חוק ההסדריםבנקאות פתוחה: עד כמה יוגבלו הבנקים הגדולים?
חוק ההסדרים
בנקאות פתוחה: עד כמה יוגבלו הבנקים הגדולים?
אחת הסוגיות בחוק ההסדרים: הרשאה לגופי הפינטק לקבל גישה למידע מהבנקים, והסדרת המגבלות של הבנקים עצמם
בכל הקשור לתחום הפיננסים, חוק ההסדרים מתמקד בקידום רפורמות שדובר עליהן בעבר, ושהתעכבו בשל הקיפאון הפוליטי, ולא ביוזמות חדשות. הרפורמה המרכזית שמקדם חוק ההסדרים היא רפורמת הבנקאות הפתוחה. מדובר ברפורמה שעל פניו יש בה פוטנציאל לשיפור משמעותי ברמת התחרות והמחירים במערכת הבנקאית. עם זאת, ראוי לומר כי רפורמה זו שכבר יושמה בשנים האחרונות בכמה מדינות בעולם - למשל באירופה ובאוסטרליה - עדיין לא חוללה מהפך דרמטי בהרגלי הצריכה או ברמת המחירים.
בנקאות פתוחה מחייבת את הבנקים לפתוח את המידע הקיים על לקוחותיהם לצד ג'. צד ג' יכול להיות בנק מתחרה, חברה פיננסית או חברת פינטק. בעזרת המידע הזה ניתן להציג ללקוחות שירותים פיננסיים שונים, בהם ייעוץ, הצעת מוצרים פיננסיים ושירות של מנוע השוואת עלויות.
לרפורמה הזו שני חלקים: מצד אחד בנק ישראל הנחה את הבנקים לפתוח באופן מדורג את המידע. שלב ראשון בפתיחת המידע בוצע כבר באפריל האחרון, והוא כולל מידע על חשבון העו"ש. שאר המידע ייפתח באופן מדורג החל מהשנה הבאה. החלק השני הוא הסדרה ורישוי של גופי הפינטק שיקבלו את אותה גישה למידע מהבנקים. חלק זה אמור להיות מוסדר בחוק ההסדרים. תזכיר חוק כבר הוגש ביוני אשתקד, אך נתקע בשל המשבר הפוליטי, וכעת עובדים באוצר על גרסה עדכנית. ישנן שתי סוגיות מרכזיות שנותרו עדיין פתוחות בנוגע לטיוטת החוק בנושא זה. הראשונה היא בנוגע למגבלות של הבנקים עצמם בשימוש בבנקאות הפתוחה. האם הבנקים יוכלו לאסוף בעצמם נתונים מבנקים אחרים, והאם יוכלו גם לבצע שירות של איסוף הצעות מהבנקים, והשוואת עלויות ללקוחותיהם.
טיוטת החוק הקודמת אסרה על כך. עם זאת, הטיוטה לא קודמה בשל המשבר הפוליטי, ולוואקום הזה נכנס בנק ישראל שאיפשר לבנקים להציע שירות של השוואת עלויות, תחת מגבלות ובראשן אישור של רשות התחרות. במשרד האוצר כעסו על כך, וככל הידוע היחסים בין המשרד לבנק ישראל בסוגיה זו הפכו מתוחים, ובאוצר שומרים על הקלפים קרוב לחזה באשר לנוסח טיוטת החוק העדכנית.
ההערכות הן שהחוק יאפשר לבנקים גישה לנתונים בבנקים אחרים, כדי להעניק ללקוח שירות ייעוץ או להציע לו הצעה טובה יותר ממה שהוצע לו עד כה. אולם ייאסר על הבנק לאסוף הצעות מבנקים אחרים ולהציג ללקוח מנוע חיפוש. הסיבה הרשמית לכך היא חשש לניגוד עניינים, שיביא לכך שהבנק ימליץ ללקוח על ההצעה שלו.
אולם ככל הנראה החשש המהותי יותר הוא שאם יאפשרו לבנקים להציע שירות של השוואת עלויות כמו שחברות הפינטק יציעו, אז הבנקים ישתלטו על השוק, וחברות הפינטק יישארו שחקן זניח, אם בכלל, ברפורמה הזו. הבנקים הם גופי רבי־עוצמה, היכולת שלהם לבצע השקעה משמעותית לצורך חדירה לשוק עם אפליקציה חדשה גדולה דרמטית לעומת גופי הפינטק הקטנים. כמו כן, האמון במערכת הבנקאית נחשב לגבוה, ולקוחות ירגישו בנוח יותר להעביר לבנק מידע אישי מאשר לחברת פינטק.
סוגיה נוספת שחוק ההסדרים יצטרך לתת לגביה מענה היא האם הבנק יוכל לגבות תשלום בעבור העברת המידע על הלקוחות. בגרסה של החוק מהשנה שעברה נקבע כי ניתן יהיה לקבל את המידע בחינם כל עוד מדובר בעד 1.5 מיליון בקשות בחודש, וכי מעל להיקף שכזה ניתן יהיה לגבות תשלום. הערכות הן שהאוצר עשוי אף לבטל את המגבלה הזו, ולקבוע באופן גורף כי הפעולות יינתנו חינם וללא מגבלה.
אלא שעם כל הכבוד לשתי הסוגיות הללו, ההחלטות הדרמטיות באמת לגבי רפורמת הבנקאות הפתוחה אינן בחוק ההסדרים, אלא בשלב שיבוא לאחר מכן - שלב הרישוי והאכיפה של רשות ניירות ערך שצפויה לקבל לידיה את הסמכות לפקח על חברות הפינטק. הדילמה שניצבת בפני הרשות היא איזה סוג של תנאי רישוי ופיקוח היא תציב. מצד אחד, אם תציב דרישות נוקשות בנושאים כמו אבטחת מידע וסייבר, ודרישות הון גבוהות, תהליך ההסדרה יהיה איטי, ואולי גם רק מעט חברות ייכנסו לפעול. מצד שני, אם דרישותיה לא יהיו נוקשות, יכול להיות שהתהליך יזרום טוב יותר, ויחל לפעול מוקדם יותר, אולם אז גדל הסיכוי לדליפת מידע או תקלה אחרת. מקרה שכזה עלול לגרום לאובדן אמון במערכת כולה, ולחשש של לקוחות לתת אישור לחברות הפינטק לקבל גישה למידע שלהם, והרפורמה תקרוס ולא תשיג את מטרתה. ולכן הצורך של הרשות לאזן בין עידוד כניסת חברות הפינטק לבין הצורך לשמור על אמון הציבור ברפורמה הוא קריטי ומשימה מורכבת שממתינה לה.
