דעההמלחמה באוקראינה והמשמעות לתעשייה הביטחונית
דעה
המלחמה באוקראינה והמשמעות לתעשייה הביטחונית
לנוכח התוקפנות הרוסית וחזרת האיום היבשתי על אירופה, מדינות רבות מבינות שעליהן לחזק את הצבאות שלהן, ובמיוחד את מערכי היבשה שנזנחו מאז תום המלחמה הקרה. התעשייה הביטחונית הישראלית יכולה לענות על הצורך הזה
העולם כולו נדהם כשרוסיה פלשה לאוקראינה. קשה היה להאמין שבמאה ה-21 מדינה אירופאית תפלוש למדינה אירופאית אחרת. התבדינו. לאחר כמה שבועות של לחימה, העולם נדהם שוב איך רוסיה, עם הצבא השלישי בגודלו בעולם, לא הצליחה להכריע תוך זמן קצר את אוקראינה, עם צבא קטן משמעותית.
כעת נראה שהצבא האוקראיני הצליח לעצור את התקדמות הצבא הרוסי ואפילו מסיג אותו מעט לאחור. איך זה יתכן? מה הסוד של הצבא האוקראיני? ואיזה משמעות יש לזה עבור התעשייה הביטחונית הישראלית?
שדה הקרב היבשתי
מלחמת רוסיה-אוקראינה של 2022 החזירה לתודעה העולמית את המלחמה היבשתית, זאת שרבים מאיתנו רצו כבר לשכוח – טורי טנקים ונגמ"שים, ארטילריה, כלי הנדסה, ושיירות לוגיסטיות ארוכות. קיווינו שמלחמות העתיד יהיו מלחמות כירורגיות של תקיפות אוויריות מדויקות עם מיעוט נפגעים, אבל המלחמה באוקראינה הראתה לנו שההיסטוריה חוזרת, והאיום הצבאי היבשתי על מדינות אירופה חי וקיים.
המלחמה בין רוסיה לאוקראינה היא גם התגלמות המלחמה הא-סימטרית המוכרת לנו. מלחמה א-סימטרית היא לא רק עימות בין מדינה לארגון טרור כמו שאנחנו מכירים בעזה ולבנון. מלחמה א-סימטרית יכולה להתקיים גם בין שני צבאות סדירים, כאשר הצבא החלש יותר נוקט בטקטיקת לחימה שונה שמטרתה לנצל את חולשות האויב החזק. הצבא האוקראיני הנחות מבחינה מספרית הבין מראש שלא יוכל לנצח את הרוסים בלחימה ישירה של שריון בשריון וקרבות אוויר. לכן, הוא נקט בשיטה משולבת של מלחמת גרילה ושימוש בנשק מדויק מרחוק (Stand-off) כמו טילי נ"ט, נ"מ, ומל"טים תוקפים.
לנוכח התוקפנות הרוסית וחזרת האיום היבשתי על אירופה, מדינות אירופאיות רבות מבינות שעליהן לחזק את הצבאות שלהן, ובמיוחד את מערכי היבשה שנזנחו מאז תום המלחמה הקרה. חלקן מבינות גם שהן ידרשו לבצע שינויים מהותיים בצבא – במבנה, בתורות הלחימה, ובמערכות הנשק שלו – וזאת על מנת להתאים אותו לשדה הקרב היבשתי המודרני ולהתמודדות אפשרית עם הצבא הרוסי.
כדי להילחם בצבא חזק וגדול, צבאות נאט"ו יצטרכו לשלב בין ישן לחדש. מצד אחד, הטמעת מערכות נשק חדשניות ומדויקות, שכדוגמתן ראינו בשימוש באוקראינה. מצד שני, צבאות נאט"ו לא יוכלו לוותר על טנקים ונגמ"שים. אם רוסיה תפלוש למדינת נאט"ו, צבאות גרמניה ואנגליה, מעמודי התווך של נאט"ו, יצטרכו לפעול הרחק מבסיסי הקבע שלהם לעצור את הפולש הרוסי. בשביל זה הם יצטרכו להיות מוגנים יותר, מהירים יותר, וקטלניים יותר ממה שהם כיום.
