פרשנותשקר המשילות של הממשלה לא עובר אפילו פוליגרף הונגרי
פרשנות
שקר המשילות של הממשלה לא עובר אפילו פוליגרף הונגרי
הנתונים מוכיחים שנדיר מאוד שבג"ץ מתערב בהחלטות ממשלה; כל הטענות ל"פגיעה במשילות" הן רק כיסוי לאינטרסים אחרים, בהם הרצון לבצר כאן שלטון יחיד של הקואליציה
ה"רפורמה" המשפטית נשענת על שקרים. שקר מינוי השופטים בידי עצמם, שקר ה"ככה זה בעולם" וגם שקר המשילות, שמנותח כעת במחקר חדש על כל העתירות לבג"ץ ב־2018-2010. אבל לפני המחקר - ביום שני מגיע לקריאה ראשונה בכנסת שקר הוועדה למינוי שופטים. התיקון שמשנה גם את הרכב הוועדה וגם את שיטת הבחירה, תיקון שמקנה לשלושה שרים ולשני חברי כנסת מהקואליציה את הרוב האוטומטי לכל מינוי שעליו יחליטו נתניהו ושותפיו. בשביל מה לסבך, תכתבו את האמת הפשוטה: את השופטים בישראל תמנה ועדה שתורכב משלושה שרים ושני חברי כנסת מהקואליציה. זה התיקון של שמחה רוטמן. עזבו את השקר של ועדה, של ייצוג שופטים, של נציג אופוזיציה. למה להטריח אותם בקרקס הפייק הזה.
אהרן ברק, בראיון עם רוני קובן ב"כאן 11" בשבוע שעבר, הסכים להודות בטעות הרטוריקה האקטיביסטית שלו - מ"האדם הנאור" ועד "מלוא כל הארץ משפט". המחקר החדש של פרופ' קרן וינשל מהאוניברסיטה העברית מאשר את הטעות הזו, אבל מספר שהמציאות היתה רחוקה מהרטוריקה. "למרות רטוריקה אקטיביסטית של בית המשפט העליון", היא כותבת, "בפועל רמת האקטיביזם בהיבט התערבות בפעולות הרשויות האחרות היא נמוכה". לאקטיביזם הנמוך הזה ביטוי אמפירי מוצק כמו פסילת 22 חוקים בלבד ב־30 השנים שעברו מאז "המהפכה החוקתית". הממוצע השנתי של פסילת חוקים בישראל עומד על 0.7, בעוד הממוצע השנתי בבתי המשפט העליונים של ארה"ב, קנדה, הודו ואירלנד, בשיטה הדומה לשלנו, הוא פי שניים, ובבתי משפט חוקתיים כמו גרמניה או דרום אפריקה זה פי 10.
וינשל מציגה גם את הריסון השיפוטי בהחלטות מינהליות, בייזום פשרות וגם במאבק בטרור שממחיש היטב את הפער בין רטוריקה לפרקטיקה. הנתונים מתעתעים. רק ב־3.8% מהעתירות נקבע שהנושא אינו שפיט, ולעומת זאת בכ־95% מפסקי הדין נעשה שימוש במבחני סבירות או מידתיות כדי לבחון את חוקיות פעולת כוחות הביטחון. אבל כשמגיעים לשורה התחתונה המסקנה מתהפכת. "אדגיש", כותבת וינשל, "כי השופטים התערבו בפועל רק ב־12.2% מפסקי הדין. כלומר הממצאים מורים על רטוריקה שהיא מאוד אקטיביסטית, גם אם ההחלטות בסופו של דבר מרוסנות ואף נותנות לגיטימציה חוקית לפעולות המדינה בשטחים".
רוטמן ולוין נחושים לסלק את הרטוריקה הפיקוחית הזו. ולמה? כי אף אחד לא יגיד לממשלה מה לעשות. זהו שקר המשילות ושקר כבילת ידי הממשלה. וגם בגלל חוסר הבנה טוטלי לחשיבות הגנת הבג"ץ על חיילי צה"ל באופן שמאפשר לצבא גם חופש פעולה מבצעי וגם מתן "לגיטימציה חוקית".
לכן צריך להגיד את האמת או לבקש מהממשלה לומר אותה: מהן הסיבות האמיתיות להרס בית המשפט העליון? לא מינוי שופטים, לא אקטיביזם, לא משילות. מדובר בסיבות אחרות לגמרי. הנה הרשימה האמיתית: האובססיה של יריב לוין ושמחה רוטמן לבצר כאן שלטון יחיד של הקואליציה; המאמץ של סמוטריץ' ובן גביר לסלק את בג"ץ מהפיקוח הרופף ממילא על הנעשה בשטחים; המאמץ של החרדים לסלק את בג"ץ מהפיקוח על פינוקי התקציב והחקיקה לטובתם; וכמובן האינטרסים האישיים של משפחת נתניהו: של האב – להקריס את מערכת משפט כדי לפלס מבין הריסותיה את נתיב החילוץ ממשפטו; ושל רעייתו ובנו – שמבקשים נקמה על פסיקות פיננסיות שפגעו בארנק המשפחתי. השבת 270 אלף דולר לבן דוד מיליקובסקי ואכיפת בנו לממן את ההפסד בתביעת הדיבה נגד אבי אלקלעי.
השקרים להצדקת ההפיכה המשפטית נערמים מכל עבר ומכל מקור אפשרי. יש בהם את השקרים התודעתיים שנוחתים מיקומים מקבילים של אמת והיגיון, למשל שהרפורמה המשפטית תחזק את הדמוקרטיה ואת הכלכלה. ראש הממשלה אמר זאת, ואפילו פוליגרף הונגרי היה מתפוצץ אילו היו מחובר אליו ברגע האמירה. ולצדם השקרים העובדתיים, אלה שמופרכים בידי המציאות המשפטית (משילות, מינוי שופטים), וכמובן הכלכלה שמציגה את טענותיה במספרים שאיתם עוד יותר קשה להתווכח. ובנוסף שקרי ה"ככה זה בעולם" שקיבלו הפרכה נוספת על ידי שר המשפטים הקנדי לשעבר, פרופ' ארווין קוטלר, ששלל את ההשוואה שנתניהו ולוין כל כך אוהבים - לפסקת ההתגברות הקנדית: "הפסקה הזו היא במסגרת חוקתית שמגנה על הפרדת הרשויות, על האיזונים והבלמים, על עצמאות בתי המשפט, על הביקורת השיפוטית, על זכויות אדם. הרפורמה הישראלית מסכנת את כל אלה".
