דעההאלימות בספורט: סימפטום של מחלה חברתית מסוכנת
דעה
האלימות בספורט: סימפטום של מחלה חברתית מסוכנת
האירועים האלימים אמש במשחק הכדורגל בין מכבי חיפה למכבי תל אביב אינם תקרית מבודדת, אלא חלק ממגמה מדאיגה שמאיימת על החוסן הלאומי ודורשת טיפול מערכתי דחוף
אירוע האלימות בספורט שהתקיים אמש במסגרת משחק הכדורגל בין מכבי חיפה למכבי תל אביב היווה תזכורת נוספת להעדר התרבות ולאלימות הפושה בחברה הישראלית. אכן, לצערי, אין חדש תחת השמש. עוד סוג של קריאת השכמה לפני שיהיה מאוחר מידי.
הקונספציה הקיימת לפיה אין מדובר באלימות בעלת מאפיינים רחבים אלא עסקינן בקומץ, אספסוף, או כל מילה מכובסת אחרת, פשוט אינה נכונה. האלימות הפכה למכנה משותף רחב בחברה הישראלית וזו עלולה להיהפך לעוד אחת מה"תשתיות הלאומיות" שלא נוכל להתגאות בה.
האלימות יכולה להוות איום משמעותי על החוסן הלאומי והבטחון הלאומי. כאשר ישנם שסעים חברתיים עמוקים בין שמאלנים לימניים, בין אשכנזים לספרדים, בין חילונים לחרדים ובין יהודים לערבים, האלימות יכולה להחריף את המתחים ולהוביל לאי יציבות חברתית ופוליטית.
האלימות יכולה לפגוע במרקם החברתי, להחליש את האמון בין קבוצות שונות בחברה ולהוביל לפגיעה בכלכלה ובמערכות החינוך והבריאות. בנוסף, היא יכולה להוות איום ביטחוני כאשר היא מתבטאת בפעולות אלימות קיצוניות, הפגנות אלימות או עימותים בין קבוצות שונות.
כדי להתמודד עם האיום הזה, חשוב לפעול לחיזוק החוסן החברתי באמצעות חינוך לסובלנות, קידום דיאלוג בין קבוצות שונות, ותמיכה בקורבנות האלימות. כמו כן, יש להבטיח שהמערכות המשפטיות והביטחוניות יפעלו בצורה יעילה למניעת אלימות ולהגנה על האזרחים.
חלק מהטיפול באלימות שעלולה להפוך ל"תשתית לאומית" מחייב טיפול הוליסטי, משולב, מרמת הממשלה ועד לרמת האזרח הבודד.
על הממשלה למלא תפקיד מרכזי במניעת אלימות ובחיזוק החוסן הלאומי. באמצעות חקיקה ואסדרה, הממשלה יכולה לקבוע כללים ותקנות שמטרתם למנוע אלימות ולהגן על האזרחים. חוקים נגד אפליה, חוקים להגנה על קורבנות אלימות וחוקים שמקדמים שוויון והכלה הם דוגמאות לחקיקה שיכולה לסייע במניעת אלימות. בנוסף, הממשלה יכולה לפעול לאכיפת החוקים באמצעות מערכות משפטיות וגורמי אכיפה כמו המשטרה ובתי המשפט. ולא כל שכן, הממשלה והרשות המחוקקת, נכון יעשו שייתנו בדרכם דוגמא אישית לדיונים תרבותיים, כבוד הדדי ומיעוט היבטים בעלי גוון אלים של תרבות דיון, חרמות וכיו"ב.
כמובן שבמסגרת זו, בין היתר, תפקיד מרכזי קיים למשרד החינוך שעליו למלא תפקיד מרכזי בטיפול בשסע החברתי והאלימות הנגזרת ממנו. בין באמצעות תוכניות חינוכיות, ניטור רמת האלימות וההתנהגויות בסיכון בשטח בית הספר.
על החברה האזרחית, הכוללת ארגונים לא ממשלתיים, קבוצות קהילתיות ופעילים חברתיים, לשחק תפקיד חשוב במניעת אלימות ובחיזוק החוסן הלאומי. ארגונים אלו יכולים להעלות מודעות לנושא האלימות, לספק תמיכה לקורבנות ולפעול לקידום דיאלוג והבנה בין קבוצות שונות בחברה. בנוסף, החברה האזרחית יכולה לפעול בשיתוף פעולה עם הממשלה והמגזר העסקי לקידום פתרונות ארוכי טווח למניעת אלימות.
התעשייה והמגזר העסקי נכון שיתרמו במניעת אלימות ובחיזוק החוסן הלאומי באמצעות קידום ערכים של סובלנות, שוויון והכלה. עסקים יכולים להשקיע בתוכניות חינוך והכשרה שמקדמות הבנה בין-תרבותית ומפחיתות את המתחים החברתיים. בנוסף, עסקים יכולים לתמוך בקורבנות האלימות באמצעות מתן תמיכה כלכלית ונפשית, ולפעול בשיתוף פעולה עם ארגונים חברתיים וממשלתיים למניעת אלימות ולקידום שלום והבנה בחברה.
וכמובן, לרמה הגרעינית של משק הבית חשיבות מירבית בחינוך לתרבות ולמניעת אלימות, מתן דוגמא אישית ומובילות לסובלנות, הכלה ומניעת אלימות באשר היא, פיזית, מילולית ואחרת.
בכדי להתמודד עם האלימות בצורה הוליסטית, יש לשלב את כל הגורמים הרלוונטיים - הממשלה, החברה האזרחית, התעשייה והמגזר העסקי - לפעול יחד למניעת אלימות ולחיזוק החוסן הלאומי. באמצעות חקיקה ואסדרה מתאימה, אכיפה יעילה, חינוך לסובלנות ושיתוף פעולה בין כל הגורמים, ניתן ליצור סביבה חברתית יציבה ובטוחה יותר שללא ספק, אלה יקימו ויביאו ערכים חיוביים נוספים למשק, כלכה ולחברה.
יאיר אבידן הוא יו"ר הוועדה המייעצת-מרכז אריסון ל-ESG, אוניברסיטת רייכמן