ריאיון"כשהממשלה קיצצה את תקציב המחקר החלטתי לעזוב. הבנתי שזה רק יחמיר"
ריאיון
"כשהממשלה קיצצה את תקציב המחקר החלטתי לעזוב. הבנתי שזה רק יחמיר"
"הממשלה לא מבינה כמה קיצוץ במחקר הוא הרסני", אומר המדען הראשי היוצא במשרד האנרגיה ד"ר גדעון פרידמן. בריאיון ל"כלכליסט" הוא טוען כי "אין בארץ מספיק טכנולוגיות פורצות דרך בתחום האקלים" ומותח ביקורת על הרגולטורים ש"מפחדים להכניס חידושים ולקחת סיכונים". הוא מתריע מפני גדיעת החדשנות בישראל ובטוח שלא צריך פה עוד תחנות כוח
ד״ר גדעון פרידמן, המדען הראשי במשרד האנרגיה היוצא, רגע לפני שעזבת את השירות הציבורי הממשלה התחילה לקצץ בתקציבי המדע. רגע אחרי שעזבת, זה נהפך לשיטפון.
״הממשלה הזאת החליטה שהיא פוגעת במחקר האקדמי. זה מהלך שגוי שלא מתבטא רק בקיצוץ ביחידת המדען במשרד האנרגיה. הקיצוץ במכון וולקני הוא נוראי. הגישה של הממשלה היא לקצץ במחקר האקדמי בישראל. הם לא מבינים עד כמה זה הרסני לעתיד שלנו. היתרון היחסי של ישראל הוא היכולת הטכנולוגית שלה, אנחנו בנויים על הייטק, והייטק לא יכול להתקיים בלי אקדמיה. מחקר ופיתוח שמגיעים מהאקדמיה הם הבסיס לתחומי דיפ־טק כמו אקלים ורפואה. בלי זה — לא יהיה לנו מה לתרום לעולם. את המחקר צריך לחזק, לא להחליש״.
תקציב היחידה שעמדת בראשה קוצץ ב־38% ב־2023 תחת ממשלת נתניהו בהשוואה ל־2022. זה מה שגרם לך לעזוב?
״כשקיצצו לי את התקציב, זה היה טריגר מרכזי לעזיבה. הבנתי שזה לא משהו זמני אלא עניין שרק יחמיר ופחות ראיתי טעם בלהמשיך. המשמעות המרכזית של הקיצוץ היא הרבה פחות תמיכה במחקר ופיתוח תעשייתי. זה יכול לגרום למשבר בתחום בארץ. יש חברות שזקוקות לתמיכה הזו, בטח בימים אלו. האסטרטגיה שלי כמדען ראשי היתה שהתקציבים צריכים לגדול, כי זאת הדרך להרים טכנולוגיות ישראליות ולהפוך את משק האנרגיה למתקדם ונקי יותר. זה לא חזון מתוחכם. לכולם ברור שצריך כסף כדי לקדם אנרגיה נקייה. בעזרת אודי אדירי, שהיה המנכ"ל בזמנו, הצלחנו להביא הרבה כסף ב־2021. ההצלחה לא שוחזרה. משרד האוצר ביטל התחייבויות עתידיות שניתנו על חשבון מס הפחמן, במקום להביא מקורות תקציביים אחרים. עכשיו מחזירים את מס הפחמן אבל לא את התקציבים, ומדובר בעשרות מיליוני שקלים בשנה שנגרעו מהתקציב.
על נחיצות יחידות המדען הראשי: בלי זה העסק לא יעבוד. רק מדען ראשי יכול לקדם טכנולוגיות מתקדמות ולדאוג שתהיה התפתחות שמותאמת לצורכי המשק ולמדיניות הממשלה"
״ישראל לא חזקה בהפחתת הפחמן שלה. הממשלה אמרה: 'התרומה שלנו למאבק במשבר האקלים תבוא מפיתוח טכנולוגיות. אז צריך לעמוד מאחורי זה ולהביא טכנולוגיות פורצות דרך. במשרד האנרגיה ראינו שאין מספיק כאלו ולא יהיו ללא חיזוק המחקר. בתחומי הדיפ־טק אין רעיונות מבריקים שבאים מהמוח של היזם ולא נשענים על מחקר רב־נים: אם חוקר עובד כמה שנים על תחום מסוים ואז המימון נפסק — המחקר ייעצר. בעוד שנתיים, כשתשיגו תקציב, החוקר יהיה במקום אחר וכל המחקר שהתחילו בו לפני חמש שנים יירד לטמיון. קטעת את הרצף? הלך מה שעשית ואי אפשר לשחזר".
