פרשנותהקומבינה הצליחה: בג"ץ נתן הכשר לשחיתות
פרשנות
הקומבינה הצליחה: בג"ץ נתן הכשר לשחיתות
המסרים מאחורי ההחלטה לאשר את הכשרת הפנסיות הרטרואקטיביות הבלתי חוקיות: כדאי למרוח עתירות בתקווה שההרכב ישתנה, אין דין אחד לאזרח ולנבחר ציבור ובג"ץ לא רוצה להתעסק עם הכנסת
הרכב בג"ץ בראשות השופטת דפנה ברק ארז העניק אתמול (ב') ניצחון יקר ערך לתרבות הקומבינה והשחיתות כשדחה את עתירת הפנסיות הרטרואקטיביות. מראש היה ברור שבג"ץ לא יבקש מששת נבחרי הרשויות המקומיות להחזיר אפילו אגורה מהפנסיות הבלתי חוקיות שקיבלו במשך שנים ארוכות. אלא שבג"ץ, בלי לבקש אפילו תצהירים בשבועה, קיבל את טענתם של חלק מהנבחרים שפרנסתם תיפגע קשה אם הפנסיה (מארבע שנים בחייהם) תיפסק.
בינואר 2017 חשף "כלכליסט" את העובדה שמשרד הפנים משלם זה 18 שנים (כעת מדובר כבר ב־23 שנים) פנסיות בניגוד לחוק חמישה נבחרי רשויות מקומיות לשעבר, ומבקש מוועדת הפנים של הכנסת להכשיר אותן (מאוחר יותר נוסף מידע על נבחר שישי ועל שביעי שעתיד להצטרף). מדובר בראשי רשויות או סגנים שסיימו את כהונתם ב־1998 כשהיו בני פחות מ־40 בעוד שהכללים אפשרו מתן פנסיה רק למי שעבר גיל זה.
הטעות התגלתה ב־2005 אבל מאז המשיכו לשלם עוד 17 שנים, מהן לפחות 12 שנים ללא כל אישור חוקי. שלושה מהנבחרים הם אנשי ש"ס. לכן זה לא מפתיע ששר הפנים לשעבר אריה דרעי הוא שיזם ב־2017 את החלטת ההכשרה.
שוב ושוב ההחלטה הגיעה לבקשת בג"ץ לדיון חוזר בוועדת הפנים. שוב ושוב התאספו חברי כנסת מהימין כדי למנוע שלילה של ההטבה מחבריהם. עסקן דואג לעסקן.
ההרכב שאליו הגיעה העתירה ב־2017 היה מאוד ביקורתי. המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מלצר, הבהיר לנציגי המדינה והכנסת בצורה ברורה בדיון במרץ 2018 שבג"ץ מעוניין כי תשלום הקצבאות ייפסק. השופט מני מזוז תקף בדיון בחריפות את העובדה ש"גילו את הטעות ב־2005 ו־12 שנים ממשיכים לשלם ביודעין שלא כדין". הלקח לפרקליטים הוא שכדאי למרוח עתירות כי אולי ההרכב יתחלף, והכל יתהפך.
פרקליטת אחד העותרים לבג"ץ עו"ד שגית בידרמן הדגישה שוב ושוב שכל עובד עירייה או שירות ציבורי שמקבל תשלום בניגוד לחוק נדרש להחזיר אותו רטרואקטיבית.
במקרה של הנבחרים לא רק שהיה ברור שלא יבקשו מהם להחזיר אגורה, עכשיו הם ימשיכו עכשיו לקבל את הפנסיה עד סוף ימיהם בעלות לציבור של 3 מיליון שקל לאיש, 20 מיליון בסך הכל. המסר הברור הוא שבישראל אין שוויון בפני החוק ויש חוק אחד לנבחרים וחוק שני לסתם עובדים.
כל פעם שוועדת הפנים החליטה לאשר מחדש את הפנסיות הרטרואקטיביות היתה למעשה אמירה של הפוליטיקאים: "אנחנו לא מוכנים לפסול את ההטבות השערורייתיות לחברים שלנו"
מאחורי הנימוק הכל כך קלוש של השופטים שנבחרי הציבור המסכנים יישארו ללא פרנסה, עמדה השאלה האמיתית שכמעט לא מוזכרת בפסק הדין: האם בג"ץ מוכן לפסול החלטה ששלוש ועדת פנים שונות בשלוש קדנציות שונות אישרו.
בכל פעם שבג"ץ החזיר את הנושא לוועדת הפנים וזו החליטה לאשר מחדש את התשלום, היתה למעשה אמירה של הפוליטיקאים: אנחנו לא מוכנים לפסול את ההטבות השערורייתיות לחברים שלנו. אתם רוצים – תפסלו בעצמכם. השופטת דפנה ברק ארז לא התייחסה כמעט לשאלות מאזן הסמכויות בין הרשויות כיוון שמבחינתה ההחלטה בכלל לא צריכה להיפסל. בפועל קשה מאוד להשתכנע שפסק הדין לא היה בעצם התחמקות ברורה של בג"ץ מעימות עם הכנסת. אחר כך עוד יגידו שיש אקטיביזם שיפוטי.
