דעה90 שנה לרעב הגדול: עוד לא למדנו את הלקח?
דעה
90 שנה לרעב הגדול: עוד לא למדנו את הלקח?
בצל המלחמה בין רוסיה לאוקראינה קיים מחסור חיטה שהגיע גם לישראל. הממשלה טרם בנתה תוכנית לאומית לעצמאות וביטחון מזון. השקעות נכונות ומבט לעתיד יאפשרו לגדל דור שמחובר לאדמה ונחוש להוביל פתרונות שימנעו את משבר המזון הבא
על אף המרחק הפיזי ביננו לבין המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, אנו רואים כיצד זו משפיעה על השווקים הכלכליים המקומיים. רוסיה ואוקראינה מייצרות יחד לפחות 30% מייצור החיטה העולמי כאשר אוקראינה היא המדינה החמישית בעולם בייצוא מזון.
בשבוע הראשון למלחמה, אומדן מחיר החיטה עלה ב-100% כאשר מחיר טון חיטה זינק ל-400 דולר, בשנה שעברה אותה כמות עלתה 150 דולר. מתחילת המלחמה, עלתה מניית החיטה ביותר מ-1,000%. בעקבות המחסור המתהווה במזון, אנו עדים לתופעה בה מדינות מודיעות שאינן מתכוונות למכור את החיטה שלהן כי הן רואות את הנולד. אם המצב ימשיך, נמצא עצמנו במשבר מזון עולמי; התבואה לא תגיע ליעדיה, המחירים ייצמחו וישראל תצטרך לעבוד יותר קשה כדי להשיג את התוצרת הנדרשת להאכלת אזרחיה.
המחשבה על משבר מזון נראית כמעט ובלתי אפשרית, אך רק לפני כשנתיים, היינו עדים כיצד המציאות השתנתה מן הקצה אל הקצה; כניסת הקורונה לחיינו השפיעה רבות על עתודות המזון בישראל. באותה תקופה עלתה בפעם הראשונה ההבנה שמשבר מזון הוא דבר אפשרי ומה יקרה אם וכאשר נמצא עצמנו באירוע כזה. אזרחי ישראל והעולם הסתערו על רשתות השיווק, צריכת המזון עלתה ונוצר מחסור גדול במוצרי מזון. תחילה דובר על כך שזהו עניין טכני בשל היערכות לוגיסטית לקויה, אך כמעט שנתיים עברו וניראה שההיסטוריה חוזרת על עצמה, אך אנחנו מעדיפים להתעלם.
אל מול המציאות נשאלת השאלה, מה עושה מדינת ישראל על מנת להבטיח את עתודות המזון שלה בעתות משבר? כיצד אנחנו מתכוננים למצב שבו הייבוא ממדינות כמו אוקראינה ורוסיה או מדינות אחרות בעלות סדר גודל ייצוא דומה יהיה בלתי אפשרי? בטחון המזון שלנו צריך להיות בראש סדר העדיפויות. אך כדי להגיע אליו יש לערוך פעולות מקדימות; חיזוק החקלאים, השקעה באיכות התוצרת המקומית והכנת אסם תבואה לאומי שיהווה רשת לביטחון תזונתי.
תפקיד הממשלה לבצע פעולות תשתית אלה, נדרש שיתוף פעולה של משרדים שונים; משרד האוצר, משרד ראש הממשלה ומשרד הכלכלה. באחריותם להביא לכך שבמדינת ישראל יהיה ביטחון מזון קבוע ללא תלות במדינות אחרות.
שתי מדינות שהשכילו להבין את האחריות לחקלאים במדינתם הן: רוסיה וארה"ב. הן אלה שצפו את העתיד והבינו כי בזמן שמבחינה דמוגרפית, כמות האוכלוסייה בעולם עולה כמות השטחים החקלאיים אינה משתנה, מה גם שתשתיות המזון בעולם נשחקות ויש צורך קיומי בנתינת מענה ופתרונות לחקלאים.
ממשלת ישראל טרם בנתה תוכנית לאומית שתאפשר עצמאות מזון וביטחון מזון. אנו מובילים בבינה טכנולוגית ובסייבר, אך כאן עתידנו מונח לפתחנו. אנו צריכים תשתית שבאמצעותה נוכל להאכיל את עצמנו וכן את כלל העולם; פיתוחים טכנולוגיים, גידול בכמות התוצרת, גידול באיכות התוצרת.
בנוסף אנחנו צריכים להבטיח שדור העתיד, מי שיישאר כאן אחרינו, יידע להתחבר לאדמה ולהצמיח את המזון. הצעירים עתידים לחיות במאה ה-22 והם אלה שייצטרכו לדאוג לשלום מדינת ישראל והעולם; בשילוב היכרות עם האדמה, התהליכים השונים, מערכות השקיה וטכנולוגיות מתקדמות.
השקעות נכונות ומבט מפוקח לעתיד יאפשר לייצר את התנאים להצמחת דור שמחובר לאדמה ונחוש להוביל פתרונות שימנעו את משבר המזון הבא.
יואל זילברמן הוא מנכ"ל ומייסד השומר החדש