במשרד האוצר רוצים לפרק את יחידות המדען הראשי ולהקים במקום קרן אחת שתקצה תקציבים באופן תחרותי. למה לא בעצם?
״התפקיד של המדען הראשי הוא לחבר את המשרד למשק ואת המשק למשרד. לקדם כניסה של טכנולוגיות מתקדמות ולדאוג שבשוק תהיה התקדמות טכנולוגית שמותאמת לצרכים של המשק ולמדיניות הממשלה. זה מכלול, אי אפשר לפרק אותו לחתיכות. אלה יחידות שתומכות במדיניות השר, הן גם חלק מהליך קבלת ההחלטות. היחידות מביאות למשרד ידע מחו״ל, מהמשק, מהאקדמיה. חשוב שהן יהיו חזקות ומשמעותיות. לצד זאת, כדי שהמשק יקשיב למה שהממשלה רוצה להגיד, היא צריכה לבוא עם גזר — של תמיכה בפעילות והטמעה של טכנולוגיות חדשניות. אם יפרקו את זה לחתיכות, זה לא יעבוד. הדרך הנכונה לתמוך בחברות ובפיילוטים היא באמצעות המדען הראשי: הוא מכיר את השוק היטב, את המדיניות והרגולציה ויידע להוציא את הכסף בצורה הכי טובה. זו לא יחידה עשירה מלכתחילה ויצאו דרכה לא מעט יוזמות מעניינות בשנים האחרונות. שיתופי פעולה בינלאומיים גם הם משהו שרק יחידות המדענים הראשיים יכולות לעשות מול מקבילותיהן בחו"ל. יש לנו שיתוף פעולה מוצלח עם ארה״ב. הרצון שלי להרחיב אותו לא יצא לפועל כי לא היה כסף.
״הקמנו, למשל, מכוני מחקר להיתוך גרעיני ולאגירת אנרגיה, תחומים שאנחנו מזהים בהם יתרון יחסי לישראל וחשיבות מרובה. תמכנו בהצבה של עמדות טעינה לרכבים חשמליים — לפני שזה היה בון טון, הוצאנו מחקר שבדק כבר ב־2016 כמה עמדות טעינה צריך במרחב העירוני. עשינו פיילוט קטן כדי ללמוד איך צריך לעשות את זה, והוצאנו קול קורא לסובסידיות להקמת עמדות טעינה. זה משהו שהרים את השוק. אחר כך צצו יותר מעשר חברות טעינה שהגישו הצעות במרכזים האלו והשוק התעורר. זו הטמעה של חדשנות, זה חלק מהתפקיד. אם יפגעו ביחידות המדען, הדברים האלו לא יהיו".
מרבית ההשקעות היום מגיעות מהמגזר הפרטי.
״ההשקעה הממשלתית בישראל במחקר ופיתוח היא מהנמוכות בעולם. בתחומים כמו אקלים, השקעה פרטית היא לא הגיונית. לרוב הסיכון גבוה מאוד, שנות הפיתוח ארוכות מאוד — צריך לחכות 12 שנה — ונתח הרווחים קטן. זה לא כמו השקעה שיכולה להיות בתחום התרופות או התוכנה. מי שצריכה להוביל השקעה כזאת זו הממשלה. האינטרס הוא לא רק אינטרס כלכלי צר: את המשקיע מעניין כסף אבל אנחנו רוצים לפתור את בעיית האקלים. לממשלות יש מטרות שההיגיון הכלכלי בהן הוא לא מסחרי נטו״.
לישראל יש היום יתרון מול העולם?
״הגמישות התרבותית הישראלית נותנת לנו יתרון. המונח 'סטארט־אפ ניישן' — יש בו משהו. יש לנו חשיבה מקורית, אנחנו יודעים לעשות דברים בזול בהשוואה לעולם. סטארט־אפ אצלנו יכול להתקיים עם 3 מיליון דולר בהתחלה ובארה״ב לא יכולים להסתדר בלי פחות מ־10 מיליון דולר. עושים אצלנו הכל בקומבינות, יודעים לחסוך, לא מקימים את המעבדה עד הסוף, חלק ממנה עושים באוניברסיטה, קונים ציוד משומש ועוד. אנחנו גמישים מחשבתית. גופים בחו״ל הם הרבה פעמים מסורבלים. אצלנו לחברות יותר קל לקבל החלטות.
