דעהההזדמנות של המדינה בהייטק הישראלי
דעה
ההזדמנות של המדינה בהייטק הישראלי
בעת הזו נדרשת תפיסה כלכלית ותקצוב מיידי לסיוע לחברות בעת המלחמה, ובמקביל מהלך ארוך טווח שייספק ודאות ותכנון קדימה. המדינה חייבת להמשיך לעודד יזמות ויצירת חברות חדשות, גם במתווה של השקעת הון סיכון
קמפיין We Deliver, No Matter What שתכליתו להדהד לעולם, למשקיעים ולקוחות של חברות ההייטק על העמידות, ה resilience של ההייטק הישראלי כמו גם עסקאות הסייבר שממשיכות ללוות את השוק, גם בעת הנוכחית, מוכיחים שוב כי מדינת ישראל וההייטק המקומי, הם כח אחד בלתי נפרד, חזק ואיתן שגם בסיטואציות מורכבות מוצא דרכו להירתם ולפרוץ קדימה.
ההייטק הישראלי מוכיח גם במערכה הזו, אחרי שהוכיח זאת בקורונה, כי הוא בנוי היטב לצלוח משברים. תודות בין היתר לחשיפה לייצוא, חשיפה לדולר, מודלים עסקיים כדוגמת SAAS , הערך ללקוח וה-Stickiness של המוצרים והשירותים שההייטק מייצא, וכמו כן לגמישות הפעולה המאפיינת חברות טק, תעשיית הייטק מסוגלת להמשיך לפעול ולהתאושש מהר. בנוסף קשריהם הבינלאומיים של החברות והיזמים, דרך משקיעים זרים או לקוחות, הם עוד עורק בקשר של ישראל עם העולם.
יחד עם זאת, הצלחת ההייטק מבוססת על סטטיסטיקה של הצלחה של מספר מסויים של חברות מתוך משפך רחב של חברות בשלבים שונים. משפך שכדי לייצר צמיחה חייב ללכת ולהתרחב בכל שנה. המשכיות ההייטק כתעשייה מבוססות על יכולת מתמדת לגייס כספים, על קרנות שבעצמן צריכות לגייס כספים, על האמון של כספי משקיעים זרים. כל מצב שמאפיין אי וודאות הוא עוד אתגר בהתמודדות, וודאי כשמדובר במלחמה שמסתמנת כארוכת טווח.
המדינה הגיבה הפעם במהירות ויצאה עם מתווים לתמיכה כלכלית של משרד האוצר רשות החדשנות ועוד, ואף יצאה עם תוכנית תמיכה לחברות שה- Runway שלהן קצר מששה חודשים דרך רשות החדשנות לה הוקצו כ-400 מיליון שקל. יחד עם זאת המתווים יוצאים מנקודת הנחה לפיה משקיעים תמיד יכניסו יד לכיס, גם בתקופות קיצוניות כמו מלחמה ואי וודאות. המימון נמוך באופן יחסי, ולא תואם לחלק גדול מהחברות, בשל שלב, מהות העסק, סוג המשקיעים, מבנה ועוד.
נכון, גם בימים אלה מוקמות והוקמו קרנות שתכליתן לסייע לחברות בעת הזו, כעוד יוזמה פרטית ומהירה, אך עלינו לזכור שלמשקיעים יש גם אלטרנטיבות נוספות כמו לחכות. וכאן מתעורר צורך בפתרון דחוף ויעיל בסדרי גדול גדולים מאשר תוקצב.
בהייטק יש הרבה חברות בשלב של טרום הכנסות, והרבה חברות שההכנסות נמוכות באופן מובנה מההוצאות בשלבים המוקדמים או בשלבי הצמיחה. לכן, נקודת ההנחה של המתווים האחרים לפיצוי על ירידה מיידית בהכנסות לא עונים בהכרח על אתגרים פוטנציאלים של יכולת ירודה לגייס כספים בתקופת מלחמה, דחייה בעסקאות או בהיקפן ובתהליכי פיתוח ומכירה, אנשי מפתח במילואים וחוסר יכולת אמיתית להתייעל מתוך מחויבות לעובדים ומשפחותיהם, אתגרים שיכבידו על מימוש מלוא הפוטנציאל, ויכבידו על הייטק כמנוע צמיחה.
וכאן ההזדמנות לייצר מהלך גדול – תקומה 2.0. עם יעד שאפתני להגדיל את ההייטק הישראלי פי 3 בתוך זמן קצר. כזה שיבצר את מעמדו של ההייטק הישראלי לעשר שנים הבאות ביחס לעולם, וישמר את יתרונו היחסי.
נדרשת תפיסה כלכלית, ותקצוב משמעותי ומיידי לסיוע לחברות בעת המלחמה, ובמקביל מהלך ארוך טווח שייספק ודאות ותכנון קדימה לעשר שנים. כך למשל צריך לחשוב על הגנה למשקיעים ולקרנות, תימרוץ משמעותי ליזמים כדי לצאת ולייצר עוד חברות, מימון של שלבים נוספים מעבר לשלב או הוצאות הפיתוח המכוסה על ידי רשות החדשנות ומשרד האוצר, מה שיסייע לחברות לגדול לשלבים מאוחרים ועוד. ההשקעה יכולה לבוא בדמות השקעה בפועל, אך לא רק. לדוגמא ערבות וסוג של הגנה מפני דאון סייד, הנחות או פטורים ממס ועוד. הוליסטיות היא חשובה.
דווקא בעת הזו יש למדינה הזדמנות לצאת מהתבניות שאפיינו את העשור האחרון, ולצאת במתווה שיעודד הרחבה מאסיבית של כמות החברות החדשות ושרידותן של הקיימות, ויבנה עוד קומה גאה בכלכלה הישראלית. המדינה חייבת בעת הזו להמשיך לעודד יזמות ויצירת חברות חדשות ונפלאות, גם במתווה של דה פקטו סוג של השקעת הון סיכון על ידי המדינה.
למדינה יש הזדמנות גדולה דווקא כשהשוק לא בשיאו. למעשה יש כאן הזדמנות כמעט בלתי חוזרת למדינת ישראל להיות משקיע משמעותי בתחום, עם סיכון מגודר ולייצר את מנוע הצמיחה הדרמטי ביותר לעשרים השנה הבאות. את הכל כמובן אפשר וצריך לקשר לתעסוקה וחינוך על מנת לחבר עוד אוכלוסיות, לרבות הקמת מרכזי מו"פ בעוטף, בצפון ובעוד נקודות שהינן אסטרטגיות לשיקום מהיר ולעתיד המדינה.
אלי ברדה הוא שותף ב-EY