המשמעות לתעשייה הישראלית
מערכת הביטחון והתעשיות הביטחונית של ישראל ידועות ביכולות שלהם להשתנות ולחדש בתורת לחימה ומערכות נשק. החברות הביטחוניות, ובראשן תע"א, אלביט ורפאל, פיתחו מערכות נשק פורצות דרך לכוחות היבשה שמשלבות את עולמות הנשק ה"מסורתי" של הטנק, הנגמ"ש, והתותח, ביחד עם טכנולוגיות חדשות כגון חימוש מדויק, מל"ט, ומערכות מחשוב ותקשורת. שלוש דוגמאות בולטות לכך הן המל"טים התוקפים של תע"א, מערכת ההגנה לטנקים "מעיל רוח" של רפאל, ומערכת פיקוד ושליטה "צבא יבשה דיגיטלי" (צי"ד) של אלביט. אלה מקצת המערכות שנותנות מענה לסוג הלחימה היבשתית שצבאות המערב יצטרכו להטמיע על מנת להתמודד עם האיום הרוסי.
התעשיה הביטחונית הישראלית כבר הוכיחה את היתרון הטכנולוגי שלה, והצליחה למכור מערכות יבשה מתקדמות לצבאות מערביים. עם הגדלת התקציבים הצפויה של מדינות נאט"ו, והפניית משאבים לחיזוק היקף ויכולות כוחות היבשה שלהן, יש לתעשייה הישראלית הזדמנות פז להרחיב את פעילותה במדינות אירופה.
יחד עם זאת, חשוב להדגיש את השוני המהותי בין השוק הצבאי לשוק האזרחי. בתחום הצבאי כל מדינה שואפת להבטיח אספקה רציפה של ציוד, עם כמה שפחות תלות במדינות זרות. כמו כן, בנוסף לשיקולים מבצעיים וטכנולוגיים, ישנם שיקולים כלכליים וחברתיים של יצירת מקומות עבודה והעברת טכנולוגיה מתקדמת לתעשייה המקומית במדינה. שיקולים אלה עומדים במקום גבוה בשיקולי הרכש של מדינות המערב. ההיבט הכלכלי והתעסוקתי המקומי מקבל גם משנה תוקף לאור ההאטה הכלכלית שחוו מדינות העולם בתקופת הקורונה.
על כן, מעבר להשקעה בטכנולוגיה ומאמצי השיווק השוטפים שלהן, חברות ביטחוניות ישראליות צריכות במקביל לכך לגבש אסטרטגיה ליצירת תשתית עסקית ותעשייתית מתאימה במדינות היעד במערב על מנת למצות את הגידול שיהיה בתקציבים. בכלל זה:
1 שיתופי פעולה אסטרטגיים עם תעשיות ביטחוניות מקומיות – שיתוף בידע, שילוב במערכות אחרות, ואפילו פיתוח משותף.
2 רכישת חברות ומפעלים מקומיים, במטרה להפוך לחלק מהמרקם התעשייתי-הצבאי במדינה, ייצור ליצור מקומות עבודה, להעביר ידע ויכולות ייצור ותמיכה. זה יתרום לכלכלה המקומית ויגביר את התמיכה הפוליטית והתמיכה בדעת הקהל.
3 יצירת שיתופי פעולה עם יצרני פלטפורמות יבשתיות ואינטגרטורים של מערכות יבשתיות, כדי לשלב מערכות ישראליות בפלטפורמות שלהם.
גם אם יהיה לנו את המענה הטכנולוגי הטוב ביותר לאיומים החדשים שנוצרים כעת ביבשת אירופה, ללא הפיכה לחלק מהמרקם התעשייתי המקומי במדינת היעד, היקף החדירה של החברות הישראליות באירופה תהיה מוגבלת.
ארז הניג הוא ראש תחום ביטחון ותעופה, מחלקת ייעוץ אסטרטגי, KPMG ישראל