״אנחנו טובים בשלבים הראשונים, אבל הבעיה שלנו היא שאנחנו נופלים בשלבים מתקדמים יותר. בתחומים אחרים אנחנו רואים שהחברות הגלובליות הגדולות הקימו חממות לפיתוח בישראל וצברו הרבה ידע בזירה המקומית, ומנגד איפשרו ליזמים ישראלים לרכוש ניסיון ניהולי ומתודולוגי שיאפשר למיזמים שלהם לצמוח נכון — אבל בתחומי האנרגיה זה לא קרה. חסר לנו השלב הזה שמגיע אחרי הסטארט־אפ הקטן, השלב של להביא מוצר לשוק. אנחנו חלשים בזה. זה אומר שאנחנו צריכים לגייס לכאן חברות בינלאומיות ולתת לזה עידוד ממשלתי. זה יכול לקרות כשהחברות הבינלאומיות יבינו שאפשר לעשות כאן פיילוטים ולעשות כאן פעילות, ויש לזה תמיכה ממשלתית אמיתית״.
גם הפיילוטים האלו ייתקלו בחומה של רגולציה.
״נכון, קשה להטמיע חדשנות במגזר הציבורי בישראל. אנחנו צריכים גמישות רגולטורית. אי אפשר לומר שבכל מקום בעולם המצב טוב הרבה יותר, אבל הוא כנראה קצת יותר טוב. דוגמה אחת היא חוק חובת המכרזים. למשל, להתקין את טכנולוגיית אגירת אנרגיה בחום של חברת ברנמילר בבית חולים וולפסון לקח חמש שנים — שלוש שנים להוציא לספק יחיד, ועוד שנתיים להסתובב סביב ההסכם עד לחתימה. דוגמה אחרת היא מה שקורה עכשיו עם הניסוי האגרו־סולארי: יחידת המדען הראשי במשרדי האנרגיה והחקלאות קידמה ניסויים כדי לבדוק איך משפיעה הצבה של פאנלים סולאריים מעל גידולים חקלאיים. משרד האנרגיה השקיע בזה מיליונים, זאת החלטה שקידמנו לפני ארבע שנים, אבל עד היום החלקות לא קמו. אחת הסיבות לכך — חייבו את החלקות הניסוייות האלו בהיתרי בנייה. זה לקח שלוש שנים. אתה אומר לעצמך: אנחנו מדברים על 100 מגה־ואט בסך הכל, אלו פיילוטים קטנים, מה הבעיה לתת להם אישור לקום? כך אנחנו מפספסים הזדמנות, וזה שוק ענק שקורץ לישראל, היא יכולה להיות מובילה עולמית בזה, כמו בתחום המים. זה מנוע צמיחה אדיר שגם יכול לקנות לנו מעמד גיאופוליטי. אבל אנחנו מתעכבים כבר ארבע שנים ומי יודע אם בעולם לא משיגים אותנו בזמן הזה״.
שוק האנרגיה בישראל מיושן ביחס לעולם המפותח.
״בישראל אנחנו אחרונים לאמץ טכנולוגיות חדשניות. אם רוצים משק אנרגיה מתקדם, אי אפשר לומר ׳נהיה האחרונים שיישמו טכנולוגיות חדשניות׳. יש אצלנו פקידות שמרנית. לא רוצים לקחת סיכונים ולהוביל. לפני עשר שנים אמרו: למה צריך אנרגיה מתחדשת בישראל? נחכה, המחירים יירדו ונתקין. גם אם יש בזה משהו, זה אומר שאנחנו תמיד אחרונים ויש לזה השלכות — גם ברמת השוק המקומי. לחברות ישראליות יש מוצר חדשני אבל אין להן איפה לנסות אותו. הן הולכות לקרנות או ממשלות בעולם ואומרים להן: 'מה, בבית לא ניסיתם את זה אפילו? לכו הביתה, נסו ותחזרו אלינו'. אבל אם לחברות קשה להרים פיילוטים ולהטמיע טכנולוגיות בישראל, אז הן מתקשות להתקדם ולצמוח. גם טכנולוגיות זרות אנחנו לא מצליחים להביא לכאן בקלות, כי זה חדשני מדי ואף אחד לא רוצה להסתכן. אם לא תהיה יחידת מדען הראשי, גם לא יהיו פרויקטים של הטמעה שיראו שמדיניות מתקדמת יותר היא אפשרית ושפיילוטים מצליחים. זה אומר שאנחנו נשארים מאחור, שוב״.
על ההייטק הישראלי: חסר לנו השלב שאחרי הסטארט־אפ הקטן, שמביא מוצר לשוק. אנחנו חלשים בזה. היום אנו צריך לגייס חברות בינלאומיות לשם כך ולתת לזה עידוד ממשלתי"
היו דברים שניסיתם לקדם ביחידת המדען ולא הצלחתם בגלל זה?
