון מרכזי וכותבים בבירור כי "אם יתברר שהאינפלציה מתמידה לאורך זמן מעבר למצופה, היא עלולה להביא להאצה של קצב הצמצום המוניטרי (העלאת ריבית – א"פ), לפגיעה בקצב ההתאוששות הכלכלית ולהרעת התנאים הפיננסיים (קשיי אשראי)". הם מוסיפים שהסיכון הגדול הוא כי "האינפלציה בעולם עלולה להיות 'מיובאת' לישראל דרך עלייה של מחירי היבוא ועלייה של מחירי הסחורות והאנרגיה, שנקבעים בשוק העולמי". עלייה בריביות "צפויה להקשות על המגזר העסקי, שחלקים ממנו עדיין מתאוששים ממשבר הקורונה, ועל משקי הבית הלווים, אשר הגדילו בתקופה האחרונה את הלוואות המשכנתא", הם מסכמים.
לכן החשיבות במעקב אחרי האינפלציה - תוך שמירה קפדנית על הציפיות לאינפלציה ששבו לעלות בחודש שעבר. אמון הציבור בבנק המרכזי הוא פקטור קריטי, לרבות האמונה של הציבור, של המגזר העסקי, ושל המגזר הפיננסי שהוא נחוש במשימה הזו. האתגר הוא כפול ומכופל כי ריסון האינפלציה – המשימה העיקרית של בנק ישראל לפי חוק - חייב להתבצע תוך המשך התמיכה בהתבססות הצמיחה, בשוק העבודה (המשך הורדת האבטלה) והפחתת אי־השוויון - משימות לא פחות קריטיות גם ב־2022, שכן המשק עוד לא חזר לעצמו.
