דעהלמרות קיץ הבלהות, הפוליטיקאים לא הפנימו את גודל משבר האקלים
דעה
למרות קיץ הבלהות, הפוליטיקאים לא הפנימו את גודל משבר האקלים
27 שנים של ועידות אקלים הובילו את האנושות לכישלון – והפוליטיקאים ממשיכים להיפגש, להשיק כוסות, ולדבר בכובד ראש על הסוגיה שהם מגלגלים ללא בושה לטיפול הדורות הבאים; פחות מ-30 מדינות עדכנו את התחייבויות הפחתת הפליטות שלהן לשנת 2030
רגע לפני שהוא חומק מעיניהן הפקוחות של המצלמות, אלוק שארמה השפיל מבט. "אני מתנצל מעומק ליבי", אמר. "אני מבין את האכזבה, אבל זה חיוני שנגן על החבילה הזאת". כשהוא מחכה למחיאות כפיים מקהל עמוס דיפלומטים ונציגי משלחות מרחבי העולם, שארמה, שהופקד מטעם בריטניה לעמוד בראש ועידת האקלים הבינלאומית של האו"ם שנערכה אשתקד בסקוטלנד, מחה דמעה. הציפיות הרבות ויחסי הציבור שזכה להם הכנס במשך שבועות, הסתיימו בהסכם אקלים חלש, רפה, חסר משמעות.
מארגני הכנס קראו לאזרחים המודאגים להסתפק בנחמה: מה שלא הצלחנו השנה, נצליח בשנה הבאה. אנחנו מפצירים במדינות להגיע לוועידה הבאה מצוידות בהתחייבויות שאפתניות יותר, כאלו שיצליחו באמת להציל את האנושות מפני גלישה במדרון הכואב של משבר אקלימי מחריף, המותיר נזקים כבדים בכלכלות העולמיות, ומסכן את עתידם של מיליונים ברחבי העולם. במילים אחרות: התחייבויות וצעדים בפועל להפחתה של 45% בפליטות גזי החממה המסכנים את היציבות האקלימית ואת בריאותן של המערכות הטבעיות עליהן נסמכת האנושות.
אלא שההבטחות של הפוליטיקאים, התגלו כריקות. ערב ועידת האקלים ה-27 במספר, פחות מ-30 מדינות עדכנו את התחייבויות הפחתת הפליטות שלהן לשנת 2030, השנה לגביה הפוליטיקאים המכהנים כיום, עדיין יאלצו לתת דין וחשבון בזמן חייהם. השינוי מאשתקד – נאמד באחוז אחד בלבד ביעדים. רבים הציבו יעדים לאיפוס פליטות בשנת 2050, אך ללא מפת דרכים להשגתם, כשהם מסתמכים על טכנולוגיות שטרם הומצאו או על חסדי שמים. 27 שנים של ועידות אקלים הובילו את האנושות לכישלון – והפוליטיקאים ממשיכים להיפגש, להשיק כוסות, ולדבר בכובד ראש על הסוגיה שהם מגלגלים ללא בושה לטיפול הדורות הבאים. ועידת האקלים העולמית, הפכה לטקס גרינווש שנתי.
הסכם פריז, התקווה היחידה שילדו הוועידות, נותר ללא "שיניים", ומאפשר לכל מדינה להבטיח כאוות נפשה ולא לעשות דבר. מאז, מצאו מדינות ועסקים רבים שיטות שונות "לתחמן" את המערכת, ללכת בלי הפחתת פליטות וליח"צן עם, להציב יעדים ולא לממש, ולקוות שאפשר לעבוד על האקלים כמו שעובדים על הציבור. המציאות ברורה: ההתנהלות הנוכחית תוביל להתחממות מסוכנת של 2.8 מעלות עד סוף המאה, הדיבורים על מעלה וחצי נותרו דיבורים בלבד. למרות שאנרגיה מתחדשת זולה מאי פעם, בשנים 2019-2021, מדינות ה-G20 סיפקו מימון של לפחות 55 מיליארד דולר בשנה לפרויקטי נפט, גז ופחם, כמעט פי שניים יותר מהתמיכה באנרגיה נקייה, שהסתכמה בכ-29 מיליארד דולר בשנה.
בקיץ הבלהות של 2022 התברר שוב שמערכות כדור הארץ לא יודעות לקרוא את הודעות יחסי הציבור הנוצצות של ממשלות העולם. רשימה חלקית בלבד: שיטפונות בפקיסטן הובילו למותם של כ-1,300 בני אדם ולנזקים כבדים לכלכלה, רגע אחרי גל חום אכזרי. גל חום ובצורת בסין ייבשו נהרות, השביתו סכרים הידרואלקטריים, השביתו מפעלים וניתקו ספינות נושאות אספקה. גלי חום באירופה הובילו לטמפרטורות ששברו שיאים היסטוריים ולשריפות שכילו יערות שהפכו חומר בעירה, לאחר חודשים ארוכים של בצורת.
ארגון יוניצף הזהיר השבוע כי 559 מיליון ילדים כבר מתמודדים עם גלי חום תכופים, ועד שנת 2050, כמעט כל ילד על פני כדור הארץ יחווה חום קיצוני יותר, אפילו בתרחישי פליטת גזי חממה אופטימיים יותר. אותם ילדים יאלצו בעתיד הלא רחוק להתמודד עם עולם שבחלקו לא יהיה ניתן לעבוד בחוץ במהלך שעות שעות היום, וחלקם יאלצו לנטוש את ביתם בעקבות התייבשות של מאגרי מים או עליית גובה פני הים, ויהפכו לפליטים. איש מהפוליטיקאים החיים כיום (ועתידם הכלכלי מובטח), לא יטרח להסתכל בעיניהם בעוד שלושה עשורים.
ומה באשר לישראל? שום דבר. מאז שנת 2010, ניפקו הפוליטיקאים הבטחות אין-סוף, חלקן נגוזו כשנחתו על שולחן משרד האוצר, חלקן מומשו באופן חלקי ביותר. כ-91% מהחשמל שמפיקה ישראל מיוצר באמצעים מזהמים – וגורם לא רק לעלייה בפליטות, אלא גם לתחלואה ולמוות ממחלות הקשורות בזיהום אוויר. הנסועה הפרטית במגמת עלייה ותושבי הערים נושמים זיהום, והפוליטיקאים עד היום לא טרחו לאשר ולתקצב מפת דרכים לכלכלה מאופסת פחמן. בישראל העדיפו גם השנה צינורות נפט ועסקאות גז, והותירו לממשלות הבאות את המשימה ללכת בעקבות השמש.
למסיבה העולמית, ישראל מצטרפת בשמחה, והשנה יותר מתמיד, עם משלחת ענק של 800 נציגים. בשנה שעברה, תיארו בפניי פעילי סביבה בעיניים בוהקות את הוועידה כ״חוויה מעצימה״, ופקידי ממשל בכירים מאוד הגדירו אותה כ"נקודת מפנה, חוויה פוקחת עיניים, שלאחריה הכלי ישתנה". כולם חזרו בצוותא לציון, מועצמים באופן אישי, הישר לעוד שנה של חידלון. גם השנה, מלוכדים ורבים מתמיד, בחדרי הקוקטיילים ובאירועי ההשקה, בשקיעה על החוף בשארם א שייח, יהיה קשה לשמוע את המציאות זועקת: הזמן לדיבורים ריקים נגמר.
