ההבטחות השאפתניות בוועידת האקלים נתקלות במציאות מאתגרת
ההבטחות השאפתניות בוועידת האקלים נתקלות במציאות מאתגרת
ההסכמות אליהן הגיעו בוועידת האקלים בבאקו בתחום הסחר בפליטות מעוררות ספקנות בקרב פעילי הסביבה, אך טמון בהן פוטנציאל להזדמנויות משמעותיות. אם ישראל רוצה לקחת חלק בכך, עליה להוביל מדיניות אקלימית נחושה ומחייבת
בוועידת האקלים ה-29 של האו"ם (COP29), שהסתיימה החודש בבאקו, אזרבייג'ן, נרשמה התקדמות משמעותית בתחום הסחר בפליטות, כאשר הגיעו להסכמות חדשות על סעיף 6 להסכם פריז. סעיף זה נחשב לכלי חשוב בהסכם פריז, שכן הוא מאפשר הפחתת פליטות ברמה גלובלית באמצעות שיתוף פעולה בין מדינות וכלים כלכליים. עם זאת, הסכמות אלה, שנועדו לקדם יצירת שוק גלובלי לסחר בתעודות זיכוי פחמן (carbon credits), מתקבלות בחשדנות מצד פעילי סביבה.
בוועידה הושגה הסכמה על שני מרכיבי מפתח בסעיף 6: האחד, יצירת מסגרת לניהול סחר בפליטות פחמן בין מדינות, המאפשרת למדינות לממן פרויקטים להפחתת פליטות במדינות אחרות תוך שימוש בקרדיטים מוכרים. המרכיב השני הוא יצירת מנגנון קרדיטיזציה גלובלי שמאחד שווקי פחמן רגולטוריים וולונטריים, תוך פיקוח בינלאומי על איכות הקרדיטים. הסכמות אלה מאפשרות למדינות גמישות במימוש ההתחייבויות בנושא האקלים, תוך חיזוק שיתופי פעולה בין מדינות.
פעילי הסביבה, מנגד, מביעים ספקות באשר ליעילותם של מנגנוני סחר בפליטות כאמצעי להפחתה אמיתית של פליטות בפועל. דבר זה, בתוספת הפער המתרחב בין יעדי האקלים השאפתניים לבין היישום בפועל, מחדד את הצורך בשיפור איכות תעודות זיכוי הפחמן (הקרדיטים) ובחיזוק הבקרה על שווקי הפחמן.
בנוסף, מחקר מקיף שפורסם לאחרונה מצביע על כשלים בסיסיים בפרויקטים הקיימים שמייצרים את הקרדיטים הקיימים בשוק הוולונטרי הקיים כבר כיום. המחקר, שבחן למעלה מ-2,000 פרויקטים במסגרת מנגנוני זיכוי פחמן, מצא כי רק 16% מתעודות זיכוי הפחמן שהונפקו אכן ייצגו הפחתת פליטות אמיתית.
הפערים בין התוכניות לבין המציאות במנגנון הסחר נובעים משתי בעיות מרכזיות: סוגיית ה"תוספתיות" – כלומר, האם הפרויקט לא היה מתבצע ללא התמיכה הנובעת ממכירת הקרדיטים, וכימות לא שמרני מספיק, שמשמעותו שימוש בהערכות אופטימיות או לא מדויקות למדידת ההפחתות בפליטות בפועל.
כך למשל פרויקטים של עצירת בירוא יערות הראו הצלחה חלקית בלבד, כשהבעיה המרכזית טמונה במדידת קווי הבסיס (Baseline). קווי בסיס מגדירים את רמת בירוא היערות שהייתה מתרחשת ללא הפרויקט. הערכות גבוהות מדי גורמות להערכת יתר של הזיכויים. דוגמא נוספת היא בפרויקטים כימיים להפחתת פליטות מגז HFC-23 (גז חממה רב-עוצמה), שבהם הצליחו להפחית פליטות בכמויות גדולות, עלה חשש שתעשיות מסוימות מייצרות בכוונה כמות עודפת של גזים מזיקים רק כדי לקבל זיכויים על הפחתתם, דבר שעלול להוביל למניפולציות מזיקות במקום להפחתה אמיתית.
ההסכמות בבאקו נועדו לתקן את הבעיות במנגנוני הסחר העולות מהמחקר האמור. כך למשל, סעיף 6.4 קובע עקרונות של שקיפות ושיפור איכות הקרדיטים, ומחייב בקרה מדעית הדוקה יותר על הפרויקטים המייצרים תעודות זיכוי פחמן. הסכמות אלה מציבות בפני העולם אתגרים נוספים, ובהם: פיקוח ואכיפה, קרי הקמת גוף בינלאומי בלתי תלוי שיבצע בדיקות תקופתיות לפרויקטים; שיפור הקריטריונים, התאמת הקרדיטים לנתוני אמת בשטח להבדיל ממודלים תיאורטיים בלבד; ושילוב שווקים, יצירת חיבור אפקטיבי בין שוקי פחמן רגולטוריים לוולונטריים.
אם האו"ם יצליח להתמודד עם אתגרים אלה, מנגנון הסחר החדש טומן בחובו פוטנציאל להזדמנויות משמעותיות: שיתופי פעולה בין מדינות, מדינות עשירות יוכלו לתמוך בפרויקטים במדינות מתפתחות ובכך להוריד את עלויות ההפחתה; טכנולוגיות מתקדמות, סחר בתעודות זיכוי פחמן צפוי למשוך השקעות לפרויקטים חדשניים בתחומים כמו אנרגיה מתחדשת ותפיסת פחמן; הגברת האמינות, כללים חדשים מבוססי מחקר יהפכו את השוק לאמין ומדויק יותר;
ישראל הציגה בוועידת האקלים טכנולוגיות מתקדמות להפחתת פליטות, אך כדי לממש את הפוטנציאל ולהיות חלק משמעותי בשוק הפחמן הגלובלי, על הממשלה והשרה להגנת הסביבה להוביל מדיניות אקלימית נחושה ומחייבת. חוק אקלים ישראלי מקיף הוא תנאי הכרחי לתרגום ההתחייבויות הבינלאומיות של ישראל לעשייה ממשית. חוק כזה יבטיח שהצהרות בכנסים בינלאומיים יובילו לשינויים פרקטיים במדיניות הממשלה ויעמיד את ישראל בסטנדרטים הבינלאומיים המחמירים.
בסיכומו של דבר, ועידת האקלים הביאה עמה הישגים לצד אתגרים. התמודדות יעילה עם הכשלים שזוהו תאפשר למנגנוני ההסכמה החדשים בשוק הפחמן לממש את הפוטנציאל שלהם, לשנות את מסלול ההתמודדות עם משבר האקלים, ולהצעיד את העולם לעבר עתיד ירוק ומאוזן יותר.
מאת עו"ד ד"ר ציפי איסר איציק, שותפה וראש מחלקת סביבה ואקלים במשרד ליפא מאיר ושות'
d&b – לדעת להחליט