״ב־2018 ניסינו להטמיע ניהול ביקושים במשק החשמל. זה לא הצליח כי היתה התנגדות של חברת החשמל, בגוף שהפך אחר כך לנגה. הם חשבו שאין צורך בזה כי היתה מספיק יכולת ייצור, אף שניהול ביקושים יכול לחסוך הקמה של תחנות כוח. הקמה של תחנות כוח נקבעת לפי שיאי הביקוש, ולא הביקוש הממוצע. שיאי הביקוש מתקיימים מעט שעות בשנה, אפשר לרסן את שיא הביקוש באמצעות ניהול ביקושים. זה קורה במדינות המערב, למשל בגרמניה. כל זמן שהיה עודף בכושר ייצור, אמרו לנו שלא צריך את זה. אנחנו הסתכלנו יותר קדימה ואמרנו — זה טוב יותר לאנרגיה מתחדשת שלא תמיד זמינה וזה יהיה נדרש כשיהיה מחסור באמצעי ייצור. זה לא עזר לנו. היום מבינים כמה שזה נחוץ״.
מינהל התכנון מזהיר שאם לא יקומו עוד תחנות כוח מזהמות נהיה בעלטה. צריך להקים עוד כאלו?
״לא, לא צריך להקים עוד תחנות כוח מזהמות. תוכנית הפיתוח של נגה עד 2030 הוצגה לפני כשלוש שנים, ונאמר בה שצריך להקים שתי תחנות כוח גזיות נוספות בישראל. לא הסכמתי גם בזמנו עם האמירה הזאת. הנחת היסוד של נגה היתה שלא נגיע ל־30% אנרגיה מתחדשת בסוף העשור אלא ל־18% בלבד. לפי זה, יצא שצריך תחנה אחת נוספת. הם אמרו: נקים עוד אחת 'ליתר ביטחון'. זו חשיבה לא נכונה. ההגנה שלנו בפני אי־עמידה ביעדי האנרגיה המתחדשת צריכה להיות התקנה של סוללות שנטענות ברשת בלילה, לא עוד תחנה מזהמת. בניגוד לתחנות כוח, מתקני אגירה אפשר להקים בתוך שנתיים. צריך קודם כל להתאמץ יותר להקים אנרגיה מתחדשת, וב־2026, אם רואים שזה לא מספיק, אז להקים עוד תשתית אגירה. יש עוד מהלכים שניתן לעשות כדי להימנע מהקמת תחנות כוח נוספות — למשל ניהול ביקושים או קירור של תחנות הכוח הגזיות בקיץ — מהלך שיכול בעצמו לחסוך לפחות תחנת כוח אחת ויעלה גם הרבה פחות כסף. סיפורי העלטה הם מופרכים, לא נגיע למצב כזה״.
״קודם כל, צריך לרצות. כשרוצים, יכולים. אם לא רוצים, זה יותר קשה. יש לא מעט פרויקטים בקנה, צריך לדאוג שהם ייצאו לדרך ויצליחו. למשל, שטח אורון־צין בנגב. אזור גדול מאוד של מחצבות ישנות ולא פעילות שהמערכת האקולוגית בו הופרה. במשרד להגנת הסביבה רוצים לשקם את המחצבה ולהחזיר אותה לטבע. הנזק כבר נעשה ואנחנו צריכים את השטח ליצור אנרגיה מתחדשת. גם הסיפור של עוטף עזה מטיל בספק את המילה ׳רוצים׳. יש שם פוטנציאל לייצור אלפי מגה־ואט חשמל, אבל משרדי הסביבה והחקלאות מתנגדים לניצול השטחים. הממשלה צריכה להחליט מה סדר העדיפויות. אם רוצים אנרגיה מתחדשת, זה בהחלט אפשרי. צריך לעודד תמהיל: שליש על גגות, שליש בדו־שימוש ושליש קרקעי".
מה צריך לקרות כדי שתהיה פה אנרגיה מתחדשת?
״צריך לקבוע היום יעד אנרגיה מתחדשת ל־2040 של 60% מכלל תצרוכת החשמל. זה ישלח איתות לכולם: חברת החשמל, חברת ניהול המערכת,ויצרני הגז הפרטיים - ׳יהיה לנו משק מבוסס אנרגיה מתחדשת עם גיבוי של גז טבעי׳, לא משק של גז טבעי עם ספיחים של אנרגיה מתחדשת. היום אנשי המקצוע במערכת לא מבינים את זה. למה מציעים כל כך הרבה כסף על מכירת אשכול? כי יצרני הגז הפרטיים מבינים שכדאי להם להקים תחנות כוח. הם לא בסיכון, הם בטוחים שתמיד יקנו מהם את האנרגיה הזו בישראל כי הם רואים את ההתנהלות. יעד של 60% יבהיר לכולם שעידן הגז הטבעי ייחלש במידה משמעותית. אף אחד מהשחקנים בשוק לא הפנים זאת״.
